diff --git "a/json/Talmud/Bavli/Rishonim on Talmud/Meiri/Seder Moed/Meiri on Megillah/Hebrew/merged.json" "b/json/Talmud/Bavli/Rishonim on Talmud/Meiri/Seder Moed/Meiri on Megillah/Hebrew/merged.json"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/json/Talmud/Bavli/Rishonim on Talmud/Meiri/Seder Moed/Meiri on Megillah/Hebrew/merged.json"
@@ -0,0 +1,423 @@
+{
+ "title": "Meiri on Megillah",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Meiri_on_Megillah",
+ "text": {
+ "Introduction": [
+ "אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י\"א זאת המסכתא ר\"ל מסכת מגלה היא מסדר מועד והורגלנו בלימודה אחר מסכתא תענית לסבה אשר הזכרנו בפתיחת החבור והיא כוללת ארבעה פרקים וסדרם לפי שטתנו א' מגלה נקראת ב' הקורא את המגלה למפרע ג' הקורא את המגלה עומד ויושב ד' בני העיר וזאת המסכתא בכללה אמנם יתבארו לנו ממנה שלשה ענינים כלליים הראשון לבאר בה ענייני מגלת אסתר הפטור והחייב והראוי להוציא את הרבים ותכונת מעשה המגלה עם תכונת קריאתה וזמן קריאתה ויבואו על זה ראשון ושני ממנה ומעט מתחלת פרק שלישי ר\"ל פרק הקורא את המגלה עומד ויושב והשני בעניני הקריאה בספר תורה להודיע זמן קריאתה ותכונת קריאתה וכמה הם קוראים בכל ימי הקריאה זה בכה וזה בכה ויתגלגל בחלק זה מי הוא ראוי לעבור לפני התיבה או לישא את כפיו ויבא על זה שלישי ממנה ר\"ל הקורא את המגלה עומד ויושב וקצת הרביעי ר\"ל בני העיר והשלישי לבאר קדושת בתי כנסיות ובאיזה צד יכולין להורידן מקדושתן ויבא על זה קצת רביעי ממנה ר\"ל בני העיר זהו יסוד המסכתא וסדורה ויתערבב הסדור לפעמים בהכנס חלק אחד בגבול חבירו ובהתערב דברים ביניהם על ידי גלגול כמו שהקדמנו וזה הפרק אמנם ישתדל לבאר קצת עניני החלק הראשון ר\"ל ענייני מגלת אסתר ונתגלגל לבאר בו בהרבה ענינים החלוק שיש בשני דברים הדומים זה לזה על ידי גלגול ההבדל שיש בין אדר ראשון לאדר שני ורובו יסוב על ארבעה עניינים הראשון לבאר זמן קריאתה הן לבני עיירות הן לבני כפרים והשני להודיע מהו נקרא לענין זה עיר ומה הוא נקרא כרך ומה הוא נקרא כפר והשלישי לבאר בדברים שאי אפשר לעשותם בזמנן באיזה מקדימין ובאיזה מאחרין הרביעי הוא שנתגלגל לבאר בהרבה דברים ההבדל שנפל בין שני דברים הדומים זה לזה ברוב ענינם על ידי גלגול ההבדל שבין אדר ראשון לאדר שני:"
+ ],
+ "": [
+ [],
+ [],
+ [
+ "והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר החלק הראשון ר\"ל זמן קריאת המגלה הן לבני כפרים הן לבני עיירות הן לבני כרכים ובכמה זמנים היא נקראת והוא שאמר מגלה נקראת באחד עשר וכו' כלומר שהיא נקראת באחד מחמשה זמנים אלו לא פחות ולא יתר כלומר שאינה נקראת לשום אדם ולא בשום מקום למטה מי\"א ולמעלה מט\"ו אבל מי\"א עד ט\"ו נקראת פעמים בזה ופעמים בזה וזה שאין קורין למעלה מט\"ו פי' בגמ' מדכתיב את יום חמשה עשר ולא יעבור ולמטה מי\"א אין קורין שהרי לא נכתב זמן במגלה אלא י\"ד וט\"ו ט\"ו לכרכים וי\"ד לכפרים ועיירות שאינן מוקפות חומה אלא שזה שמקדימין מטעם יום הכניסה וקדימת יום הכניסה אינה בלמטה מאחד עשר שהרי אמרו בגמרא מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן וכמו שיתבאר בפרטי המשנה והוא שאמר כרכים המוקפים חומה בחמשה עשר כפרים ועיירות גדולות בארבעה עשר אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה וחלוקה זו שבין כרכים לעיירות גדולות הוא שבודאי לא נתן המקרא שני זמנים לכרכים או לעיירות אלא אחד לכל אחד ומה שאנו נותנין חמשה עשר לכרכים יצא לנו בגמרא ממה שנאמר במקרא על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר וכו' ומאחר שנסמך יום ארבעה עשר לפרזים שהם בני עיירות שאין מוקפין חומה למדנו שבני עיירות בי\"ד ומאחר שהפרזים בי\"ד זמן השני שהוא יום חמשה עשר ראוי ליחדו למוקפין ונראה לי הטעם שהכרכים לרוב חשיבותם ראוי להם לשמוח בשני הימים ואם היתה קריאתם בי\"ד כבר כלתה השמחה אחר שעבר יום עיקר הנס אבל כשקורין בט\"ו אי אפשר שלא לשמוח קצת ביום י\"ד שהוא תחלת הנס ועיקרו כמו שיתבאר אבל כפרים ועיירות לא הטריחום אלא ליום אחד והוא יום תחלת הנס ועיקרו ומ\"מ מכח המקראות לא היה לנו לדון בכך אלא כל שהיו מוקפין חומה באותו זמן ר\"ל בימות אחשורוש ומה ראו לתלות הדבר בהקף שמימות יהושע למדוה בגמ' בגזרה שוה כתיב הכא בערי הפרזות וכתיב התם לבד מערי הפרזי מה התם מימות יהושע אף כאן וכו' ואע\"פ שמקרא זה במשה כתיב והיה לנו לומר מימות משה אעפ\"כ תלו הדבר ביהושע שהוא עיקר כיבושה של ארץ ישראל ויש שפירשו הטעם מצד שנלחם יהושע עם עמלק שהיה המן מזרעו וממה שמצאו בהגדה זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע מה נשתנית מצוה זו שנאמרה בלשון זה יותר משאר מצות כשהתחיל יהושע במלחמת עמלק היה מחזר להיותה מסתיימת על ידו אמר הקדוש ברוך הוא למשה אמור לו כשיגיע זמנו של עמלק לימחות מלפני יהא הוא נזכר עליה והוא ששנינו כל עיר שהיא מוקפת חומה מימות יהושע ובתלמוד המערב פירשו הטעם כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותו זמן ולא היו ערים שבה מוקפות חומה בימות אחשורוש ואלו תלינו הדבר בימות אחשורוש היינו דנין אותן כדין פרזי ועכשו נותנין להם דין כרכים ודין שושן וכמו שאמרו אע\"פ שאין לו עכשו הואיל והיה לו קודם לכן והרי מ\"מ למדנו מן המקראות קריאת שני זמנים ט\"ו לכרכים וי\"ד לעיירות וכפרים אלא שהכפרים אע\"פ שדינן בי\"ד הקלו בהם חכמים להקדים ולקרות ביום הכניסה ובהקדמה זאת אתה מוצא י\"א וי\"ב וי\"ג:",
+ "וענין יום הכניסה זה פי' גדולי הרבנים שהיו מתכנסין בעיירות לבא לדין לפני בתי דינין שיושבין בעיירות בכל יום שני וחמישי מתקנת עזרא ומתוך שאין בקיאין לקרות את המגלה בכפר שלהם הקלו בהם שיקרא להם אחד מן העיר בעיירות אחר שבאו ולא יטרחו לבוא ביום הפורים:",
+ "וי\"מ לשטה זו שלשמוע דברי תורה היו מתכנסין שהיו קורין בעיירות שני וחמישי מתקנת עזרא ואע\"פ שזו תקנה קדומה היתה כדכתיב וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה התקינו נביאים שביניהם שיהיו קורין שני וחמישי שלא יעמדו שלשה מים בלא תורה מ\"מ עזרא תקן שלשה קורין בעשרה פסוקים ונתייחס הכל על שמו או שמא נשתכח וחזר הוא [וסדרה] ויסדה ושאלו על זה בתלמוד המערב ולא עזרא תקן שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה וכי מרדכי ואסתר מתקנים זמניהם על מה שעזרא עתיד לתקן והשיב מי שסדר המשנה אסמכתא אקרא כלומר אסמכתא בעלמא הוא ונראה מדבריהם שלא תקן עזרא כן אלא לאחר שעלה מן הגולה ושמא יש לתרץ שבגולה תקן ובימי זה הנס או שמא כבר נתקן ולא נתקבל ועזרא תקן ונתקבל ומ\"מ למדנו לפירושים אלו שבעיירות היו קורין אלו בי\"ד ואלו בשאר ימים לפי קדימתו של יום הכניסה והרבה ערערו [בה] ממה שאמרו בראשון של יבמות י\"ד א' איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו המצות אגודות אגודות עד שבסוף הסוגיא העלה אביי שלא נאמר כן אלא בשני בתי דינין בעיר אחת הללו מורים כבית שמאי והללו כבית הלל אבל שני בתי דינין בשתי עיירות לית לן בה והקשה לו רבא והא ב\"ש וב\"ה כשני בתי דינין בעיר אחת דמו ולא חיישינן אלא אמר רבא כי חיישינן בבית דין אחד בעיר אחת פלג מורים כבית שמאי ופלג כבית הלל אבל שני בתי דינין בעיר אחת לא חיישינן והכא נמי בשלמא לרבא איכא למימר בשני בתי דינין היה אלא לאביי קשיא זו היא קושייתם ואני תמה מה הקשו ומ\"מ לדעת רבא שהלכה כמותו שפיר מיתרצא ועוד שהרי רבא דרך קושיא לאביי אמרה ונדחית של אביי לגמרי ואף הוא שתק לו ולא עוד אלא שאף הקושיא מעיקרא אינה שתירוצין אלו לא באו אלא על הצרות שבית שמאי מתירין צרת הבת לאחים ובית הלל אוסרין ועשו בית שמאי כדבריהם ובית הלל כדבריהם וענין הסוגיא שבה תנן התם מגלה נקראת וכו' ואמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן קרי כאן לא תתגודדו וכו' והשיבו וכי עד כאן לא שנית מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים וכו' ולא חששו לאגודות וחזר והקשה אמינא לך איסורא ואת אמרת מנהגא כלומר שבמנהג אין לחוש אחר שאין בו איסור אבל קריאת המגלה איסור היא דכתיב לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנו של זה לא זמנו של זה וחזר והשיבו מאותה של צרות שהוא איסור ועשו אלו כדבריהם ואלו כדבריהם ועל זו באו התירוצין של אביי ורבא כלומר שהוא איסור ומחלוקת אבל מגלה בראשונה שלמנהג הושבה כלומר שכל שאין בה מחלוקת אלא שאלו מודים לאלו שהוא מנהגם ואלו מודים לאלו שהוא מנהגם ואלו היה זה שממקום זה קובע דירתו במקום האחר היה עושה כהם אין כאן אגודות וכן זו של מגלה אינו מצד מחלוקת שבני עיירות מודים לבני כפרים שזהו זמנם ובני כפרים לבני עיירות שזהו זמנן והרי זה כדין קריאת שמע שזמנה בהנץ החמה והקלו ביוצא לדרך משיעלה עמוד השחר וריש לקיש היה סבור לומר שלא נאמר כן במקום איסור והשיבו ר' יוחנן מזו של צרות והקשו לו וזו של צרות מיהא נהי שאף באיסור כן כל שאין בו מחלוקת הרי זו של צרות מיהא מקום מחלוקת הוא ועל זה באו תירוצין של אביי ורבא והלכה כרבא אבל למגלה לא הוצרכו וכן אפשר לתרץ שלא הקשו שם אלא מי\"ד ומט\"ו שהם זמנים שבמקרא ושזה אסור לקרות בשל זה וכדקאמר התם אמינא לך איסורא וכו' אבל כפרים אילו רצו להמתין לי\"ד תבא עליהם ברכה וכן הדין וקל הוא שהקלו בהם וכן שמאחר שאין קריאתם קבועה אף הכל מרגישין שאינו אלא קולא ואין קושיית אגודות אלא לי\"ד וט\"ו ואף לאביי ניחא שהרי י\"ד וט\"ו אינן בעיר אחת:",
+ "אלא שמ\"מ יש לגלגל על פירושם תביעות מצד אחר שאם בעיירות הם קורין תינח ביום שהם נכנסין בלילה שעברה מיהא מי קרא להם שהרי על כרחך מפני שאינן בקיאין אתה אומר כן ושמא תאמר שמבערב היו נכנסין ושאף בכל השנה דרכם בכך כדי להיות שם שחרית לקריאת התורה או לדין שהרי בית דין לא היו יושבין אלא עד חצי היום עדיין יש לומר נשים וזקנים מה תהא עליהם ודוחקים עצמם לפרש שהיו שולחים להם בקי מבערב וקורא להם במקומם לילה ויום ושמא תאמר א\"כ ישלחו אותו ערב י\"ד הואיל ויש להם להתבטל ממלאכתם ביום הכניסה נוח להם שלא יהיו צריכין להתבטל פעם אחרת או שמא ביום הקריאה היו מוליכין הבקי לשם וקורא בלילה שאחר קריאת היום שאף אנו היה הדין כן מדכתיב אלהי אקרא יומם ולא תענה וכו' והדר כתיב ולילה ולא דומיה לי אלא מדכתיב ולא יעבור אי אפשר לנו בכך אבל הם שמקדימין לקרות אפשר להם בכך וכן בשאלתות פירשו יום הכניסה יום התענית שהיו מתכנסין בעריהם ושמא תאמר תינח בי\"ג אבל י\"ב וי\"א היאך היו מקדימין בהם פרשוה כשחל י\"ד באחד בשבת שיש מתענין בע\"ש והרי י\"ב ויש שמקדימין לחמישי בשבת והרי י\"א ועיקר מחלוקתם הוא שאותם שמקדימין לחמישי בשבת אוסרי' להתענות בערב שבת ממה שאמרו במגלת תענית כל שנשבע להתענות בערב שבת הרי זה שבועת שוא מקצת ערב שבת שבת מקצת ערב יום טוב יו\"ט ואלו שמתירין מתירין ממה שאמרו במס' עירובין מ' ב' הלכה יתענה ומשלים כמ\"ש בסוף שני של תענית ואין הדברים נראין לפרש יום הכניסה כן שלא היתה משנתנו פוסחת בתענית ערב שבת אם אסור ואם מותר עד שתייעד זמן לכל אחד מהמנהגות ועיקר הדברים בענין זה מה שכתבו בו גדולי המחברים והוא שבני כפרים לא היו נכנסין בעיירות לא למקרא מגלה ולא לקריאת התורה חזקה על בני ישראל שבקיאים הם אם של עיר או של כפר אלא שדרכם להתכנס בכפר שלהם לקריאת התורה ושאר הימים לא היו מתקבצין כלל והקלו עליהם לקרות את המגלה במקומן ביום שמתקבצין בו ולא יהיו צריכין ביום הפורים להתבטל ממלאכתן שעדיין לא היתה שם קללתו של אביי שלא לעשות מלאכה בפורים ועל זה כתבו שאם אין בכפר עשרה בני אדם אין קורין אלא בי\"ד שהרי אין מתכנסין לקריאת התורה והקלו להם חכמים מצד מה שהיו מספקין כל השנה מים ומזון לאחיהם שבכרכין:",
+ "ובתלמוד המערב ראיתי סעד לפירוש זה והוא שאמר שם ר' בא בשם ר' יהודה כל שאמרו ידחה ממקומו בלבד בעשרה ואנן חמיין רבנן אמרין אף ביחידי והקשו לו עד שהיא במקומו יקרא כלומר אם יחיד למה מקדים והלא אינו מתכנס לקריאת התורה ויקרא בזמנה בכל מקום שהוא ומ\"מ מה שאמרו במשנתנו ר' יהודה אומר אימתי מקום שנכנסין בו בשני ובחמישי נראה כחולק בפירוש זה אלא שאפשר לישבה כמו שנבאר במקומה:",
+ "ונשוב לדברינו והוא שמ\"מ מתוך הקדמה זו של יום הכניסה לבני הכפרים אתה מוצא להם קריאת שלש זמנים אלו ר\"ל י\"א וי\"ב וי\"ג פעמים בזה ופעמים בזה כיצד חל להיות בשני וכו' כלומר חל י\"ד להיות בשני שהוא יום הכניסה כפרים ועיירות קורין בו ביום שאין קדימה מיום הכניסה ליום הכניסה אחר הואיל ובו ביום מתכנסין וכרכים קורין למחר והרי שני הזמנים הנזכרים במקרא והתחיל התנא סדורו בשני מפני שרצה להתחיל בקריאה השוה לכל ר\"ל שאין בה קדימת יום הכניסה ואח\"כ סדר כל ימי השבועה לכך חל להיות ר\"ל ארבעה עשר בשלישי או ברביעי כפרים מקדימין ליום הכניסה והוא יום שני שעבר ונמצא שאם חל ברביעי קודמין לי\"ב ואם חל בשלישי קודמין לי\"ג ועיירות בו ביום ומוקפין למחר חל להיות בחמישי כפרים ועיירות קורין בו ביום שהרי אין הקדימה מיום הכניסה ליום הכניסה כמו שביארנו בשני ומוקפין למחר ולא היה צריך התנא ללמדנו דין חמישי שכבר למדנוהו מן השני אלא שרוצה לבאר כל ימי השבוע לענין זה חל להיות בערב שבת והרי חמשה עשר שהוא יומן של כרכים בשבת שאי אפשר לקרות כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות וכרכין בו ביום מוטב שיקדימו בני כרכים וידחו אצל בני עיירות משידחו אצל בני כפרים חל להיות בשבת כפרים ועיירות מקדימין ליום הכניסה דמאחר שאף בני עיירות נדחין ממקומן מה לי י\"ב מה לי י\"ג ומ\"מ נוח להם לקרותה יחד עם בני כפר ומוקפין קורין למחר ויש שגורסין עיירות בערב שבת חל להיות באחד בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ונמצאת למד קריאת י\"א ועיירות בו ביום ומוקפין למחר ומאחד עשר ולמטה אינה נקראת שהרי אין קדימת כניסה בפחות מכן וכן ליתר מט\"ו אינה נקראת שהרי כתיב חמשה עשר ולא יעבור ומשנה זו אתה צריך לפרשה על אופני זמן שהיו מקדשין על פי הראייה אבל בזמן שאנו מחשבין על פי חשבון העיבור אין אדר בא אלא בזבד\"ו ואין י\"ד שבו אלא בגאו\"ה:",
+ "זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא אלא שאין לכולה מקום בזמן הזה כמו שיתבאר בגמרא ודינין היוצאים לנו בגמרא על משנה זו אלו הן:",
+ "בית דין שתקנו דבר אחד לאיזו צורך או לאיזו סבה אין ב\"ד הבא אחריו יכול לבטל את דבריו אא\"כ היה גדול ממנו בחכמה ובמנין וזהו שאמרו כאן מכדי כלהו אנשי כנסת הגדולה תקון דאי סלקא דעתך ארביסר וחמיסר הוא דתקון הרי אין ב\"ד יכולים וכו' ויש שואלין והרי עזרא לאחר שעלו מן הגולה תקן תקנותיו ותקנת הכפרים אחר תקנותיו של עזרא היא נמשכת והיאך תקנוה אנשי כנסת הגדולה וכבר שאלוה בתלמוד המערב ותרצוה כמו שכתבנוה למעלה אלא שיש לפרש שאף אנשי כנסת הגדולה כשתקנו י\"ד וט\"ו העלו על לב דבר זה שבודאי היה להעלות על לב שהכפרים צריכין להקל עליהם וכל שראוי להעלות על הלב בשעת התקנה אינו בדין זה לדעתנו ועיקר דבר זה יתבאר במסכת יום טוב ובמסכת ע\"ז בע\"ה:",
+ "מה שאמרו בסוגיא זו י\"ג זמן קהלה לכל היא פירשו בו שנקהלו בו להרוג והוא הוא תקפו של נס ובתלמוד המערב פירשו שלא היה בו נייח ומתוך כך לא ריבהו הכתוב שאין עיקר הנס אלא ביום נייח ושאלו א\"כ לא יהיו קורין בו והשיבו לפניו ולאחריו קורין הוא עצמו לא כל שכן ומתוך כך לא הוצרך הכתוב לרבותו ובשאלתות פירשו זמן קהלה שמתכנסין להתענות ואף באותו זמן עשו כך מצד שהוצרכו לצאת עליהם למלחמה וכן במלחמת יהושע עם עמלק גזרו תענית והוא שאמרו בדרש ומשה אהרן וחור מכאן לתענית שצריך שלשה כלומר שבפחות משלשה מתענין אינו אלא תענית יחיד ומ\"מ יש שכתבו שכל שאין שם עשרה מתענין אינו אלא תענית יחיד לקריאת ספר תורה ולא לשום ענין של רבים וקצת רבותינו היו אומרים כן בתענית שנהגו להתענות בין פסח לעצרת ובין סוכות לחנוכה אבל רבותי המובהקין היו מתירין בשלשה כדרך הדרש וממה שכתבנו בשם השאלתות סמכו לתענית אסתר שלא מצינו לו בתלמוד סעד אלא מזו:",
+ "מה שבארנו שמגלה נקראת בכל אלו הזמנים לא נאמרו הדברים אלא בזמן שבית המקדש קיים ושהשנים כתקנן שאין אומות העולם גוזרים שמדים ויכולין לקדש את החדשים ולשלוח שלוחים בכל הארצות ואין בזה חשש טעות ומכשול אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה ר\"ל הואיל ואין שלוחין יוצאין ואין קדוש אלא על פי סוד העבור ועיניהם של עמי הארץ נשואות למקרא מגלה למנות הימנה שלשים יום לפסח אם תמצא לומר שיקדימו קריאתה נמצאו טועים בענין הפסח ומתוך כך אין קורין אותה אלא בזמנה מוקפים בט\"ו ועיירות וכפרים בי\"ד ואע\"פ שכשחל י\"ד בשבת בני עיירות קורין בערב שבת או ביום הכניסה כמו שביארנו במשנה מ\"מ בזו סומכין הם על של כרכין שכל שהוא מחמת שבת קול יש לו ומה שהביאו כאן אימתי במקום שנכנסין יתבאר למטה:",
+ "וי\"מ הטעם הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה ליתן להם מעות פורים מה שלא היה כן בזמן שבית המקדש קיים ושהשנים כתקנן בלא יוקר ובצורת שלא היה העניות מצוי בהם כל כך אבל עכשו שהעניות מצוי אם לא יגבו אותם ביום הקריאה הרי העניים מתיאשים והולכים להם וא\"ת שיתנו מעות פורים ביום קריאתם בודאי כך הוא וכמו שאמרו למטה בסוגיא זו ד' ב' שבני כפרים המקדימין גובין ומחלקין בו ביום אלא שיש לחוש מתוך העוני המצוי בזמן הזה שיהיו מוציאין אותם ונמצאו עצבים ביום הפורים ויש גורסין הואיל ומסתכנין בה וכך היא שנויה בברייתא ובתלמוד המערב ומפרשין הטעם הואיל וישראל מסתכנין עכשו בקיום דתותיהם והשונאים מתעוררים עליהם כשרואין אותן מתמידים בשמחה על נקמתם תקנו להם שלא לפרסם בשמחה ביתר מן הראוי ודיה בשעתה ואע\"פ ששמחת חנוכה נמשכת שמונה ימ��ם אותה שמחה על נס השמן היתה ולא על ניצוח האויבים:",
+ "אע\"פ שהקלו באותן הזמנים לכפרים להקדים ליום הכניסה מ\"מ בני כרכים שקדמו לי\"ד לא יצאו וחוזרין וקורין ובני עיירות שלא קראו בי\"ד הרי הם בכלל מעוות לא יוכל לתקון בהדיא אמרו זמנו של זה לא זמנו של זה ואע\"פ שבתלמוד המערב אמרו הכל יוצאין בארבעה עשר לא נאמר אלא על הספקות ומ\"מ למדנו מלקוטי הגאונים בהלכות גדולות שאף בזמן הזה המפרש והיוצא בשיירא קורא באחד מאלו ואע\"פ שבברייתא של פרק זה אמרו עליהם קורא בי\"ד מ\"מ בשעת הדחק כגון המפרש או היוצא בשיירא ואינו בקי לקרות ואינו רשאי להמתין מקדים וקורא באי זה משלשה זמנים אלו ומכאן סמכו גדולי המפרשים לחולים ויולדות שאין צריכין להעריב כל כך אלא שרשאין למהר את קריאתן מבעוד יום ואע\"פ שהוא עדיין בתחום י\"ג ומ\"מ כלל אמרו בכל המקדימין שאין עיקר שמחה של סעודת פורים אלא בזמנה ויש אומרים שלא נאמר כן אלא בבני כפרים המקדימין שאלו הקדימו מטעם שבת כגון בני כרכים או בני עיירות בשעה שהיו מקדשין על פי הראיה היאך שמחה נוהגת בזמנה והרי זמנה בשבת ושלוח מנות אי אפשר בשבת אלא שבתלמוד המערב יתבאר שמאחרין אותה כמו שיתבאר למטה:",
+ "מה שבארנו במשנה שהכרכין המוקפין חומה מימות יהושע קורין בחמשה עשר לא סוף דבר בארץ ישראל אלא אף בחוצה לארץ כל שידוע לנו שהוא מוקף חומה מימות יהושע אף בחוצה לארץ קורין בט\"ו ואע\"פ שלכבוד ארץ ישראל אמרוה ומה כבוד לארץ ישראל בחוצה לארץ וכן שגזרה שוה של פרזים בארץ ישראל הוא הואיל ומ\"מ סתם שנינו כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון ודאי אף בחוצה לארץ כן והטעם שמאחר שעיקרו של נס בחוצה לארץ [ונתנו שעור לזמן יהושע לכבודה של ארץ ישראל אף בחוצה לארץ] כן שלא לחלוק בדין כרכים וכן ראיה ממה שאמרו למטה ה' ב' ר' אסי קרא בהוצל בארביסר וחמיסר ומספקא ליה וכו' והרי הוצל מבבל היתה כמו שאמרו באחרון של כתובות קי\"א א' בבל לא חזיא חבלי משיח ותרגומא אהוצל ובפסחים קי\"ג ב' אמרו הוא יוסף איש הוצל הוא יוסף הבבלי ובמסכתא זו כ\"ט א' אמרו בבבל היכא בבי כנישתא דהוצל ואע\"פ דתרי הוצל הוו מ\"מ אידך הוצל דבנימין איקרי והכא הוצל סתמא:"
+ ],
+ [
+ "ושושן אע\"פ שאינה מוקפת חומה מימות יהושע קורין בה בחמשה עשר מפני שנעשה בו הנס ר\"ל ביום ט\"ו ר\"ל שיום הנס שבה היה ביום חמשה עשר ששאר עיירות הרגו בי\"ג ונחו בי\"ד ושושן נאמר בה ינתן גם מחר וגו' הרי שהרגו אף בי\"ד ולא נחו עד יום ט\"ו ויום המנוחה הוא הנקרא יום הנס:",
+ "עיר שנסתפק לנו בה אם היא מוקפת חומה מימות יהושע אם לאו מגדולי המחברים כתבו שקורין בה ביום י\"ד וביום ט\"ו ובלילותם אלא שאין מברכין על קריאתה אלא בי\"ד וכך מפורש ברוב חבורי הקדמונים ולכאורה כך נראה מסוגיית הגמרא להדיא למטה ה' ב' בשמועת חזקיה קרא בארביסר וחמיסר אלא שמקצת אחרונים פרשו שכל כיוצא בזו אין קורין אלא בי\"ד שכל הספקות מוטלות אחר רובן ולא נאמר בגמרא על עיר מסופקת שקורין בה בשני ימים אלא בעיר שנודע לנו בודאי שמימות יהושע הוקפה אלא שנולד לנו ספק בחומתה אם נקראת חומה אם לא כגון טבריא שצדה אחד חומה שמימות יהושע וצדה אחר ים ואנן מסופקים אם הקף הים נקרא חומה לענין זה אם לאו הואיל ולענין בתי ערי חומה אינו נקרא חומה ואע\"פ שהדברים נראים כן כבר הכרענו בפירושנו כדעת הראשון ממה שנאמר על הוצל שקרא בה אחד מן החכמים בשנ�� הימים ופירש הטעם בהדיא מפני שנסתפק לו אם מוקפת חומה מימות יהושע אם לאו ומ\"מ בתלמוד המערב בראשון של שקלים ובפרק זה אמרו בשם ר' חייא רבא הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה:",
+ "ולקצת הגאונים ראיתי שכל שנודע לו שנבנית בימי יהושע אלא שנסתפק בהקף חומתה אם היה מימות יהושע קורא בשניהם אבל כל שנסתפק אף בבנין אין קורין אלא בי\"ד והדברים נראין:",
+ "אע\"פ שביארנו שהכרכי' קורין בט\"ו והעיירות בי\"ד והכפרים מקדימין יש כרך שהוא כעיר ויש שהוא ככפר ויש עיר שהוא ככפר ויש כפר שהוא כעיר ויש עיר וכפר שהן ככרך כיצד כל הסמוך לכרך כשעור מיל הן עיר הן כפר אע\"פ שאינו נראה עמו כגון שיושב בנחל וכל הנראה עמו אע\"פ שאינו סמוך לו כגון שעומד במקום גבוה אע\"פ שלענין בתי ערי חומה כל שהוא חוץ לחומה נדון כבתי ערי החצרים לענין מגלה נדון ככרך וקורין בחמשה עשר ונראין הדברים בנראה עמו שהוא מאותו מחוז וטפל לאותו כרך על דרך מה שאמרו בחשבון ובבנותיה בית שאן ובנותיה ויש לפרש בששטח כל אותו כפר הנראה עמו נראה להדיא וגדולי המחברים כתבו שעור תחום שבת אף לנראה עמו ואין הסוגיא מוכחת כן ומ\"מ לאיזה פי' שתרצה הרי עיר וכפר שהן ככרך:",
+ "כרך שנתיישב תחלה בבנין הבתים ולבסוף הוקף בחומה אע\"פ שבימי יהושע הוקף הרי הוא כעיר וכפר לענין קריאת י\"ד אבל אינו ככפר לענין קדימת יום הכניסה דלא גרע מעיר והרי לך מ\"מ כרך שהוא כעיר וכן כרך זה נדון כעיר וכפר לדין בתי ערי חומה ר\"ל שאין נותנין לה דין בתי ערי חומה לומר שאין גאולתו אלא שנה אלא דין ערי החצרים וא\"ת היאך ידעו בימי יהושע איזו נתישבה תחלה ואיזו הוקפה תחלה אפשר על פי הדבור או שמא סתם ערים לפי מנהגם מוקפות חומה תחלה:",
+ "כרך שאין בו עשרה בטלנין אע\"פ שהוקף מימות יהושע וכן עיר שאין בה עשרה בטלנין הרי הן ככפר ומקדימין ליום הכניסה ואפי' יש שם בטלנין הבאים משאר מקומות כגון סוחרים שהם פנוים ממלאכה הואיל ואינן קבועין בעיר והרי לך כרך ועיר שהם ככפר ועשרה אלו בטלים ממלאכה ועומדין מזומנין לבית הכנסת ובשאלתות פירשו שכלם נחלקין שלשה לדיינים ושליח שלהם ושני גבאי צדקה ואחד לחלוק עמהם את הצדקה וסופר וחזן ומלמד תינוקות:",
+ "ולקצת חכמי הדורות ראיתי שכל כרך או עיר שנמצאים שם עשרה מזומנים לבית הכנסת שחרית וערבית בשעת תפלה עד שאין תפלה בעונתה נפקעת מהם הרי הם כעשרה בטלנין ואין סוגית התלמוד מוכחת כן בשום מקום וכן כתבו בתוספות שכל המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט\"ו אף בלא בטלנין וזו שבכאן פירושה כרך גדול אלא שאינו מוקף חומה מימות יהושע וללמד שאע\"פ ששיירות מצויות שם ואיכא עשרה בטלנין מעלמא אינו כלום ואין הדברים כלום שכל דבר למד לפי עניינו ומקומו וכל כרך האמור כאן פירושו במוקף מימות יהושע וכן י\"מ אותה לענין בתי ערי חומה ואין זה כלום דבטלנין לדין ערי חומה מה טיבן ועוד שכל שנאמרה כאן בסתם לענין מגלה נאמר אלא שאותן שבאו מכח מקראות של בתי ערי חומה נדונות כן אף לדין בתי ערי חומה כפר שאין בו עשרה בני אדם הואיל ואין מתכנסין בבתי כנסיותיהם שאין קריאת התורה בפחות מעשרה אין קורין אלא בארבעה עשר וכן כתבוה גדולי המחברים והרי כפר שהוא כעיר כרך שהיה מוקף חומה מימות יהושע וחרבה חומתו ואינו מוקף עכשו הואיל וכבר הוקף מימות יהושע קורין בט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "קריאת המגלה ח��יבה עד שהרבה מצות נדחות מפניה אע\"פ שהן שעה עוברת כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם ותלמידים בבית ישיבתם כלם מתבטלין ובאים לשמוע מקרא מגלה ואין לך דבר שידחה מקרא מגלה מפניו אלא מת מצוה שאין לך מצוה שלא תדחה מפני מת מצוה אפי' עבודה ואפי' כהן גדול ונזיר ושהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו מיטמא למת מצוה וכן תלמוד תורה אפילו של רבים נדחה מפני מת מצוה ואע\"פ שאין ת\"ת נדחה מפני מקרא מגלה או מפני עבודה אלא של יחיד ר\"ל כל ישיבה שהיא מתייחדת לרב אחד הא של רבים ר\"ל שהם כנופיא של ישראל גדולה אין נדחית מפני מקרא מגלה ולא מפני הקרבת תמידין ואעפ\"כ נדחית מפני מת מצוה וי\"א שאף תלמוד תורה של רבים נדחה מפני המגלה והם קורין ישיבתו של ר' תלמוד תורה דרבים מצד שהיה נשיא ואין שיטת הסוגיא מוכחת כן אא\"כ היא ישיבה כללית לכל העם כענין האמור ביהושע ומ\"מ מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה מבית אביה לבית בעלה ואע\"פ שאמרו כאן תלמוד תורה ומת מצוה מת מצוה עדיף דאלמא דוקא מת מצוה אינו כן שאף בכל המתים מבטלין תלמוד תורה אלא איידי דבעי למנקט עבודה ומת מצוה נקט נמי תלמוד תורה ומת מצוה וכבר בארנוה בשני של כתובות י\"ז א' ממה שכתבנו אתה למד שאף מצוה מן התורה נדחית מפני כבוד הבריות שהרי עבודה והקרבת הפסח מצוה מן התורה היא ושמא תאמר והלא בשלישי של ברכות י\"ט ב' אמרו שלא נאמרה אלא במצות סופרים וכמו שאמרו שם אלאו דלא תסור אסמכינהו תדע שכל שהוא בשב ואל תעשה מבטלין כל מצוה מכבוד הבריות אפי' היתה מצוה של תורה כעבודה ושחיטת הפסח והשבת אבדה למי שאין כבודו בכך אבל לעבור בקום עשה מכבוד הבריות אסור אלא באיסורי סופרים ועל זו אמרו שם אלאו דלא תסור אסמכינהו והוא שאמרו שם שאם מצא כלאים בבגדו אם כלאים של תורה הם פושטו אפילו בשוק כמו שביארנו שם והוא שאמרו שם שב ואל תעשה שאני ושמא תאמר והרי במת מצוה התירו אף בקום עשה כגון טומאה לכהן ואי אפשר לפרשה בטומאה דרבנן שהרי טומאת מת מן התורה י\"מ שהטומאה נדחית מפני כבוד הבריות אע\"פ שהיא מן התורה הואיל ואזהרת טומאה אינה שוה בכל ולא עוד אלא שיש גורסין שם כן בהדיא כמו שכתבנו שם בפרושנו וכן יש שאין גורסין הרי שהיה כהן גדול ונזיר אלא הרי שהלך לשחוט וכו' ובישראל קא מיירי ואף תירוצא של שמועה מוכיח כן אלא שבזו לא הועילו שהרי מ\"מ בתחלתה אמרו הרי שהיה כהן ואף זו מה שתירץ בה שב ואל תעשה שאני י\"מ בה שכשהוא מיטמא אינו דוחה מצות הפסח בידים וכשאנו משיבין עליה מראש השמועה הרי שהיה כהן וכו' שדוחה את הטומאה בידים בזו של כלאים הם מפרשים משום לאו שאינו שוה בכל כמו שביארנו ומ\"מ גדולי המפרשים כתבו שכל למת מצוה אין בתורה מניעת טומאה לכהן ולנזיר מולאחותו כענין הקרובים שאין דין טומאה אצלם כלל בכהן הדיוט וזהו שלא הקשו שם מן הטומאה והדברים ברורים וכבר כתבנוה בשלישי של ברכות ומה שתירצו שם בזקן ואינה לפי כבודו איסורא מממונא לא ילפינן יכול היה לתרץ שב ואל תעשה שאני אלא דעדיפא מינה משני שאם מחלה לנו תורה שלא לזלזל עצמנו לממון אחרים באיסור מיהא לא נאמרה:",
+ "יתבאר במקומו שההספד אסור במועד ומ\"מ נשים מענות ר\"ל שכלן מקוננות כאחת אבל אין מטפחות טפוח על ידים זו על זו ואפי' הסמוכות למטה ובראשי חדשים ובחנוכה ובפורים מענות ומטפחות אבל לא מקוננות ר\"ל שלא תהא אחת מקוננת וחבירותיה עונות אחריה ודוקא קודם קבורה אבל לאחר קבורה לא מענות ולא מטפחות ואף בחנוכה ובפורים ותלמיד חכם אין מונעין הספדו כלל אף במועד וכ\"ש בחנוכה ופורים ומ\"מ דוקא קודם קבורה כמו שיתבאר במקומו:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "נשים חייבות במקרא מגלה אף הם היו בכלל הנס שהרי אף עליהם נגזרה גזרה ושמא תאמר אף הקטנים יהיו חייבין שהרי כתיב טף ונשים קטנים אין בהם תורת מצוה ומ\"מ לרווחא דמילתא אמרו בתלמוד המערב שבפרק שני צריך לקרותה בפני נשים וקטנים שאף הם היו בספק וי\"מ במה שאמרו שאף הם היו באותו הנס שעיקר הנס נעשה על ידן וכן פירשו בענין נשים חייבות בנר חנוכה שאף הם היו באותו הנס שעל ידי אשה נעשה כמו שנתפרש במעשה של יהודית וכן נשים חייבות בארבע כוסות שאף הן היו וכו' כלומר שבשכר נשים צדקניות יצאו וכו' ומ\"מ אין הלשון מוכח כן שא\"כ הל\"ל שהן עיקר הנס או שעל ידן נעשה הנס וכל שכן שלשון תלמוד המערב מוכיח כפירוש ראשון מאחר שהנשים חייבות אף הן מוציאות את הרבים ידי חובתן כלל גדול אמרו כל המחוייב בדבר וכו' וכן בראש מסכת ערכין אמרו הכל כשרין לקרות את המגלה לאתויי נשים ומ\"מ בהלכות גדולות פסקו שהנשים חייבות אבל אינן מוציאות אלא נשים ופירשו זו של ערכין לאתויי נשים להוציא את מינן ואף מה שאמרו בברייתא נשים ועבדים וקטנים פטורים ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן נראה להם ששיבוש נפל בברייתא על ידי סופרים שאם הם פטורין מה הוצרך לומר שאין מוציאין אלא כך הוא הענין חייבין ואין מוציאין והוא שאמרו שם טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין אנדרוגינוס מוציא את מינו טומטום לא מינו ולא שאינו מינו ואף חכמי פרובינצא כתבו בחבוריהם שכמו שחייבות בברכת המזון ובזמון ואין מצטרפות לשלשה כך אין מצטרפות כאן לעשרה למי שמצריך בה עשרה וכל שכן שלא להוציא את האנשים:",
+ "ועיקר הדברים שלא לדחות תלמוד ערוך שבידינו מברייתא או מדברי תלמוד המערב וכל שכן מסברא אלא בואו ונסמוך על הכלל הידוע כל המחוייב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן ובפרק ב' בסוגית המשנה הששית יתבארו הדברים יותר:",
+ "מקרא מגלה אינה דוחה שבת כמו שרמזנו במשנה וכשיארע פורים להיות בשבת כגון בזמן הזה פורים של בני כרכים ובזמן שהיו מקדשין ע\"פ הראיה אף של עיירות הם שואלים ודורשים בעניינו של יום שכך תקן להם משה לישראל שיהיו שואלין ודורשין בעניינו של יום הלכות הפסח בפסח הלכות החג בחג הלכות עצרת בעצרת ונוהגין שמחת סעודה באותו היום ומגלה עצמה מקדימין אותה כמו שביארנו במשנה ולא תדחה מכל וכל ואע\"פ ששופר ולולב נדחין מכל וכל מבלי הקדמה ואיחור הוא מפני שמצותן בשאר ימים [שופר למחרתו ולולב בשאר ימים] אבל מגלה אין לה אלא יום אחד ומפני מה אינה דוחה שבת ואין כאן שום איסור מפני שהכל חייבין ואין הכל בקיאין גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים והוא הדין שיש לחוש שמא יוציאנו מרשות היחיד לרשות הרבים אלא שהשכחה מצויה יותר בהעברת ד' אמות ברשות הרבים יותר מהוצאה או שקצר בלשונו לומר שמא יוציאנו ויעבירנו:",
+ "יש שואלין למה לא נאמר כן אף במילה שלא תדחה שבת מגזרה זו שמא יעביר את התינוק וא\"ת מפני שהחי נושא את עצמו ואין כאן איסור תורה והלא בכפות מיהא לא נאמר כן ותינוק בן שמנה ככפות הוא ועוד שהרי הזאת טמא מת אין בה אלא שבות ואסרו עליה משום טעם רבה ועוד נחוש שמא יעביר את האיזמל והם משיבין שהמילה מסורה ליחידים והם אבי הבן והמוהל והדבר מצוי להיות זריזין בה אבל שופר ולולב ומגלה לכל מסורין והוא שאמר הכל חייבין וכיוצא בה אמרו ברביעי של סוכה מ\"ג ב' ערבה שלוחי ב\"ד מייתי לה ולולב לכל מסור ואע\"פ שבהזאת טמא מת בפסח אמרו שאם חל שביעי שלו בערב הפסח אינו דוחה שבת משום דרבה ואע\"פ שאין שם אלא שבות כמו שהזכרנו ואע\"פ שמסורה ליחידים שמא מתוך שהכל טרודים בפסח יעבירו ולא ימחו בידם:",
+ "וי\"מ הטעם מפני ששופר ולולב ומגלה תלויים בקבוע החדשים אחד בתשרי לשופר ט\"ו בו ללולב י\"ד אדר למגלה ומכיון שאין אנו בקיאין בקבוע החדש אין דוחין אותה שהרי אין זה ודאי והרי ספק מילה ג\"כ אינו דוחה שבת הא מילה ודאית אין פקפוק בזמנה שהיא בשבת ואף הם מביאין ראיה ממה שאמרו גדולי הפוסקים בכאן דבר זה נסחו גרסינן במסכת סוכה מפני מה אין לולב דוחה שבת ביום טוב ראשון והלא מצותו מן התורה אפי' בגבולין ואוקימנא משום דלא ידעינן בקבועא דירחא ומספיקא לא דחינן שבת והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגלה ע\"כ לשונם ובאמת שבגמרא לא הוזכר והיינו טעמא דשופר ומגלה אלא על גזרת רבה ובלולב כמ\"ש שם שאר הימים נמי לידחי שבת ותירץ גזרה שמא יעבירנו וכו' והיינו טעמא דשופר וה\"ט דמגלה עד שמגיהי הלכותיהם תופשים אותם בכך ומפרשים שאר ימים נמי אע\"פ שאין בהם חיוב תורה לידחי הואיל ואין שם איסור ותירץ משום גזירה דרבה והיינו טעמא דשופר שאף היא מעורבת היא מדברי סופרים ומדברי תורה אי למאן דאמר בשלש תרועות שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים אי למאן דאמר אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופרים ומשום דאית בה מדאורייתא אמרו שתדחה שבת במקום ב\"ד ומשום מאי דאית בה מדרבנן אמרו שלא תדחה בשאר מקומות הא משום ספק קבוע ליכא שאף במקום שלא היה להם שום ספק לא היו דוחין שבת לשופר ומגלה שהרי אמרו במקדש היו תוקעים וכו' ולא הוזכר ספק קיבועא דירחא אלא לענין לולב ולגבי יום טוב ראשון בזמן הזה שהוא מן התורה אף בגבולין ומ\"מ גדולי הפוסקים כתבוה שם בלשון הסוגיא ומה שהם כותבין כאן על מסקנת השמועה הם סומכי' וכמו שאמרו ואוקימנא וכו' והוא שהם שאלו שאר הימים נמי לידחי ר\"ל כשחל שבת בשאר הימים אע\"פ שאין שם חיוב תורה הואיל ויש כאן חיוב סופרים ואין בה שום איסור ותירץ משום גזרה דרבה ושאלו בה א\"כ אף בראשון לא לידחי שהרי העמידו דבריהם במקום כרת בשב ואל תעשה כמו שביארנו שם ותירץ דמאחר שהוא מן התורה לא הפקיעוה מחשש שמא יבא לידי איסור הואיל ואין שם עכשיו איסור אפי' שבות ושאלו האידנא נמי ר\"ל לאחר חרבן בראשון מיהא לידחי ותירץ משום דלא ידעינן בקיבועא דירחא ושאל אינהו דידעי לידחי והוא הדין לכל מקום ששלוחים מגיעים שם והעלו בה לבסוף כיון דאנן לא דחינן אינהו לא דחו ואע\"פ שבזמן המקדש היו שם מקומות רחוקים מ\"מ עיקר הגולה היתה ראויה לשלוחים אבל עכשו נתרחקה הגולה ונעשית עיקרה שאינה ראויה לשלוחים ומטעם זה אין לולב דוחה עכשו שבת בשום מקום וכן בשופר ומגלה שכלם עיקר האיסור מטעם רבה וכ\"ש מגלה שאינה תורה ובשופר אף בכל המקומות היה ספק ואף בירושלם חוץ מן המקדש שהרי בראשון לחדש תוקעין ומתוך כך אמרו במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה ואם תמצא לומר שבירושלם היו יודעים אתה מפרש אבל לא במדינה בשאר מדינות ואף כשתפרש אבל לא במדינה על ירושלם אפשר מפני שהם יכולין לבא במקדש ואף בזמן שאין אנו מקדשים על פי הראייה ואנו אומרים על זה דידעינן בקביעא דירחא כמ�� שבארנו שם מ\"מ שמא החשבון אינו מכוון עם הראייה אלו היו מקדשים על פי הראיה וגדולי הפוסקים כוונו למסקנא ולא חששו במגלה אם נצטרף בה טעם אחר שמ\"מ אלמלא טעם רבה הכל היה נדחה אלא שבמגלה נתחזק טעם רבה אף בידעי בקיבועא דירחא ובשופר מיהא מה שכתבו המגיהים שהיא מעורבת מדאורייתא ורבנן אין הדברים מתיישבין אם כן עיקר הענין בכלן דרך כלל ספק הקבוע ובמגלה אף בידעי ושבת שבתוך החג אע\"פ שאין בו ספק אינו נוטל שהרי אף במקדש לא היה דוחה שבת אלא ביום ראשון ואע\"פ ששביעי להזאה אינו תלוי בקבוע החדש הואיל ומשום פסח הוא ופסח תלוי בקבוע החדש הוא הדין ושמא תאמר הזאה לתרומה מה תאמר עליה אפשר הואיל ואינה שעה עוברת דין הוא שלא תדחה שבת:",
+ "ויש מתרצים ששופר ומגלה ולולב אין בקיום מצותן מלאכה ואפשר שאלו היה בקיומן מלאכה לא הותרו ואחר שכן כל שיש חשש במצותן שמא יבא לידי מלאכה דין הוא שתדחה אבל מילה שעיקר מצותה במלאכה חמורה היאך תדחה מחשש שמא יבא לידי מלאכה ועוד שהרי מן התורה אף מכשירי מילה דוחין את השבת אלא שחכמים אסרו בכך ויש מתרצים שלולב ושופר ומגלה לא נאמר עליהם בפירוש שיהיו נעשין בשבת אלא שהותרו מן הדין מצד שאינן מלאכה ואחר שיש בהם חשש מלאכה דין הוא שידחו שלא יבואו לידי איסור תורה אבל מילה להדיא הותרה בשבת מדכתיב וביום השמיני ימול ולא החמירו בקולא הכתובה להדיא וכבר כתבנו מענין זה ג\"כ במסכת ר\"ה:",
+ "חייב אדם לקרות את המגילה בלילה שמחרתו יום פורים ולשנותה פעם אחרת ביום מחרתו אלא שמ\"מ עיקר הקריאה היא אותה של יום ומתוך כך אנו נוהגין לברך שהחיינו אף בקריאה של יום ואין אנו פוטרין עצמנו בשל לילה כשאר ימים טובים וגדולי המחברים כתבו שאין אומרין אותו אלא בלילה ואין הדברים נראין יש שמגלגל חיוב זמן ביום מצד אחר והוא מפני יום טוב שלא נאמר בלילה אלא על המגלה מה שאין כן בשאר ימים טובים שאף אותו של לילה הוא לזכר יום טוב ולא לדבר אחר ואע\"פ שבסוכות יש זמן על הסוכה ועל היום טוב ואעפ\"כ זמן של לילה עולה לכל הדין נותן כן מאחר שאף הלילה יום טוב הוא מה שאין כן מיהא בשמחת פורים שהרי סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו מ\"מ אין דבריהם כלום שכל שאין שם כוס לקדוש אין בו זמן ואל תשיבני מיום הכפורים שקדושתו יתירה ולא נפקע כוסו אלא מצד איסור שתייה שבו והרי אין זה דומה אלא לחנוכה שיש זמן על ההדלקה ולא על היום אלא שלא נאמר זמן ביום אלא על המגלה מן הטעם שכתבנו ר\"ל שעיקר זמנה ביום:"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו שזה שהקלו על בני כפרים להקדים ליום הכניסה הוא מפני שהם מספקים כל השנה מים ומזון לאחיהם שבכרכין ואין הטעם כדי שיספקו מים ומזון וכו' ר\"ל ביום הפורים ר\"ל שלא יהו טרודין ביום הפורים בשום דבר אלא להביא מזונות לבני כרכים שהרי נדחית סברא זו בסוגיא ממה שאמרו במשנה שלישית אימתי במקום שנכנסין בו בשני ובחמישי אבל מקום שאין נכנסין וכו' אין קורין אלא בזמנה ואם מטעם זה אף במקום שאין נכנסין היה לנו לומר שיקדימו שאם תפרש במקום שאין נכנסין מפני שאין להם לדון מ\"מ נכנסין הם לפעמים למכור מיני מאכלים ושמא יביאו ביום הפורים ואם תפרש במקום שאין רגילין ליכנס בכל השנה אע\"פ שעכשו נכנסין היה לנו מ\"מ להקל ולהקדים אלא שאין הענין אלא ממה שהם מספקים כל השנה וכו' ונמצא התקנה לכפרים בשכר מה שמספקין כל השנה אבל לא נתקנה מפני תקנת הכרכין ומאחר שכן א��ן דוחין מיום הכניסה ליום הכניסה שהרי בני כפרים לא ירויחו בה כלום ולענין ביאור מיהא מה שתירצו בגמ' מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן אף כשהיה עולה בידינו לומר שמתקנת כרכים היתה פירושה שמאחר שחל להיות בשני הוה ליה יום הכניסה שלפניו עשרה ועשרה לא רמיזה אף כשחל בה' שיום הכניסה שלפניו י\"א לא דחינן שלא ליתן דבריהם לשיעורין ומ\"מ לפי המסקנא אין אנו צריכין לכך שהרי מאחר שתקנת כפרים היא כל מיום הכניסה ליום הכניסה אין מרויחין כלום:"
+ ],
+ [
+ "מגלה בזמנה קורין אותה אף לכתחלה ביחיד הואיל וזמנה היא והכל קורין אותה די בזה הפרסום שלא בזמנה כגון בני כפרים המקדימין ליום הכניסה ובזמן הזה כגון המפרש והיוצא בשיירא אין קורין אותה לכתחלה אלא בעשרה ובדיעבד אף ביחיד יצא והראיה שהרי במסכתא זו מנו דברים הנעשים בעשרה ולא נמנית מגלה עמהם:",
+ "ויש פוסקים שאף בזמנה לכתחלה בעשרה אלא שדעת ראשון נראה עיקר ואף גדולי הפוסקים הביאו בה ראיה ממה שאמרו במגלה הכתובה בין הכתובים לא אמרו אלא בצבור הא ביחיד יצא אלמא שיחיד קורא ואע\"פ שאף שם אמרו יצא לשון דיעבד משום כתובה בין הכתובים נקט לה בהאי לישנא כלומר כשהיחיד בא לקרות שרשאי לקרות לכתחילה ביחיד אם קראה בכתובה בין הכתובים יצא ועוד ראיה אצלם ממה שאמרו המשכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגלה וקורא בה אלמא קורא לכתחלה כשופר ולולב שאין צריכין עשרה וקצת גאונים מצריכים עשרה אפי' דיעבד ואל תחוש לדבריהם וכן יש מפרשים במחלוקת רב ורב אסי שבדיעבד הם חולקין ולרב אסי לא יצא ומתוך כך פסקו גדולי הפוסקים כרב דדיעבד מיהא יצא ואין הדברים כלום אלא שהעיקר כמי שפרשנו וגדולי המפרשים כתבו שכל שאין צבור בעיר לכתחלה יפה הוא לאסוף עשרה אבל כל שיש צבור בעיר קורין אותה לכתחלה ביחיד וסומכים על פרסום קריאת הצבור:",
+ "כל שהיא צריכה לעשרה י\"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואע\"פ שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן:",
+ "מנהג פשוט מדברי הגאונים כשקורין את המגלה להיותם פושטים אותה כאגרת לפרסם את הנס ולא לכרכה כספר תורה:",
+ "המשנה השנית איזו היא עיר גדולה וכו' והכוונה לבאר בה ענין החלק השני ולבאר איזה שבעיירות נקראת כפר לענין זה ואמר איזו היא עיר גדולה כלומר שתקרא בי\"ד ולא תקדים ליום הכניסה כל שיש בה עשרה בטלנין פירושו של בית הכנסת שבטלים ממלאכתן להיות מצויין בבית הכנסת בשעת תפלה מפני שבעלי מלאכה נמשכין אחר מלאכתן ואין מקדימין לבא ובאין לידי מה שנאמר במסכת ברכות כיון שבא הקב\"ה לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה מיד כועס ומפני זה תקנו עשרה בטלנין ולקצת אחרונים ראיתי בפירושי הלכות שנזונים היו מן הצבור וכן כתבוה גדולי הרבנים פחות מכן הרי זה כפר ומקדימין ליום הכניסה זהו ביאור המשנה וכבר כתבנו דינין אלו למעלה:",
+ "המשנה השלישית באלו אמרו וכו' כוונת המשנה לבאר בה ענין החלק הג' בדברים שהגיע זמן חיובן בשבת ואי אפשר לעשותם בשבת איזו מקדימין ואיזו מאחרין ואמר באלו אמרו מקדימין ר\"ל מקרא מגלה ואע\"פ שאמרו באלו שהוא הוראה על דברים רבים הוא מוסב על זמני הקריאה שהם י\"ד וט\"ו שאם בא אחד מהם בשבת מקדימין אותה ולא מאחרין שהרי כתיב ולא יעבור אבל זמן עצי הכהנים והעם והוא מה שביארנו במס' תענית כ\"ח א' שהוקבעו זמנים ידועים על משפחות ידועות מתורת נדבת קדומיהם להביא עצים למערכה ועם כל משפחה מהם היו הולכים כהנים לוים וישראלים והוא שהיו קורין להם זמן עצי הכהנים והעם והיו תשעה זמנים לשמונה משפחות ומשפחה אחת שבהם היתה מביאה שתי פעמים שכך היתה הנדבה הקדומה מתחלה וכל אותן המשפחות קבעו יו\"ט לעצמן כל אחת ביום שלה והיו מביאין בו קרבן והיו קורין לו קרבן עצים והוא שאמר בעזרא והגורלות הפלנו על קרבן העצים ואמר בזה שאם חל יומן בשבת שמאחרין עד למחר ותשעה באב וכו' ר\"ל שאם חל להיות בשבת מאחרין אותו עד למחר והוא הדין לשאר תעניות שבד' הצומות אלא שבכלם אין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין חוץ מט' באב הואיל והוכפלו בו צרות כמו שהתבאר בתלמוד ראש השנה י\"ח ב' ומתוך כך לא חשש להזכיר אלא ט' באב וחגיגה והוא שהיו מביאין ביום טוב שלמי חגיגה עם עולת ראיה והיו אותם שלמי חגיגה נאכלין לבעלים כדין שלמים והיו מרבין שמחתן בהם וכשהיה יום טוב ראשון בשבת אמר בזה שהיה מתאחרת עד למחר שאינה דוחה שבת שהרי יש לה תשלומין כל שבעה כמו שהתבאר בתלמוד חגיגה והקהל הוא שנא' בתורה מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות תקרא את התורה הזאת באזניהם הקהל את העם האנשים והנשים והטף והיה זמן קבוע לזה במוצאי יום טוב הראשון של חג שהוא ראשון לחולו של מועד והיה המלך קורא במשנה תורה וכל העם באים לשמוע ואם חל אותו היום בשבת היו דוחין אותו עד למחר שהרי אי אפשר להביא הטף ובתלמוד המערב באים עליה מטעם בימה של עץ שהיו עושין למלך בתוך העזרה כמו שהתבאר בתלמוד בסוטה מ\"א ב' ואי אפשר לבנותה בשבת ואם יעשוה מערב יום טוב היתה העזרה דחוקה להם שהרי עם כל רוחב שלה לא היתה מחזיקתן אלא בנס ומגדולי המחברים כתבו כטעם הנזכר בתלמוד המערב במקום אחר מפני שהיו שם חצוצרות להקהל את העם ותחנות שהי' המלך מתפלל ואין חצוצרות ותחנות דוחות את השבת וטעם כל אלו פירשו בגמ' ט' באב דאקדומי פורענותא לא מקדמינן ושאר הדברים מפני שעדיין לא הגיע זמן חובתם ואין יציאת חובה בזמן שלא חלה חובה עדיין ואין לומר כן בט' באב שהרי אף בשמונה באב קלקלו בהיכל אלא שלא התחילו בשריפתו עד התשיעי כמו שהתבאר במסכת תענית:",
+ "ואע\"פ שאמרו מקדימין מותרין בהספד ובתענית וי\"מ שלא נאמר כן אלא בהקדמת בני כפרים שלא אמרו בהקדמתם אלא להנאתן ומ\"מ כחול גמור הוא לענין הספד אבל כשבני עיירות מקדימין מפני יומן שבא בשבת אסורין בהספד וי\"מ אותה אף בהקדמת עיירות וכרכין הואיל ושמחה אינה אלא בזמנה:",
+ "ובמתנות לאביונים פירושו שלא ליתנם אימתי במקום שנכנסין וכו' כלומר אימתי התירו לבני כפרים להקדים במקום שנכנסין ר\"ל בכפר שנכנסין ר\"ל שמתכנסין הן לבתי כנסיות בשני ובחמישי ובשאר הימים משכימין למלאכתן אבל מקום שאין נכנסין כגון שאין שם י' אין קורין אותה אלא בזמנה כך צריך לפרש לפי מה שפירשנו בהקדמת הכפרים ליום הכניסה ושאר המפרשים פירשו לפי שטתם מקום שנכנסין לעיירות כגון שסמוכין לעיר שיש בה ב\"ד קבוע או שיש שם קהל ובאין לשמוע קריאת התורה:",
+ "זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודינין שיש לנו עליה אלו הן:",
+ "יש דברים שלא נתפרשו במשנה זו שהם בדין הקדמה ואיחור והם שנתבארו בתלמוד המערב כיצד תרומת שקלים התבאר בתלמוד המערב שמקדימין ��לא מאחרין וענין תרומת שקלים הוא שהיו שולחנים יושבין בט\"ו באדר ומוכרין שקלים לכל הרוצה לקנות ואם חל ט\"ו באדר בשבת יושבין מבערב וי\"מ לענין פרשת שקלים שאם חל אדר באמצע שבת מקדימין לקרות פרשת שקלים בשבת שלפניו ואין נראה לי שהיה לו לומר ופרשת שקלים:",
+ "סעודת פורים התבאר שם גם כן שמאחרין ולא מקדימין שאע\"פ שהקדימו קריאת המגילה אין שמחה בדין קדימה ונח לנו שתתאחר ונראה הטעם שהרי נאמר בפירוש לעשות אותם ימי משתה ושמחה אותם ולא אחרים במקומם נמצא שלא חלה זמן חובתה עדיין ומאחר שלא חל זמן חובתה עדיין מאחרין אותה מוטב שתדחה לזמן שהגיע חיובה משתעשה לזמן שלא הגיע חיובה עדיין ובתלמוד המערב שאלו ויעשה אותה והשיבו לעשות אותם כתיב את ששמחתו תלויה בב\"ד יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים ועוד שהרי משלוח מנות היה נדחה ומ\"מ י\"מ שמאחר שמקדימין בקריאת המגלה כמו שביארנו אף הם מקדימין בשמחה ולא נאמר אין שמחה אלא בזמנה אלא בהקדמת כפרים ויש שחולקים בה בעיירות אבל מודים בה בכרכים הואיל והקדמתם לי\"ד הוא זמן לרוב העולם ואיחורם עד למחר עבר זמנה לכל העולם וכן נראה ברור:",
+ "סעודת ראש חדש אף היא התבאר בתלמוד המערב שמאחרין אותה וענין סעודת ראש חדש הוא סעודה שהיו ב\"ד עושין כשהיה החדש מעובר כמו שהתבאר בשמיני של סנהדרין ע' ב' ואף ספק מילה והוא שנולד בין השמשות של שבת התבאר במקומו שמאחרין ולא מקדימין:",
+ "כבר ידעת שמן הדין אין בחשבון הלבנה שנה ולא בחשבון החמה חדש שכל עצמו של זמן הקבוע לחמה וללבנה הוא לענין סבוב הגלגל מצד תנועתו של עצמו וחוזרת לנקודתו ותנועת הלבנה נשלמת בכ\"ט יום וחצי ותשצ\"ג חלקים והוא החדש ותנועת החמה נשלמת בשס\"ה יום ורביע והוא שנה ונמצא שהשנה נאמרת לפי תנועת החמה והחדש לפי תנועת הלבנה אלא שאנו צריכין לשני החשבונות ואנו מקבצין הרבה חדשים לקבוע מהם שנה וכן אנו מחלקין ימות שנות החמה לחדשים וקבצנו שנים עשר חדשים וקראנו להם שנת הלבנה ומצאנו שנת החמה כשחלקנו שס\"ה יום ורביע לחדשים יתירה עליהם י\"א ואנו מצניעין אותם המותרות ולזמן ידוע עושים מהם חדש ומוסיפין אותן בשנת הלבנה ואנו קורין אותו חדש העיבור ואמר עכשו שמאחר שהוקבעו י\"ב חדש לשנה ונבנה על עיקר זה יסוד חשבוננו אם נדר זה מתחלת השנה באיזה דבר לשנה אינו מונה אלא י\"ב חדש מחדשי הלבנה כך נמסר לנו כלל מפי רבותינו חדשים אתה מונה [לשנים] ואי אתה מונה ימים לשנים וכן בשנת הלבנה אותו יום ל' אין אנו יכולין לחלקו שיהא חציו ותשצ\"ג חלקים שבשעת י\"ג מחדש שעבר ושאר היום מן החדש הבא ומפני זה הוקבע החשבון לקבוע החדשים אחד מכ\"ט יום ואחד מל' יום והחשבון מקבל שווי בדרך זה שאותו חצי היום מתחבר פעם אחת בחדש שעבר ופעם אחת בחדש הבא ומאחר שהוקבע החשבון על יסוד זה אם נדר בתחלת החדש באיזה דבר לחדש מונה לפי מה שהוא החדש אם חסר כ\"ט יום ואם מלא שלשים יום ואינו צריך להיות מונה כ\"ט יום וחצי ותשצ\"ג חלקים שהוא חדש מכוון שכך קבלנו ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות לחדשים וכן בכל דבר שכיוצא באלו:",
+ "זה שבארנו במשנה שהחגיגה יש לה תשלומין כל שבעה בחג הסוכות מיהא לא סוף דבר כל שבעה אלא אפי' בשמיני עצרת ומ\"מ אם עבר שמיני עצרת ולא חג אין לה עוד תשלומין ועצרת יש לה תשלומין כל שבעה אע\"פ שהם ימות החול ומעתה אם חל עצרת להיות בשבת ואין עולת ראיה דוחה שבת הרי יום טבוח שלה אחר השבת ומ\"מ ביו\"ט אין דוחין אף עולת ראיה שמביאין שלמים ועולות ביום טוב אע\"פ שאין בעולות מאכל להדיוט וסומכין עליהן כמו שיתבאר במסכת חגיגה:"
+ ],
+ [
+ "שני ימים אלו של פורים שהם ארבעה עשר לעיירות וחמשה עשר לבני כרכים מותרין הם במלאכה אפילו כל אחד ביומו ואין צריך לומר אחד ביומו של חבירו וכמו שאמרו שמחה ומשתה קבילו עלייהו מלאכה לא קבלו עלייהו ומ\"מ במקום שנהגו שלא לעשות בו מלאכה אין עושין ומעתה אף אותן שנהגו לעשות אסור להם להקל ראש בכך לפני אחרים שאין נוהגין לעשות במקומן שדברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן לפניהם ועכשו נהגו הכל שלא לעשות:",
+ "ונטיעה של שמחה מותרת בהן בכל מקום בלא שום פקפוק מנהג שהרי בתעניות אחרונות אמרו שאע\"פ שמותרין במלאכה נאסרו במלאכה של שמחה וכן בפורים הפך הדברים שלא נאסרו אלא במלאכה של טורח וצער מכאן סומכין תלמידי חכמים לכתוב סברותיהם אף ביום הפורים דרך שמחה ושעשוע וכענין שאמרו היה כותבה דורשה ומגיהה וכו':",
+ "אע\"פ שמכח המקרא לא [נאסרו] בתענית אלא כל אחד ליומו מכ\"ח ימים שבמגלת תענית נאסרו של זה בזה ר\"ל י\"ד לבני כרכים וט\"ו לבני עיירות וימים שלפניהם ולאחריהם כבר בארנו את דינם במסכת תענית פרק ב' י\"ח ב':",
+ "כבר בארנו במסכת תענית י\"א ב' שאין תענית צבור בבבל אלא ט' באב בלבד הא שאר תעניות מותרים ברחיצה אף בחמין ואף אין להם שום דין של תענית צבור ואפילו בפרהסיא והוא שאמרו על רבי שרחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז ר\"ל ביום השוק שהקרונות באין מכאן ומכאן והדבר מתפרסם אבל ט' באב יש לו דין תענית צבור וכל שאירע יומו בשבת ונדחה לאחר השבת מתענה לאחר השבת ואין אומרים הואיל ונדחה ידחה:",
+ "תעניות אחרונות של גשמים ממעטין בהם במשא ומתן ובבנין של שמחה ובנטיעה של שמחה ובארוסין ונשואין וכבר בארנוה במסכת תענית:",
+ "בתי ערי חומה אין גאולתן אלא שנה כמו שנכתב במקראות וכמו שיתבאר במקומו וכל שלא היתה העיר מוקפת חומה אלא שבתים בנויים סביב העיר בלא שום הבדל ונמצאת מוקפת מכותלי הבתים וגגותיהם והוא הנקרא שור אגר אין זה נידון בדין בתי ערי חומה אלא כדין בתי החצרים וכן הדין כל שלא היה לה חומה אלא שהים סביב לה במקום חומה:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "לעולם ישתדל אדם ללמוד תורה ולא יפטור עצמו בטענה שאינו מוצא עצמו מוכן לכך שהדבר ידוע שאם ירדוף ישיג כלל גדול אמרו אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין לא יגעתי ומצאתי אל תאמין יגעתי ומצאתי תאמין:",
+ "ראוי לכל תלמיד חכם להתגרות ברשעים כשרואה ממעשיהם מה שהוא חלול השם אבל בשאר משא ומתן שבענייני עצמו ראוי לו להרחיק מן המחלוקת וכל שכן שלא יתגרה עם מי שהשעה משחקת לו כאמרו ע\"ה אל תתחר במצליח דרכו ומה שאמרו עליו מרום משפטיך מנגדו כלומר שמשפטי יושר השם נעלמים עליו הוא ענין רשע וטוב לו וכבר ביארנו עניינו לפי הדרכים הדתיים בכמה מקומות:",
+ "המשנה הרביעית קראו את המגלה וכו' כוונת המשנה לבאר בשנה מעוברת שיש בה שני אדרים איזה אדר שבה עיקר לענין המגלה ואי זה הבדל יש בין ראשון לשני ואמר שאדר השני עיקר עד שאם קראוה בראשון ונתעברה השני חוזרין וקורין אותה בשני ולא תעלה לנו קריאת הראשון ואין צריך לומר אם נודע להם עבורה של שנה קודם אדר הראשון אין בין אדר א' לשני אלא קריאת המגלה בלבד ומתנות לאביונים פי' בגמ' שעל י\"ד וט\"ו הוא אומר כן כלומר אין בין י\"ד וט\"ו של אדר הא' לי\"ד וט\"ו של אדר הב' אלא מקרא מגלה ומתנות לאביונים שאם עשאן בא' לא יצא ידי חובתו וחוזר בהם בשני אבל לענין הספד ותענית זה וזה שוין ואף בראשון אסורין ולא נתברר לי אם בראשון נאסר את של זה בזה אם לאו וכן אם נאסר לפניהם ולאחריהם אם לאו ומ\"מ בשאר הימים שבאדר יש הבדל אחר בין ראשון לשני והוא לענין סדר פרשיותיהם ר\"ל שקלים וזכור ופרה וחדש שאם קראן בראשון לא יצא וחוזרין בשני וכן יש ביניהם השמעה על השקלים ועל הכלאים כמו שביארנו במקומו:"
+ ],
+ [
+ "זהו ביאור המשנה על הדרך שנתישבו עניניה בגמרא ומה שנתחדש עליה בגמרא כך הוא:",
+ "מגלת אסתר הרי היא בכלל ספרי הקדש ומטמאה את הידים ומוחזקת היא אצלנו שברוח הקודש נאמרה מעתה הרי קדושתה כקדושת ספרי הקדש ומטמאה את הידים וענין טומאה זו הוא שגזרו על כל ידים הנוגעות בספר שיהיו טמאות לתרומה ותקנו דבר זה מפני מעלת הספר שלא יתעסקו בו הידים יותר מדאי ויניחו שם דברים שבסבתם יבואו הספרים לידי קלקול או הפסד ואף ספר שאינו שלם יראה לי שמטמא את הידים ממה שראיתי בתלמוד המערב במסכת סוטה שמגלת סוטה הואיל וניתנה לימחק אין מטמאה את הידים אלמא שאם לא ניתנה לימחק מטמאה:",
+ "מתנות לאביונים שהוזכרו במשנתנו די לו שיתן מתנה אחת לכל אחד מהם אבל מנות שהוא שולח לחבירו צריך שישלח שתים בכל מקום שיהיה משלח בו והוא שנ' ומשלוח מנות איש לרעהו יש במשמע שתי מנות לחבר אחד ומתנות לאביונים יש במשמע שתי מתנות לשני אביונים התבאר בתוספתא שאין מדקדקין במעות פורים ואין בודקין בהם כלל אלא כל הרוצה ליטול מהם יטול:"
+ ],
+ [
+ "חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר ומ\"מ אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו ומה שאמר כאן עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כבר פירשו קצת גאונים שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא נדחו כל אותם הדברים ולענין ביאור מיהא זה שאמרו בין ארור המן וכו' הוא ממה שאמרו בתלמוד המערב שצריך לומר אחר מקרא מגלה ארור המן ברוך מרדכי ברוכה אסתר ארורה זרש וכן שצריך לומר חרבונה זכור לטוב ואמר שחייב להתבשם עד שלא ידע בבירור מה יאמר אלא שכבר נדחית לדעתינו כמו שביארנו וגדולי המחברים כתבו עד שירדם וכן לענין ביאור זה שאמר שחטיה לרבי זירא פי' מלשון סחיטה ר\"ל שימעכו ואחייה הוא מלשון החלימני והחייני סעודת פורים אין עיקר שמחתה אלא ביום שהרי נאמר ימי משתה ושמחה ואם אכלה בלילה לא יצא ידי חובתו הן לילה שמחרתו יום הפורים הן לילה שעבר הפורים:",
+ "המשנה החמישית אין בין יום טוב לשבת וכו' משנה זו עם כל המשניות שאחריה אינן מכלל כוונת המסכתא אלא שבאו הנה על ידי גלגול ממה שבין אדר ראשון לאדר שני והוא ענין החלק הרביעי ואמר במשנה זו שאין בין יום טוב לשבת ר\"ל לענין איסור מלאכה או התרה אע\"פ שלענין עונש הם חלוקים אלא אוכל נפש והוא גוף האוכל וכל שמתערב עמו הן לעיקר אוכל הן למתק את הטעם ופי' בגמ' הא לענין מכשירי אוכל נפש ר\"ל תקון הכלים שבהן עושין אוכל נפש כגון סכין שנפגמה ביום טוב וצריך לתקנו ולא היה אפשר לו מבע��ב שהרי ביום טוב נפגמה זה וזה שוין ר\"ל שאף ביום טוב אסור לעשות כן וכן הלכה ואין צריך לומר במכשירין שהיה אפשר לו לעשותן מבערב [ויש בפרק זה כמה תנאים ומתבארין במסכת יום טוב] וכן מלאכת אוכל נפש לגוים או לכלבים הנזכרים בסוגיא זו יתבאר עניינם שם בע\"ה:",
+ "זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו:",
+ "המשנה הששית אין בין שבת ליום הכפורים פירוש לענין עונשין אלא שהשבת זדונו בידי אדם ר\"ל מיתת ב\"ד אם התרו בו ויום הכפורים בכרת ומפרש בגמרא הא לענין תשלומין זה וזה שוין ר\"ל שאם זרק חץ וקרע שיראין בהליכתו כשם שבשבת פטור מן התשלומין שהרי אין אדם מת ומשלם כדכתיב כדי רשעתו רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתי רשעיות אף ביום הכפורים אנו אומרים שאין אדם ענוש כרת ומשלם אע\"פ שנחלקו בכך מקצת רבותינו במסכת כתובות ואין הלכה כן אלא הלכה אדם ענוש כרת ומשלם:",
+ "זהו ביאור המשנה ובגמרא באו עליה מקצת דינין ואלו הן כשם שנחלקו חכמים בכרת אם הוא כמיתה לענין תשלומין אם לאו כך נחלקו לענין מלקות והלכה שאין אדם לוקה ומשלם וכן נחלקו בענין זה בחייבי כריתות אם יש להם מבוא במלקות כלל אם לאו אלא שיהיו כחייבי מיתות שאין בהם מלקות כלל ודבר זה תלוי במה שידוע מכללם שלא ענשה התורה אא\"כ הזהירה וא\"כ יש לאוין בחייבי מיתות כשאר הדברים שאין בהם אלא לאו אחד המשל בזה שהוצרך לומר לא תרצח קודם שיודיע מכה איש ומת מות יומת וכן לא תגנוב שהוא נאמר בגונב נפשות קודם שיאמר וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת ולאוין אלו וכיוצא בהן לא באו לחיוב מלקות כדין שאר לאוין אלא שהן באין לאזהרת המיתה כמו שביארנו שלא ענש אא\"כ הזהיר מתוך כך אמרו שאין התראה להורג את הנפש למלקות ואם יתרוהו למלקות כלומר שיאמרו לו אל תהרגהו שאם תהרגהו אתה לוקה ממה שנאמר בתורה לא תרצח פטור מן המיתה ומן המלקות מן המיתה שהרי לא התרוהו למיתה ומן המלקות שהרי לא נאמר לאו זה לענין מלקות אלא לענין אזהרה ולאו שניתן לאזהרת מיתת ב\"ד אין לוקין עליו ודבר זה הכל מודים בו אבל בחייבי כריתות הדבר במחלוקת יש מרבותינו שאמרו כענין הזה בעצמו בדין כרת שהתורה לא ענש אא\"כ הזהיר והוצרך לומר ערות אחותך לא תגלה קודם שיודיע ואיש אשר ישכב את אחותו ונכרתה ולא בא לאו זה לחייב מלקות אלא לאזהרת הכרת מעתה בא על אחותו והתרוהו למלקות אינו לוקה שלא נאמר לאו שלו למלקות ומ\"מ הוא בכרת שאין כרת צריך התראה והוא שאמרו חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות ויש מהם שאמרו הואיל ואין התראה חלה על דין כרת התראה חלה עליו מיהא למלקות ואם התרוהו למלקות לוקה ומאחר שלוקה מן הדין פטור הוא מן הכרת והוא שאמרו כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן וכן הלכה:"
+ ],
+ [
+ "המשנה השביעית אין בין המודר הנאה מחבירו סתם ר\"ל שהוא מודר הנאה ממנו לכל דבר למודר הנאה ממנו הנאת מאכל בפרט אלא דריסת הרגל ר\"ל שהמודר בהנאה סתם אסור ליכנס בביתו ואע\"פ שדריסת הרגל הוא מהדברים שאין בני אדם קפדים בהם והיה לנו לומר שאין הנדר חל אלא במה שאדם קפיד בו כבר אמרו אפי' ויתור אסור במודר הנאה כלומר אפי' ויתור במה שאין דרך בני אדם להקפיד בו כגון גירומין שבמשקלות או דבר שאין בו שום חסרון כגון דריסת הרגל של זה לפי שעה אסור שכל תשמיש בעולם נאסר לו בשלו ומודר מאכל מ\"מ לא נאסר בדריסת הרגל וכ�� יש ביניהם כלים שאין עושין בהם אוכל נפש כגון להשתמש בספריו והדומים לזה שהמודר סתם אסור ליהנות בהן אבל המודר מאכל מותר שהרי אינו אוכל ואין עושין בו אוכל נפש ומפרש בגמ' הא לענייני כלים שעושין בהם אוכל נפש זה וזה שוין שלא תאמר לא הודר אלא בגופו של אוכל אלא אף בכל דבר המביא לידי אוכל דעתו על כל דבר המכשיר את האוכל והמביאו לידי תקון:",
+ "זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר אלא שבתלמוד נדרים ל\"ג א' חדשו עליה שלא הותרו כלים שאין עושין בהם אוכל נפש למודר מאכל אלא במקום שאין דרך להשכירם אבל אם דרך בני העיר להשכירם ולשכרם אסור להשתמש בהם שהרי הוא מרויח עמו פרוטה זו שהיה צריך ליתן בשכר אותו הכלי ופרוטה זו מביאתו לידי מאכל שהוא יכול ליקח ממנו מאכל:",
+ "ולענין ביאור זה ששאלו כאן דריסת הרגל הא לא קפדי אינשי עד שהוצרכו להעמידה כר' אליעזר דאמר אפי' ויתור אסור במודר הנאה יש שואלים שהרי בשותפין שנדרו הנאה זה מזה נחלקו חכמים ורבי אליעזר בן יעקב במסכת נדרים שלדעת חכמים אסורין ליכנס בחצר ולר' אליעזר מותרין מדין יש ברירה הא אלמלא טעם ברירה כלם מודים שאסורין ומה הוצרכו להעמידה לדעת האומר אפי' ויתור אסור וכו' ונראה לתרץ שאף עליהם אנו דנין להקשות הא לא קפדי וכו' והם צריכין לבא מטעמו של רבי אליעזר שאפי' ויתור אסור ולפיכך הביא זו של רבי אליעזר וכן יש מתרצין שמחלוקת ר' אליעזר בן יעקב ורבנן כלם מודים שאסור אף בלא טעם ויתור ומפני שהם מפרשים אותה כשנדרו על דריסת הרגל בפירוש ואעפ\"כ חלק ר' אליעזר בחצר המשותפת מדין ברירה אבל מודר סתם הוצרכנו בה לדין ויתור אסור ואין הדברים נראין לענין פירוש שהרי נדרו הנאה זה מזה אמרו וכן יש מתרצים שאלמלא זו של ויתור הייתי אומר שמחלוקתם של חכמים ור' אליעזר בן יעקב בחצר דאיכא קפידא אבל בשדה דליכא קפידא לא קמ\"ל דאפי' ויתור אסור:",
+ "המשנה השמינית אין בין נדרים לנדבות וכו' פי' בגמ' שהנדר הוא בלשון עלי [כגון שיאמר הרי עלי] עולה והנדבה היא בלשון זו כגון שיאמר הרי זו עולה ואמר שאין בין זה לזה אלא שהנדרים אם הפרישו ומת חייב באחריותו שענין נדרו הוא הרי עלי להקריב והרי לא הקריב אבל הנדבה שלא חל הנדר עליו אלא על בהמה זו בפרט שהרי אמר הרי זו עולה אם מתה אינו חייב באחריותה הא לענין בל תאחר זה וזה שוין שבשניהם אם עברו שלשה רגלים ולא הביאן עובר בבל תאחר:",
+ "זהו ביאור המשנה ולא נתחדש בה בגמרא דבר:",
+ "המשנה התשיעית אין בין זב שראה שתי ראיות לזב שראה שלש אלא קרבן ענין זיבה הוא קרי הזב מאיליו בלא שום הנאה ובלא שום קושי אלא דרך חולי וסימניו המוכיחין להכיר בינו ובין שאר קריין מפורשים במסכת נזיר ס\"ה ב' והדבר ידוע שבשלש ראיות נעשה זב גמור לכל דיני זיבה הן שראה אותם ביום אחד הן בשני ימים הן בשלשה ימים רצופין כל שלא יפסיק יום אחד בין שתי הראיות שהזב תלאו הכתוב בראיות ולא בימים אע\"פ שבזבה תלאה הכתוב בימים ולא בראיות שאם ראתה שלש ראיות ביום אחד אין נחשבות לה אלא לראייה אחת וכשתראה שלשה ימים רצופים נקראת זבה גמורה לכל דיני זבה כמו שיתבאר במקומו מכח מקראות למדת מ\"מ שבשלש ראיות נעשה זב גמור ובשתי ראיות אף הוא זב גמור אלא שחסר ממנו דין קרבן כיצד ראה ראיה אחת של זיבה אינו זב כלל והרי הוא נדון כקרי בעלמא וטמא טומאת ערב נתוספה עליו ראיה שנית הן ביומו הן במחרתו טמא טומאת זיבה לטמ�� משכב ומושב ולספירת שבעה נקיים וענין טומאת משכב ומושב הוא שאם הוא שוכב או יושב על דברים הראויים לשכיבה או לישיבה אפילו עשר מצעות זו על גב זו מטמא משכב התחתון כעליון ואפי' לא נגע וכלן אבות טמאות לטמא אדם וכלים ואלו נגע שלא כדרך משכב ומושב או בדברים שאין ראויין למשכב ומושב אינו אלא ראשון לטומאה ואין מטמאין אדם וכלים ומ\"מ עדיין אינו טעון הבאת קרבן אלא סופר שבעה וטובל ומעריב שמשו ויכול ליכנס למקדש ולאכול קדשים נתוספה עליו ראיה שלישית הן ביום ראשון הן ביום שני הן ביום שלישי הואיל ולא הפסיק יום שלם בין ראיה לראיה נעשה זב לקרבן ואסור באכילת קדשים ובכניסת מקדש עד שיביא קרבן ביום שמיני והוא שאמר שאין בין זב בעל שלש ראיות לבעל שתים אלא קרבן הא לענין משכב ומושב וספירת שבעה שניהם שוין והוא הדין לזקיקת טבילתם במים חיים כמו שידוע חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים מה שאין כן בזבה:",
+ "זהו ביאור המשנה ובגמרא יצא לנו עליה במה שאמרו מזובו ולא מזובו ומנגעו שאם היה זב ומצורע וכלתה זיבתו מונה שבעה נקיים לזיבתו וטובל לה אע\"פ שלא נתרפא מצרעתו ותהא טבילתו מועלת למה שהזב חמור עליו מן המצורע כגון טומאת כלי חרס בהסט והדומים לה כמו שהתבארו במקומן ומ\"מ טומאת משכב ומושב זב ומצורע שוין בטומאתו ויש חולקין בדבר אלא שגדולי המחברים כתבוה כן ואף בספרי שנויה כן ויש חולקין ג\"כ שלא לטבול בעוד שהוא מצורע אלא שמונה שבעה ומשהה טבילתו עד שיתרפא מצרעתו ובטבילה ראשונה של מצורע פקעה ממנו טומאת זיבה וספירת שבעה אינה מתחלת אלא לכשיפסוק ר\"ל מחרת היום שפסק בו וי\"מ לכשיפסוק שלא תאמר שיהא טעון טבילה קודם ספירה כדי שתהא ספירתו בטהרה אלא תכף שפסק סופר ואינו טובל עד שיכלו ימי ספירו ואע\"פ שלענין פסק כך הוא לענין פירוש מיהא ראשון עיקר:"
+ ],
+ [
+ "המשנה העשירית אין בין מצורע מוסגר והוא כשהכהן ראהו תחלה ומסגירו לראות אם לסוף שבעה נולדו לו אחד משלשה סימני טומאה ר\"ל שער לבן או פשיון או מחיה ויחליטנו או אם יכהה ויטהרנו או אם עמד בעיניו ויסגירנו פעם שנית למצורע מוחלט והוא שנולד בו סימן טומאה אחר שבעה והחליטו לטומאה אלא פריעה ופרימה שהמוחלט צריך לעמוד בגדיו פרומים וראשו פרוע מה שאין כן במוסגר והביאוה בגמ' מדכתיב במוסגר וכבס בגדיו וטהר ומדקאמר וטהר שהוא לשון עבר ולא קאמר ויטהר משמע דטהור מפריעה ופרימה מעיקרא ר\"ל אף בעוד שהיה טמא ואין גורסין דמעיקרא אלא מעיקרא אלא שנדחית ראיה זו בגמרא והביאוה מדכתיב והצרוע אשר בו הנגע מי שצרעתו תלויה בגופו ולא שתלויה בימים הא לענין שלוח חוץ למחנה ולענין טומאה לטמא באהל דין מוסגר כדין מוחלט ואע\"פ שהוא עומד בספק שמא יטהרנו ושמא תאמר אם המוסגר טעון שלוח היאך אתה קורהו מוסגר והרי מחוץ למחנה הוא אפשר שבבית שחוץ למחנה הוא עומד ומ\"מ לקצת גאונים ראיתי בפירוש הסגר שהוא הקפת הצרעת בסיקרא כדי לראות מתוכה אם יפשה ויצא לחוץ ואע\"פ שיש לקצת מפרשים הבדל אחר בין מוסגר למוחלט והוא שהמוסגר אסור בתשמיש המטה והמוחלט מותר כמו שהתבאר לדבריהם בתלמוד מועד קטן אפשר שלא עסק במשנה זו אלא בחומרות שיש למוחלט על המוסגר אלא שמ\"מ יש חולקין לומר שאף המוסגר מותר בתשמיש כמו שהתבאר שם וטומאת אהל שהזכרנו במצורע כבר בארנו בשלישי של ברכות שאין טומאת אהל שלו דומה מכל וכל לטומאת אהל שבמת:",
+ "זהו ביאור המשנה ומה שנתחדש עליה בגמרא כך הוא:",
+ "התבאר במקומו שאין בכל אבות הטומאות טומאה שתסיט את הטהור הן אדם הן כלי ותטמאנו אלא הזב וחביריו ר\"ל זב וזבה נדה ויולדת אבל שאר אבות הטומאות כל שהטהור מסיט את הטומאה נטמא משום נושא אם הוא טומאה שמטמאה במשא אבל אם הטומאה הסיטה אותם טהור זב שטבל בשביעי וראה אח\"כ בשביעי סותר את מניינו ונמצאו הטהרות שנגע בהם טמאות למפרע מ\"מ הועילה טבילתו שאם הסיט כ\"ח בתחום שבין טבילה לראיה לא נטמאו למפרע הא כל משכב ומושב שלהם טמא למפרע וה\"ה לאדם וכלי עץ הואיל ויש להם טהרה במקוה וכן מצורע שנטהר מתוך הסגר וטבל ואח\"כ נולדו לו סימני טומאה שהוחלט כמו שהתבאר ומקומו לא נטמאו כלים שנתאהלו עמו בין טבילה לפשיון למפרע:",
+ "המשנה הי\"א אין בין טהור מתוך הסגר כגון שכהה הנגע לסוף שבעה לטהור מתוך החלט והוא שכבר הוחלט בפשיון או בשער לבן ואחר זמן נתרפא מנגעו אלא תגלחת וצפרים הא כל שאר קרבנות שמצורע מוחלט מביא ביום טהרתו אף המוסגר שיצא טהור מביאם וכן שוים בכבוס בגדים וטבילה אבל אינו מגלח כל שערו ואינו מביא שתי צפרים חיות ופירשו המפרשים הבדל אחר ביניהם והוא שהמוחלט שנתרפא מונה שבעה והמוסגר שיצא טהור אינו צריך למנות ואע\"פ שלא נתפרש הבדל זה במשנה זו אפשר שהוא בכלל תגלחת שאין ספירה אלא בשביל תגלחת:",
+ "זהו פי' המשנה ולא נתחדש עליה דבר:",
+ "המשנה הי\"ב אין בין ספרים לתפלין ומזוזות וכו' פי' ספרים תורה ונביאים וכתובים ואמר שכלן שוים לתפלין ומזוזות הן לטומאת ידים הן לתופרן בגידים שכל ספריהן היו בגליון בתפירת גידין מיריעה עם חברתה ואין ביניהם הפרש אלא שהספרים הותרו ליכתב בכל לשון משבעים לשונות ואף ספרי תורה אבל תפלין ומזוזות לא הותרו אלא בכתב אשורי והוא כתב שלנו רשב\"ג אומר לא הותרו אף בספרים ליכתב באחד משאר הלשונות אלא בלשון יוני שהועתקה תורה בו במצות תלמי המלך ופסקנו בגמרא כרבן שמעון בן גמליאל ונמצא שתפלין ומזוזות אינן נכתבות אלא בכתב אשורי ר\"ל כתב שלנו אבל שאר ספרים אפי' ספר תורה הותר ליכתב בכתב יוני ובלבד שלא ישתנה הלשון אע\"פ שישתנה הכתב הא כל שנשתנה נוסח הלשון הן מקרא הראוי להיותו בלשון עברי שכתבו תרגום הן מקרא הראוי להיותו תרגום כגון יגר שהדותא או תרגום דניאל ועזרא שכתבו עברי נפסל ואין לו שום קדושה ומגדולי המחברים כתבו שבזמן הזה כבר נשתקע כתב יוני ונשתבש וא\"כ אף שאר ספרים לא יכתבו אלא בכתב שלנו והוא כתב אשורי ואם עשה כן אף בלשון יוני נפסלו:",
+ "זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו:",
+ "ומ\"מ אתה למד שלא דבר במשנתנו אלא בחומרות של תפלין ומזוזות על תורה נביאים וכתובים אבל חומרות של ספר תורה על תפלין או על מזוזות או על שניהם או לספר תורה ותפלין על מזוזות וכן חלוקין שביניהם לא דבר באלו במשנה זו כלל שאלו כן היה צריך למנות כמה דברים ידועין במקומן וכן במה ששוה לכלן שמנו בגמ' טומאת ידים ותפירה בגידים היה יכול לשנות בהם כתיבה על עור בהמה טהורה אלא דתנא ושייר ומ\"מ צריך לבאר ענין עבוד לשמה בספר תורה ותפלין מה דינם שמצינו בזה מחלוקת בין המפרשים שלדעת קצת אף ספר תורה ותפלין אין צריכין עבוד לשמה כמזוזה והביאו' ממה שאמרו בששי של סנהדרין מ\"ז ב' באורג בגד למת שלדעת רבא הזמנה לאו מילתא היא ומותר להשתמש בו ולאביי הזמנה מילתא היא ואסור להשתמש בו ואמרו עליה בסוף הסוגיא כתנאי וממה שאמר בתפלין צפן זהב או שטילא עליהם עור בהמה טמאה פסולים עור בהמה טהורה כשרים אע\"פ שלא עבדן לשמה ורבן שמעון בן גמליאל פוסל אף בעור בהמה טהורה עד שיעבדנו לשמן וראו לגדולי הרבנים שפרשו בה דת\"ק כרבא דהזמנה לאו מילתא היא וכן עבוד לשמה הזמנה היא ואין מדקדקין בה ורבן שמעון בן גמליאל כאביי דהזמנה מילתא היא ומקפידין עליה ומתוך כך פסקו הלכה כחכמים ומוסיפין הם לומר שאף ספר תורה כן וא\"כ מה שאמרו בפרק הניזקין נ\"ד ב' ספר תורה שכתבתי לפלוני גוילין שבו לא עבדתין לשמה ואמרו לו מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך נאמן אתה לפסול ספר תורה דאלמא בספר תורה מיהא פסול הם העמידוה לדעת רבן שמעון בן גמליאל ואינה הלכה וכן מפרשין שאף לכתיבה לשמה אין אנו צריכין ממה שאמרו בפרק השולח מעשה בגוי אחד שהיה כותב ספרים בצידן והתיר רבן שמעון בן גמליאל ליקח מהם והקשו לו עבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי והעמידוה בגר שחזר לסורו מחמת יראה מכלל דלתנא קמא דלא בעי עבוד לשמה אף כתיבה לשמה לא בעי ומותר ליקח אף מגוי גמור ומ\"מ לשטתנו אין דבריהם כלום לא בספר תורה ולא בתפלין לא בעיבוד ולא בכתיבה אלא הכל צריך לשמה ואנו פוסקין כרבן שמעון בן גמליאל וזו של סנהדרין אנו מפרשין דתנא קמא כאביי דהזמנה מילתא היא והזמנה דאחר עבוד מן הסתם עומדת במקום עבוד לשמה וכן הזמנה דלאחר כתיבה הויא ככתיבה לשמה ולרבן שמעון בן גמליאל הזמנה לאו מילתא היא כרבא ואינה במקום עבוד וכתיבה לשמה ומתוך כך צריך עבוד וכתיבה לשמה אלא שאם עבדן לשמן מותר להשתמש בהן לכל דבר עד שיכתוב בהם דהזמנה לאו מילתא היא ולמדת שספר תורה ותפלין צריך עבוד לשמן וכתיבה לשמן ר\"ל שיהא נכתב לשם תורה לא לשם אותה תיבה בהדיא שלא נאמר כן אלא באזכרות ואף באזכרות יש אומרין שכל שכותב מן הסתם לשם תורה דיו אא\"כ נתכוון למלה אחרת כההוא דנתכוון לכתוב יהודה וכן בעבוד זה כתבו אחרוני הרבנים שאם גוי מעבד וישראל עומד על גביו ומסייעו דיו בכך דנכרי אדעתא דישראל קא עביד ועדיף טפי מכותי דאמר אנא גמירנא טפי מינך ומ\"מ גדולי המחברים פוסלין בו מעשה הגוי ונשוב לדברינו לומר שמאחר שהלכה כרבן שמעון בן גמליאל הכל צריך לשמה ואף לדעת הפוסקים כתנא קמא אני מוסיף ואומר שלא נחלקו רבן שמעון בן גמליאל וחכמים אלא בעור של קציצה דלרבנן לא בעי לשמה אבל הקלף שנכתב בו ודאי צריך עבוד לשמה כס\"ת ונכון הוא וי\"מ שכל עבוד סתם עבוד לשמה הוא שהרי קדשים סתמן כלשמן כמו שהתבאר בתחלת זבחים אבל עבוד שלא לשמה פירושו שעבדו בהדיא שלא לשמה ומה שהביאם לכך הוא שהקשו מזו של גיטין דמשמע דבעינן לשמה לזו של סנהדרין שלדעת חכמים אין צריך לשמה והם פוסקין כחכמים ומתרצים דלרבנן לא בעי עבוד לשמה להדיא וזו שבכאן בעבוד שלא לשמה בהדיא וכן יש מתרצין שספר תורה צריך לשמה אבל תפלין אין צריכין לשמה והביאוה ממה שגדולי הפוסקים הביאו זו של גיטין בהלכות ספר תורה וזו של סנהדרין בהלכות תפלין ומ\"מ קשה לי בה שהרי על מעשה ספר תורה תמהו ואמרו ורבן שמעון בן גמליאל עבוד לשמה בעי ר\"ל בההיא דתפלין כתיבה לשמה לא בעי אלמא ספר תורה ותפלין בחדא מחתא נינהו ומזוזה מיהא לדברי הכל אין צריך לשמה ואף בזו יש חולקין אלא שאין דבריהם נראין ועור הרצועות מיהא פרשנו שם שצריכות עבוד לשמן ודין מגלה לעבוד לשמה לא מצאנוה וודאי כך הדין דלא עדיפא ממזוזה ומה שאמרו בתלמוד המערב והביאוה ב��צת גמרות בפרק כתבי הקדש בשם ברייתא אין בין ספרים למגלה אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ומגלה דוקא אשורית משמע דלמילי אחריני זה וזה שוים התם חומרי דמגלה קתני קולי לא קתני:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "המשנה הי\"ג אין בין כהן משוח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות וכו' כבר ידעת שעד שלא נגנזה צלוחית שמן המשחה שעשה משה היו מושחין כהן גדול בשעת מנויו בשמן המשחה ואותה משיחה היתה סימן להקמתו והיה נקרא כהן משיח ובימי יאשיהו נגנזה ולא נמשח כהן גדול מיאשיהו ואילך ולא היה מתחנך בהקמתו אלא בריבוי הבגדים ר\"ל שהיה לובש שמונה בגדים ועובד כדין כהן גדול והיו קורין לו מרובה בגדים וכן היה כל ימי בית ראשון מיאשיהו ואילך וזמן בית שני על פני כולו ואמר שאין הפרש בין זה לזה לא באיסור טומאה אף לאב ואם ולא במצות נשואי בתולה ולא בהחזרת הרוצח במותם ולא בהבאת חביתי כהן גדול שבכל יום ולא בהבאת פר יום הכפורים משלו כללו של דבר אין בין זה לזה אלא פר הבא על המצוות ר\"ל כשטעה והורה היתר בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת שכהן משוח מביא פר כמו שנאמר עליו בויקרא אם הכהן המשיח יחטא וכו' ומרובה בבגדים מביא קרבן האמור שם לאחרים בפרש' ואם נפש אחת וכו':",
+ "המשנה הי\"ד אין בין כהן המשמש פי' כהן גדול שהיה עובד ביום הכפורים ואירע בו פסול היו ממנין את הסגן תחתיו ועובד כל אותו היום ולמחר היה כהן גדול טובל ומטהר וחוזר לכהונה גדולה שלו והיו מעבירין את השני שנתמנה תחתיו ואותו הראשון שחוזר לעבודתו נקרא כהן המשמש ואותו השני שהעבירו עכשו נקרא כהן שעבר ומ\"מ הואיל ונתמנה כהן גדול אין מורידין אותו מחומרי כהן גדול הן לאיסור טומאת קרובים ולאיסור נשואי אלמנה ושאם רוצה לעבוד עובד בשמונה בגדים ואם עבד בארבעה חלל כמו שידוע שכהן גדול שעבד בארבעה חלל וכהן הדיוט שעבד בשמונה חללו אין ביניהם הפרש אלא פר יום הכפורים שכהן המשמש מביאו משלו ולא כהן שעבר וכן עשירית האיפה שהיה כהן גדול מקריב בכל יום מנחת מחבת הנקראת חביתי כהן גדול כמו שנתפרש ענינה בפרשת צו את אהרן שכהן המשמש מביאה ולא כהן שעבר שאי אפשר באלו להביא שנים:",
+ "זהו ביאור המשנה ובגמ' נאמר עליה על דעת ר' יוסי שכהן זה שעבר אינו ראוי לעולם לעבודה לא ככהן הדיוט ולא ככהן גדול לא ככהן גדול משום איבה ולא ככהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא מורידין וכן הביאו מעשה ביוסף בן אילוס שאירע פסול בכהן גדול ומנוהו תחתיו והורו בו כן ואעפ\"כ הלכה כסתם משנה בדיעבד שאם עבד בשמונה עבודתו כשרה ומ\"מ לכתחלה לא יעבוד מפני הקנאה ושמא תאמר היאך אפשר לומר שאירע מעשה בכך וכל היום אתה צווח בעשרה נסים שבמקדש שלא אירע קרי בכהן גדול שמא דוקא בבית ראשון או שמא לא קרי היה אלא צנורא של גוי ואף למי שגורס בנסים שלא אירע פסול בכהן גדול אתה מפרשה בפסול של קרי:",
+ "המשנה הט\"ו אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים וכו' משנה זו נאמרה על שום זמן שהיו הבמות מותרות וכבר נודע לנו ממסכת זבחים שעד שלא הוקם המשכן הותרו הבמות ומשהוקם המשכן נאסרו הואיל והיה שם מזבח וארון עמו באו לגלגל כל שבע שכבשו ושבע שחלקו והיה הארון הולך עמם במלחמותיהם ולא היה קבוע עם המזבח בגלגל הותרו הבמות באו לשילה אחר חלוקת הארץ ועמד הארון קבוע עם המזבח נאסרו הבמות באו לנוב וגבעון הותרו הבמות כלומר באו לנוב אחר שחרבה שילה והגלה הארון ביד פלשתים בימי עלי הכהן ובאו לנוב והביאו שם את המשכן ואת המזבח אבל לא הארון שהרי ביד פלשתים היה וכן בזמן שהחריב שאול את נוב עיר הכהנים והביאו המשכן והמזבח לגבעון ולא היה הארון עמו שכבר היה מוגלה ביד פלשתים ואף כשחזר להם לא קבעוהו עם המשכן והמזבח לא בנוב ולא בגבעון מפני שמתייראים היו עליו והיו מעמידין אותו בערי המבצר וכן שעמד זמן בבית עובד אדום עד שהעלהו דוד לציון וכל זמן זה הואיל ולא היה הארון קבוע עם המזבח הותרו הבמות באו לירושלם ונבנה בית עולמים והוקבע הכל על מכונו וארון אצל מזבח נאסרו הבמות ולא היתה להן עוד היתר וכל אותן הזמנים שהיו הבמות מותרות היה מזבח הנחושת של משה קרוי אצלם במה גדולה מפני שהיה קבוע במקום אחד לשם כל הצבור ומ\"מ לא סר שם במה מעליו כל זמן שלא היה ארון קבוע עמו ומלבד זה היה כל יחיד שירצה עושה במה לעצמו בגגו או בחצרו ומקריב עליו נדריו ונדבותיו אבל לא שום קרבן חובה והיא היתה נקראת במה קטנה ובבמה גדולה היו הצבור מקריבין קרבנותיהם אלא שנחלקו בדבר במס' זבחים קי\"ז א' אם היו מקריבין שם הצבור כל קרבנותיהם אם לאו שיש מי שאומר שכל קרבנותיהם היו מקריבין בה כמו שהיו מקריבין באהל מועד שבמדבר ויש מי שאומר שם שאף צבור לא היו מקריבין שם אלא קרבנות שקבוע להם זמן כגון פסחים ותמידין ומוספין אבל קרבנות הצבור שאין להם זמן קבוע כגון פר העלם דבר של צבור ושעירי עזים שהצבור מביא לא היו מקריבין כלל לא בבמה גדולה ר\"ל מזבח הנחשת שהזכרנו ולא בבמה קטנה והיא במת יחיד וזהו דעתו של רבי שמעון בזבחים ומשנה זו הולכת על שיטתו:",
+ "ומה שאמר כאן אלא פסחים פי' בגמ' כל שכעין פסחים ר\"ל חובות שקבוע להם זמן [כגון תמידין ומוספין אבל קרבן שלא היה קבוע לו זמן] לא היה קרב בשעת היתר הבמות לא בבמה גדולה ולא בבמה קטנה והוא שאמרו אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים ר\"ל והדומים להם והם קרבנות הקבוע להם זמן כגון תמידין ומוספין שמקריבין בבמה גדולה ולא בבמה קטנה שהרי לא היה קרב בקטנה שום קרבן חובה אלא דבר הנדר והנדב א\"כ אין בין קטנה לגדולה אלא קרבן חובה שקבוע לו זמן הא קרבן חובה שאין לו זמן קבוע כגון חטאות ואשמות הן של צבור הן של יחיד לא היו קרבין לא בזו ולא בזו וקרבנות נדבה קרבין בשתיהן וזהו שאמרו זה הכלל כל שהוא נדר ונדב קרב בבמה ר\"ל קטנה וכל שכן בגדולה וכל שאינו נדר ונדב אינו קרב בקטנה אבל בגדולה קרב אא\"כ הוא מאותן שאין להם זמן קבוע:",
+ "המשנה הט\"ז אין בין שילה לירושלים וכו' פי' שאף בשילה היה הארון קבוע עם המזבח ונאסרו הבמות והיו כל מיני קרבנות [קריבין] שם הן שיש להם זמן קבוע הן שאין להם זמן קבוע ואין ביניהם אלא מקום אכילת קדשים קלים ר\"ל שלמים ומעשר שני שנאכלין לבעלים שבירושלם אינן נאכלין אלא בתוך חומת העיר ובשילה היו נאכלין בכל הרואה ר\"ל בכל מקום שהיו רואים משם את שילה ובמסכת זבחים קי\"ח ב' דרשו דרך צחות עין שלא רצתה ליזון ממה שאינו שלו והוא יוסף באשת אדוניו יזכה לאכול קדשים בכל הרואה שלו ששילה היתה בחלקו של יוסף ומ\"מ קדשי קדשים בזו ובזו לפנים מן הקלעים קדושת שילה יש אחריה היתר להקריב בבמות אבל קדושת ירושלם הוקבעה לעולם שאף לאחר חורבנה לא היתה היתר בבמות עוד שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ר\"ל זמן קיומה וקדשה לעתיד לבא ליאסר בבמות אף לאחר חורבנה והוא שדרשו אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלם מה נחלה אין לה הפסק כמו שהתבאר במ��ומו אף ירושלם אין לה הפסק להתיר עוד ההקרבה בבמה:",
+ "זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:"
+ ],
+ [
+ "מאחר שנאסרו הבמות אף לאחר חורבן אתה למד שאין מקריבין בבית חניו בזמן הזה אף לדעת האומר שלא לשם ע\"ז נבנית אלא לשם שמים וחניו זה היה בנו של שמעון הצדיק ואחר שחרב בית המקדש בנה במה להקריב עליה קרבנות והיא היתה נקראת בית חניו ונחלקו בה במס' מנחות יש אומרים שלשם שמים בנאה ויש אומרים שלשם ע\"ז בנאה ואף לדעת האומר שלשם שמים בנאה אסור להקריב עליה שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד ליאסר בבמות כמו שכתבנו:",
+ "לענין ביאור זה שאמרו בקדושה ראשונה אם קדשה לעתיד אם לאו תנאי היא ומדתנן אמר רבי אליעזר שמעתי שהיו בונין בהיכל פירושו בבית שני לומר שתכף שעלו מבבל התחילו בבנין ההיכל ועשו קלעים במקום כותלים להיכל ולעזרות שאלמלא הקלעים לא היה שם ציור פתח ולא היינו קורין בו פתח אהל מועד ולא היה אפשר להם להקריב עד שיגמר הבנין והרי מצינו בספר עזרא שהם התחילו להקריב בימי כורש מיד והבנין לא נגמר עד עשרים ושתים שנה ומתוך כך היו בונין קלעים להיכל ולעזרות אלא שבהיכל בנו הכותלים חוץ לקלעים והיו כונסין הקלעים לתוך גבול ההיכל ובעזרה היו בונין מבפנים ומשמע מ\"מ מאחר שהוצרכו לקלעים שבלא קלעים לא הותר אלמא קדשה ראשונה לא קדשה לעתיד ור' יהושע העיד ששמע שמקריבין בלא בית ואוכלין קדשי קדשים ואע\"פ שאין קלעים וקדשים קלים ומעשר שני ואע\"פ שאין חומה דאלמא קדושה ראשונה קדשה לעתיד ומ\"מ הקשה שמא אף ר' אליעזר סובר שקדשה לעתיד ולא בא ללמד ענין קדושה ראשונה אם קדשה אם לא קדשה אלא שהגיד מה ששמע ומה שאמר שקלעים היו עושין לא לצורך בנין אלא לצניעות בעלמא ומ\"מ תדע שבמסכת חגיגה ג' ב' אמרה ר' אליעזר בהדיא ר\"ל שלא קדשה לעתיד ובכאן לא העלו בה אלא שמזו אין ללמוד כן ויכול היה להביאה מר\"א דהתם ור' יהושע דהכא אלא שמאחר שאינם בשמועה אחת לא רצה להביאה והביאוה ממה שאמר באחרון של ערכין בענין בתי ערי חומה שמנו שם קצת עיירות לומר שהיו מוקפות חומה מימות יהושע וישנן בדין בתי ערי חומה ואמרו שם אמר ר' ישמעאל למה מנו את אלו כלומר שהרי הרבה היו שם כדכתיב ששים עיר וכו' וכמו שאמרו שם במשנת המיני' וכן כל כיוצא בהם אלא שכשעלו מן הגולה מצאו את אלו בקיומן וקדשום מתחלה אבל הראשונות לא מצאו בקיומן ולא קדשום אלמא לקדשה מתחלה היו צריכין אלמא קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד:"
+ ],
+ [
+ "ומקשינן בה ממה שראינו לר' ישמעאל עצמו בברייתא אחרת שקדשה לעתיד וכדקאמר קדשום הא אמרת לא צריך קדושי וכדקא מסיים למילתא לא אלו בלבד אלא כל שיעלה בידך שהיא מוקפת מימות יהושע כל הדרכים האלו בה ר\"ל שלוח מצורע וחליטת הבית לסוף שנה וקריאת מגלה בט\"ו והעמיד' אתרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל אי נמי דחדא מינייהו ר' אליעזר בר' יוסי אמרה דאמר אשר לו חומה אע\"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן שלא בטלה קדושתם מחמת החורבן שקדושה ראשונה קדשה לעתיד והיינו תנאי לענין דברים אחרים אמ' במקום אחר בכלל ארץ ישראל שקדושה ראשונה שבימי שלמה לא קדשה לעתיד ומותר לזרעה בשביעית ופטורה מן המעשרות וכן שהוצרכה להתקדש בימי עזרא וקדוש האמור בארץ אינו בתודות ושיר שאין קדוש תודות ושיר אלא בתוספת העיר והעזרות אלא קדוש במאמר ובחזקה שמחזיקין בה בתורת ארץ ישראל אבל קדושה שבימי עזרא קדשה לעתיד לענין שאין צריכה עוד קדוש וגדולי המחברים כתבוה אף לענין זריעה בשביעית וחיוב מעשרות והוא שאמרו קדושה ראשונה ושניה יש להם שלישית אין להם:",
+ "הרבה סוגיות מתחלפות בתלמוד בענין קדושה ראשונה קצתן נראה מהם שלא נתקדשה לעתיד וקצתם נראה מהם שנתקדשה לעתיד ונתחבטו בפירושם הרבה מפרשים מהם שכתבו שירושלם והמקדש נתקדשו לעתיד אבל שאר הארץ לא וכן כתבוה גדולי המחברים ויש להקשות עליהם ממה שאמרו בסוגיא זו למה מנו חכמים את אלו וכו' ונמנית ירושלם בכלל אלו במסכת ערכין ואע\"פ שאמרו שם תרי ירושלם הוו אין ראוי לסמוך בכך שאף הוא לא אמרה דרך ידיעה אלא דרך ספק וכדקאמר מי לא אמר רב יוסף תרי קדש הוו הכא נמי תרי ירושלם הוו אלא שמ\"מ חזרו ותרצו שם דלאו ירושלם ממש קאמר אלא כל שהיא כעין ירושלם ר\"ל שמוקפת חומה מימות יהושע ולפי מה שכתבנו נתרץ הקושיות לענין חלוק דברים ר\"ל שיש דברים שאצלם נתקדשה כל הארץ לעתיד כגון איסור במות ויש דברים שלא נתקדשה בהם לעתיד כגון זריעה בשביעית ושאר דברים על הדרך שכתבנו הרי קדושה שניה נתקדשה לכל על דעת גדולי המחברים או שמא הם סוברים בברייתא שניה שנאמר בה מצאו את אלו ומנאום ולא נאמר בה וקדשום מאחר שכתבנו לדעת גדולי המחברים שירושלם ומקדש נתקדשו לעתיד לכל דבר מקריבין במקום בית המקדש אע\"פ שאין שם בית בנוי ולא פתח אהל מועד ואוכלין קדשים בכל העזרה אע\"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת מחיצה ואין שם קלעים וכן אוכלים קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלם אע\"פ שאין שם חומה שקדושה ראשונה קדשה לעתיד במקום ירושלים ומקדש וכן כתבוה הם בפירוש לענין בתי ערי חומה הולכין אחר היקף חומה שמימות יהושע בשעת כבוש הארץ וכל שלא הוקפה באותה שעה אע\"פ שהוקפה אח\"כ הרי הוא כבתי החצרים וכן אם הוקפה בימות יהושע אע\"פ שאין לה עכשו הרי היא כמוקפת כמו שבארנו למעלה ולאחר שגלו בטלה קדושת הארץ לענין זה שלא [נתקדשה לעתיד אבל קדושה שניה נתקדשה] לעתיד לענין בתי ערי חומה ולענין כל הדברים כמו שביארנו:",
+ "כבר בארנו לדעת שאר מפרשים שאין חלוק בין ירושלם ומקדש לשאר ארץ ישראל ואף ירושלם ומקדש לא נתקדשה אלא לענין אסור במות ומעתה אין מקריבין כשאין בית וכו' וגדולי המפרשים כתבו שאף בקדושה שניה לא נאמרה אלא לשאר ארץ ישראל אבל ירושלם ומקדש יודע היה עזרא שעתידין הם להשתנות ולהתקדש בכבוד עולמי והנכנס עכשו לשם אין בו כרת וכן יראה שלא לאכול מעשר שני במקום שאין חומות ממה שכתבנו בב\"מ פרק הזהב נ\"ג ב' בסוגית מחיצה לאכול ומחיצה לקלוט:",
+ "ונשלם ביאור המשניות שבאו הנה על ידי גלגול אדר ראשון ואדר שני וחזרה הגמרא לאכסניא שלה לדרוש באגדת אחשורוש ונאמרו בה קצת דברים שאנו צריכין לכתבן ואלו הן מדת הצניעות משובחת עד למאד ובנשים משובחת ביותר כלל גדול אמרו כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה בנים הגונים ותלמידי חכמים ראויים להיות מלכים או נביאים מנא לן מתמר דכתיב ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכסתה פניה חשבה לזונה אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה רצונו לומר שהיתה מתנהגת בצניעות יתירה לא הכירה עכשו ויצאו ממנה אמוץ ואמציה ומסורת בידינו אמוץ ואמציה אחין הוו ושניהם מזרע דוד אמציה מלך ואמוץ נביא ודרך צחות אמרו בשכר צניעות שהיתה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ולענין ביאור זה שהקשו מכשבת המלך שמשמעו כשהתחיל למלוך ואח\"כ אמר בשנת שלש ופי' במלת כשבת כשנתישבה דעתו מחשבון נבואת השבעים של ירמיהו וענין במה טעה בלשאצר ובמה טעה הוא ר\"ל אחשורוש ושאר דברים הנמשכים לעניינים אלו אין בהם ענין שיהא צריך לנו לענין פסק אלא שכבר בארנו הכל יפה בפירושנו:",
+ "לעולם ישפיל אדם עצמו ללמוד אף אצל מי שקטון ממנו דרך הערה אמרו ודוד הוא הקטן הוא בקטנותו מתחלתו ועד סופו כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול הימנו בחכמה כך בגדולתו היה מקטין עצמו אצל מי שגדול הימנו ללמוד תורה:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "כל הכופר בע\"ז הרי הוא כמודה בכל התורה כלה וכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו הרי הוא לו כאלו ילדו:"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שמשנכנס ניסן אין מביאין קרבנות אלא מן השקלים החדשים ולא מאותם של אשתקד ובאחד באדר היו משמיעין על השקלים כלומר מכריזין עליהם בירושלם ובשאר מקומות שבארץ ישראל וכן היו משמיעין על הכלאים כלומר שהיו העם הולכין בגנות ובכרמים ובשדות ללקט את הכלאים ולנקותם ממה שצמח שם מן הכלאים מפני שבאותו זמן כבר גדלו הזרעים ורשומן ניכר וכבר ביארנו ענין זה בארוכה בראשון של שקלים:"
+ ],
+ [
+ "דבר ידוע הוא שאין אומרי' הלל בפורים אבל טעם מניעתו נחלקו עליו בגמ' והוא שאחד מהם אמר שקריאתה זו היא הלולא ונראה לי לטעם זה שאם היה במקום שאין לו מגלה שקורא את ההלל שהרי לא נמנעה קריאתו אלא מפני שקריאת המגלה במקומו ומ\"מ טעם אחר נאמר בה בגמרא והוא מפני שעדיין עבדי אחשורוש היו ולא יצאו מעבדות לחירות ואין לשון עבדי יי' נופל אלא בנס שאפשר לומר בו עבדי יי' לבד כגון נס של מצרים עבדי יי' ולא עבדי פרעה אבל בזו עדיין עבדי אחשורוש היו ולטעם זה אף מי שאין בידו מגלה אינו קורא את ההלל וראשון נראה יותר ומ\"מ מה שאמרו עד שלא נכנסו לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה משנכנסו לארץ נפסלו כל הארצות מלומר שירה דוקא בעוד שהארץ בקיומה אבל מאחר שגלו חזרו להתירן הראשון:",
+ "כשם שאין דנין דיני נפשות בלילה כך אין רואין מראות דמים של נדה בלילה אלא ביום ולא עוד אלא שצריך לראות בחמה ושיעשה צל בידו כמו שיתבאר במקומו והמורד במלכות אין צריך דין ומעתה רשאין לדונו אף בלילה:",
+ "ראוי לאדם לכבד בדבריו כל חכם אפי' חכם משאר אומות אמרו חכמים ויאמרו לו חכמיו וכו' מלמד שכל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם:"
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "לעולם אל ישנה אדם [בנו] בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף על שאר בניו קנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו מצרימה:",
+ "עשרת בני המן ועשרת צריך לומר את כלן בנשימה אחת מפני שכלן יצאה נשמתן בבת אחת לא עשה כן לא הפסיד וא\"ו של ויזתא צריך לעשותה ארוכה בכתיבתה להורות שכולם נתלו בבת אחת ובחבל אחד וי\"מ שצריך להאריך בקריאתה:",
+ "כל השירות כלן נעשות לבינה על גבי אריח ואריח על גבי לבינה ופירוש הענין הוא שהאריח והלבינה שוין באורך אבל אינן שוין ברוחב שהאריח חצי לבינה כמו שהתבאר בבבא בתרא והוא קורא הכתב אריח והחלק שתחתיו שהוא רחב כפלים הוא קורא לבינה וכל השירות כתב על גבי חלק וחלק ע\"ג כתב וזו אריח על גבי אריח ר\"ל ואת ואת וכו' ולבינה על גבי לבינה והם שמות הבנים ר\"ל פרשנדתא דלפון וכו' להורות שאין תקומה למפלתן שכל שהוא בדרך זה בנפילת התחתון נופלים כולן וי\"מ שהאריח חצי לבינה באורך ואותו הכתב ארוך הסומך שני ראשיו על כתב קצר שתחתיו מזה ומזה הוא קורא לבינה ואותו כתב קצר הוא קורא אריח ואע\"פ שאף שירת האזינו היא בדרך זו כשירת בני המן לא דברו כאן אלא בשירה הנעשית על נס:",
+ "מגלה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה ר\"ל כגופה של תורה עצמה אע\"פ שעיקרה דברי נשים וזהו שאמרו בתלמוד המערב משה ואלעזר נשיאים ועדה כלומר שאע\"פ שעקר המגלה בא על ידי נשים הרי מצינו בתורה בבנות צלפחד שנתעסקו בדבריהם משה אלעזר ונשיאים ועדה:",
+ "גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות ויותר מבנין בית המקדש ויותר מכבוד אב ואם יותר מהצלת נפשות ממרדכי שקודם שררתו נמנה אחר ארבעה כדכתיב אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי ולבסוף אחר שנטרד מן התורה לרוב שררתו אע\"פ שהציל נפשות נמנה אחר חמשה דכתיב ישוע נחמיה עזריה רעליה נחמני מרדכי בלשן וזהו שאמרו לרוב אחיו ולא כל אחיו מלמד שפרשו ממנו מקצת סנהדרין מבנין בית המקדש שכך מסורת בידינו כל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה מכבוד אב ואם שכך אמרו חז\"ל כל אותן הימים שעמד יעקב בבית עבר ללמוד תורה לא נענש על שלא קיים מצות כבוד אב ואם ושאר הימים שעמד בבית לבן נענש עליהם ולא ראה פני יוסף בנו כנגד כל אותן הימים הא למדת אין לך דבר שעומד בפני תלמוד תורה ואמר נעים זמירות [ישראל] אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת יי': נשלם הפרק תהלה לאל:"
+ ],
+ [
+ "הקורא את המגילה וכו' זה הפרק יסוד הכונה בו להשלים ביאור עניני המגילה ורובו יסוב על חמישה ענינים האחד לבאר בו תכונת הקריאה באיזה לשון ובאיזה דרך קורין אותה וכמה יקראו ממנה ר\"ל אם כלה ואם מקצתה השני לבאר בו תכונת מעשה המגלה הן בגוף המגלה הן במכתבה השלישי לבאר בו זמן קריאתה למי שהוא חוץ למקומו ואין דין מקומו שוה לדין מקום שהוא בו הרביעי מי הוא הראוי לקרותה ולהוציא את הרבים בקריאתו החמשי קריאת היום ביום אם כשר בו כל היום אם לאו וכן קריאת המגלה בלילה אם כשר' בה כל הלילה אם לאו ונתגלגל בחלק זה לבאר בארוכה מצות הנוהגות ביום אם כשר בהם כל היום אם לאו וכן כל הלילה בשל לילה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם שכתבנו וכמו שיתבאר:",
+ "והמשנה הראשונה ממנו תבאר לנו תכונת הקריאה ואמר על זה הקורא את המגלה למפרע והוא ענין הקדמת המאוחר לא יצא שאין פרסום נס בקריאה זו וכן שאינה קריאה כלל וכן אם קראה על פה לא יצא דספר בעינן וכן הלכה קראה תרגום ובכל לשון ר\"ל חוץ מלשון הקדש לא יצא אע\"פ שכתובה באותה לשון שהוא קוראה שאם לא כן הרי קריאה על פה היא ואין צריך לפסלה מצד הלשון אלא שכתובה באותו לשון ואעפ\"כ לא יצא בכך אותו שאינו יודע באותו לשון שאין פרסום הנס למי שאינו יודע בלשון ומ\"מ מי שיודע בלשון יצא והוא שאמר אבל קורין אותה ללעוזות בלעז ופרשנו בגמ' ובלבד שתהא כתובה בלעז ר\"ל באותו לשון שהוא קוראה שלא תהא קריאתה על פה והלועז ששמע אשורית ר\"ל לשון הקדש ונקרא אשורי מפני שהוא מאושר שבלשונות וי\"מ שעל שם שהכתב אשורי הוא קורא לפעמים אף הלשון אשורי דרך השאלה ומ\"מ הכתב אשורי והלשון עברי ואמר שהלועז ששמעה בלשון הקדש אפי' אינו מכיר בו יצא ופי' בגמ' מידי דהוה אנשים ועמי הארץ שלשון זה נודע טיבו לכל העולם אף למי שאין מכיר בו ולא עוד אלא שרוב בני המסבה יודעין בו ואפשר לו לשאול על עניינים שבו נמצא לפי דברינו שאם המגלה כתובה אשורית ונקראת אשורית יוצאים בה הכל ביודעים ושלא ביודעים ואם כתובה באחד משאר לשונות ונקראת באותו לשון שהיא כתובה בו יוצאין בה אותן היודעים כגון גפטית לגפטיים ומדית למדיים וכן בכלן וכן הלכה אלא שבלשון יוני נפל המחלוקת לדון בו כדין אשורי כמו שיתבאר בגמרא:",
+ "וסתם לעוזות פירושו שאינם יודעים לשון הקודש וכמו שאמרו בנזיקין הנהו לעוזי דאתו לקמיה דרבא אוקי רבא אמורא בינייהו מ\"מ צריכין אנו לברר מי שיודע לעז ואשורית אם יוצא אף בשל לעז בכתובה לעז או שמא הואיל ויודע אשורית אינו יוצא אלא באשורית ובאמת מדברי גדולי המחברים נראה שיצא אף בלעז אחר שכתובה בלעז ומכיר בו ואף בקצת פירושים לגדולי הרבנים נמצא לעוזו' שיודע אף בלשון אחר והדברים זרים שאם כן כלנו לעוזות ומ\"מ בתלמוד המערב אמרו יודע אשורית ויודע לעז יוצא אשורית יודע בלעז יוצא בלעז יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא אחרים ר\"ל בלעז ויבא בהדה כל שאינו מחוייב וכו' אינו מוציא וכו' כלומר ודכותה הכא הואיל ואינו מוציא את עצמו בלעז אינו מוציא אחרים וכן בתלמוד המערב של מסכת סוטה פרק אלו נאמרין מגלת אסתר היה יודע אשורית ולעז אינו יוצא בה אלא אשורית יודע לעז יוצא בלעז:",
+ "זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודינין שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:",
+ "מה שביארנו במשנה שקריאת מפרע פוסלת במגלה אף בהלל וקריאת שמע ותפלה נאמר כן שאם קרא הלל בימים שנתחייב בקריאתו למפרע לא יצא וכן בתפלה אם הקדים ברכה אחת לחברתה וכן בק\"ש ולא שתפרש בק\"ש שהקדים פרשה אחת לחברתה שאין הסדר מעכב בו כברכות שבתפלה שהסדר מעכב בהם אלא שבפרשה עצמה הוא קורא למפרע ושאר דינין הנזכרים כאן בענין קריאת שמע ר\"ל שהיא נאמרת בכל לשון וכן שצריך להשמיע לאזניו לכתחלה ושבדיעבד מיהא יצא כבר בארנו הכל בשני של ברכות שמא תאמר אחר שבארנו שברכות תפלה הסדר מעכב בהם מהו שאמרו לענין תפלה אמצעיות אין להם סדר תדע שאין הכונה במאמר זה שאם דלג ברכת השנים ובא לו לברכת קבוץ גליות ואח\"כ נזכר שיברך ברכת השנים ואח\"כ יחזור לברכת המינים שזו ודאי קריאת מפרע הוא אלא שהוא חוזר לברכת השנים ומברכין מכאן ואילך כסדר וחוזר ברכת קבוץ גלויות פעם אחרת כדי שתהא קריאתו כסדר ומ\"מ אין להם סדר לחזור לראשונה שבהם ר\"ל לאתה חונן כדין שלש ראשונות שאם טעה אף באחרונה שבהם חוזר לראש וכי באחרונות שאם טעה אף באחרונה שבהם חוזר לעבודה וזהו שאמר בתוספתא הקורא את שמע והשמיט פסוק אחד לא יאמר אגמור את כלה ואקרא אלא קורא מאותו פסוק ואילך על הסדר וכן במגילה וכן בתפלה:"
+ ],
+ [
+ "ברכות של תפלה עזרא ובית דינו והם הם אנשי כנסת הגדולה תקנום ואף סדור שבהם על פיהם נעשה מהם שיצא להם הסדור מכח סברתם על מה שנראה להם לסמוך ענין אחד לחבירו ומהם שיצא להם הסדור מכח רמז מקראות הסמוכים זה לזה כמו שהתבאר בגמרא מאחר שכן אין לנו לשנות סדורם וכן אמרו שמכאן ואילך אין לנו להאריך בשבחו של הקב\"ה שמא המאריך יטעה בדבריו ויכשל לתארו ית' במה שאין בו ויצא שכרו בהפסידו והוא הכוונה באמרם כל המספר בשבחו של הקב\"ה יותר מדאי נעקר מן העולם טעם סדורן הוא שמקדימין אבות ממה שנ' בראש ��מזמור הבו ליי' בני אלים שניה לה גבורות ממה שנ' אחריו הבו ליי' כבוד ועוז ואין עוז אלא גבורה שנ' יי' עזוז וגבור שלישית קדושת השם ממה שנאמר אחריו הבו ליי' כבוד שמו רביעית בינה ממה שנ' והקדישו את קדוש יעקב ונאמר אחריו וידעו תועי רוח בינה וסמכו לבינה תשובה ממה שנאמר ולבבו יבין ושב ורפא לו וסמכו סליחה לתשובה ממה שנאמר וישוב אל יי' וכו' כי ירבה לסלוח ותקנו גאולה בשביעית מתוך שמקובל בידיהם שהתחלת גאולה שלנו בשביעית ובתלמוד המערב התבאר שתקנו אחר זו בתענית ברכת עננו מפני שכתוב בתהלים יי' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך יי' ביום צרה וקבעו רפואה בשמינית מתוך שמילה נתנה בשמיני וצריכה רפואה קבעו ברכת רפואה שמינית וקבעו ברכת השנים תשיעית מתוך שהיא כנגד מפקיעי שערים ודוד דבר עליהם באמרו שבור זרוע רשע והוא אמרה במזמור תשיעי כשתחשוב אשרי האיש ולמה רגשו במזמור אחד כמו שאמרו בברכות וקבעו אחריה קבוץ גליות שברכת השנים צריכה שתקדים לביאתם דכתיב ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא נתקבצו גליות שבו השופטים והוא סמיכת השיבה שופטינו שבו השופטים נעשה דין ברשעים וכלו המינים והזדים והוא סמיכת ברכת המינים כלו הרשעים נתברכו הצדיקים וגרי הצדק והוא סמיכת ברכת הצדיקים והיכן הצדיקים מתרוממים תכלית הרוממות בירושלם והוא סמיכת ברכת ירושלם באו לירושלם נתעלית מלכות בית דוד והוא סמיכות את צמח דוד בא עילוי למלכות דוד באה תפלה שהוא נעשה ראש לכל עניניה והוא סמיכות שמע קולנו באה תפלה באה עבודה שהרי התפלה במקומה היתה עומדת באה עבודה כבר נשלם ענין בית המקדש ובאה הודאה ובאה ברכת כהנים אחר הודאה ממה שמצאנוה במקרא אחר עבודה דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת כלו' שאחר עבודתו ברכם והיה לנו לאומרה אחר עבודה אלא שההודאה ראויה להמשך אחר עבודה כמו שביארנו וסמכו אחריה שים שלום ממה שאמר ואני אברכם וברכתו של הקב\"ה שלום היא שנאמר יי' יברך את עמו בשלום משם ואילך אסור להאריך בשבחו של הקב\"ה כמו שביארנו שמא מתוך שירבה בדברים המזדמנים לתוך פיו יוציא שגגה בדבריו ומ\"מ נראה לי שכל שמוצא נסחאות מתוקנות לקצת חכמים בבקשות ושאר מיני תפלה המאריך בהם הרי זה משובח:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שבארנו במשנה שכל שאר הלשונות חוץ מאשורי לא יצא בו בקריאת מגלה אלא בעל הלשון בעצמו יש אומרים שאף יוני בכלל זה וכסתמא דברייתא דקתני גפטית לגפטיים וכו' יונית ליוניים הא לאחרים לא וכן כתבוה גדולי הפוסקים בהלכותיהם ואע\"פ שבפרק ראשון על משנת אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ותפלין ומזוזות דוקא בכתב אשורי ורבן שמעון בן גמליאל אומר שאף הספרים לא הותרו ליכתב בזולת לשון אשורי אלא בכתב יוני והקשו היאך ספרים נכתבים בכל לשון והא תניא מקרא שכתבו תרגום וכו' או כתב עברי אין לו קדושה עד שיכתבנו אשורית על הספר ובדיו ומקרא שכתבו תרגום הוא כגון שכתבו בראשית בקדמין וכתב עברי הוא ששנה את הכתב מאשורי לעברי ומתחלה הקשה לו מראש השמועה דמקרא שכתבו תרגום לאו ספר הוא וא\"כ היאך אמר שהספרים נכתבים בכל לשון ותירץ דמתניתין בגופן שלנו ר\"ל ששינה הלשון מבראשית בקדמין אלא שכתבו בכתב אשורי וברייתא בששינה את שתיהם כדקאמ' מקרא שכתבו תרגום וכתב עברי והקשה לו דהא שנוי כתב אף בלא שנוי לשון אינו ספר דהא בהדיא קאמר עד שיכתבנו אשורית ו��שמע מיהא דרישא או או קתני מקרא שכתבו תרגום או שכתבו עברי דאלמא אף שנוי לשון בלא שנוי כתב מפסיד והעמידו משנתינו כרבנן וברייתא כרשב\"ג והקשה ואי ברייתא כרשב\"ג היאך אמר עד שיכתבנו אשורית הרי אף ביונית הוא מכשיר בכתב עד שבסוף העמידו ברייתא במגלה דכתיב בה ככתבם וכלשונם ומתניתין בשאר ספרים ותרוייהו רבנן ומ\"מ לרשב\"ג בין ספרים בין מגלה בכל לשון פסולים ביוני כשרים וכדקאמר הכא ברב ושמואל דאמרי תרוייהו לעז יוני לכל כשר אינהו דאמרי כרשב\"ג ואע\"ג דבפרק קמא פסק רבן יוחנן כרשב\"ג שמא דוקא בספרים וכדקאמר בסתמא דמילתיה אף ספרים לא הותרו אלא בכתב יוני הא במגלה הלכה כסתם מתניתין דבכל לשון לא יצא ואף יוני בכלל וכן הלועז ששמע אשורית יצא ולא ביונית ומ\"מ גדולי המחברים הוציאו מכלל זה לשון יוני ודנוהו כאשורי לצאת בו אף אותן שאינן מכירין בו וכרב ושמואל שאמרו לעז יוני לכל כשר ומ\"מ אע\"פ שלענין פסק הגמרא נראה כדעת ב' זה בזמנים הללו מיהא ראוי לעשות כדעת ראשון ממה שכתבו גדולי המחברים בענין ספר תורה שבזמן הזה נשתבש לשון יוני ונשתקע עניינו כמו שביארנו בפרק ראשון:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שביארנו במשנה שהקוראה על פה לא יצא אם השמיט בה הסופר אותיות או פסוקי' מכאן ומכאן וקראן הקורא כמתורגמן שדרכו להוסיף דברים כדי לברר טעם הפסוק יצא ודוקא במקצתה אבל בכולה או ברובה לא יצא וכן אם היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות ואין רישומן ניכר וקראה על פה בכולה או ברובה לא יצא במיעוטה יצא ויש מי שאומר שלא הותר אף במקצתה כשחסר משם ענין שלם על הסדר שהרי אמרו צריך שתהא כתובה כלה אלא זו שבכאן שחסר פסוק מכאן ופסוק מכאן כמו שכתבנו ומה שאמרו צריך שתהא כתובה כולה למעט אם חסרה פרשה או ענין שלם ואע\"פ שהוא מועט ואע\"פ שבס\"ת פוסלין אותה לדעת רוב מפרשין בחסרון אות אחת או ביתרון אות אחת כמו שיתבאר למטה הקלו במגלה אע\"פ שנקראת ספר מפני שנקראת אגרת ג\"כ והוא שאמרו בתלמוד המערב אין מדקדקין בטעיותיה:",
+ "תרגום שבמגלה שכתבו מקרא כגון פתגם המלך שכתבו דבר המלך וכן יתנו יקר שכתבו יתנו כבוד התבאר בפרק ראשון שנפסלה המגלה ויש שואלין והלא אף בהשמיט מקצתה אנו מכשירין אותה בכאן ומשיבין שזו נעשית מזוייפת מתוכה וכן נראה לי מפני שהשנוי מוכיח שהוא שינוי נעשה בכוונה ודרך מחשבת תקון ומ\"מ יש פוסקין שאם קראם הקורא תרגום אע\"פ שנכתבו בלשון מקרא יצא כדין השמיט והדבר רופף בידינו:",
+ "אע\"פ שהקלנו בדברים אלו בקריאה שבעל פה לא הקלנו בכיוצא בו בקריאה של מפרע ואם השמיט בה הקורא פסוק אחד דרך מקרה לא יאמר אגמור את כולה ואחזור ואקרא את הפסוק אלא שתכף שזכר שכחתו יחזור לאותו פסוק שדלג ויחזור ממנו ואילך על הסדר והוא אמרם ז\"ל קראה סירוסין לא יצא ואין צריך לומר במי שנכנס לבית הכנסת ומצא הצבור שקראו מקצתה שלא יאמר אקרא עמהם עד סופה ואחזור ואקרא מקצתה הראשון אלא קוראה מתחלתה ועד סופה כסדר:",
+ "המשנה השנית קראה סירוגין וכו' כוונת המשנה לבאר מה שהתחיל לבאר בשלפניה בענין תכונת הקריאה ואמר קראה סירוגין ופי' בגמ' פיסקי פיסקי כלומר שקורא מעט ושוהה מעט וחוזר וקורא וחוזר ושוהה יצא ופסקנו בגמ' אפילו שהה בשהייה אחת כדי לגמור את כולה מתחלתה ועד סופה וכן הלכה וכן אם קראה מתנמנם והוא מי ששינה מקיפתו עד שאינו יודע להשיב על מה שהוא נשאל אא\"כ יזכירו לו הענין יצא וכן הדין בשומע מפי מתנמנם:",
+ "היה כותבה וקורא באותו הספר שמעתיק ממנו פסוק וכותב ואח\"כ קורא בו פסוק אחר וכותב וכן בכולם או שהיה מגיהה וקוראה כדי להגיה או שהיה דורשה ר\"ל שקורא פסוק ודורשו ואח\"כ קורא פסוק אחר ודורשו אם כיון לבו פירוש לקריאה שאם לא כן אין הקריאה לכתיבה או להגיה נקראת קריאה ולא יצא אבל אם מוסיף על אלו כוונה כמו שמכוין לקרות לידיעת הדברים אע\"פ שכונתו לאחד מדברים אלו כענין שפיל ואזיל בר אווזא ועינהא מטייפי יצא אע\"פ שלא כיון לבו לצאת ידי חובת הקריאה שהרי כלל ידוע מצות אין צריכות כונה לצאת ויש מי שפירש שהמצוות צריכות כוונה ופי' אם כיוון לבו לצאת ומגדולי המחברים כתבו כן וכבר כתבנו מזה בענין קריאת שמע בפרק היה קורא ובמסכתא ר\"ה ל\"ד א' נרחיב בה בע\"ה:",
+ "זהו ביאור המשנה וקצת דברים נכנסו תחתיה בגמ' ואלו הן:",
+ "לא הוצרך לומר במשנה במי שקורא פסוק על פה ואח\"כ כתבו וכן כלם שלא יצא שהרי על פה הוא וכן לא הוצרך ללמוד במי שכותב פסוק תחלה ואח\"כ קוראו שאע\"פ שאין קריאה זו על פה הרי מ\"מ אין כל המגלה כתובה לפניו וצריכה שתהא כתובה כולה לפניו ואפי' כיון לבו באלו לא יצא א\"כ אין היה כותבה שבמשנתנו מתבאר אלא במי שהיתה מגלה שלימה לפניו וקורא בה פסוק וכותבו וכן עד כולה וכגון זה הדבר תלוי בכיון לבו על הדרכים שביארנו ואע\"פ שהכתיבה מלאכה היא ומלאכה בפורים אסירא שמא הואיל ולצורך מצות מגלה הוא כותבה כגון שרוצה לשלחה לבני עיר אחרת מותר או שמא לבני כפרים שהקדימו נאמרה או שמא בדיעבד:",
+ "שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה כגון ראובן שנשא לאה ומת בלא בנים ונפלה לאה לפני שמעון ולוי ובא לוי וקדש את רחל אחות היבמה אע\"פ שמצוה בשמעון שהוא גדול ליבם את לאה אעפ\"כ אומרים ללוי המתן לכנוס את ארוסתך עד שיעשה שמעון מעשה ר\"ל שיכנוס או יפטור שכל זמן שלא עשה שמעון מעשה הרי לאה זקוקה לכל האחים והרי רחל אחות זקוקתו של לוי עד שיעשה שמעון מעשה ואין צריך לומר שכן בשמעון שהוא גדול שקדש את אחות זקוקתו שלו ושל לוי כמו שיתבאר במקומו:",
+ "אסור לכתוב אפי' אות אחת שלא מן הכתב אפילו לשלם שבשלמים שמא יקרה לו טעות בפיו ויכתבנו ואם היתה שעת הדחק כגון שהוא צריך לאותו דבר על כל פנים ואין לו ספר שיעתיק ממנו מותר ובלבד שיהא הוא מוצא עצמו שלם לענין זה ומ\"מ תפלין ומזוזות הואיל ופרשיות שבהם שגורות בפי הכל מותר לכתבן שלא מן הכתב:",
+ "כבר בארנו בפרק ראשון שהמגלה צריכה שרטוט כאמתה של תורה התבאר בכאן שהמזוזה צריכה שרטוט אבל תפלין אין צריכין שרטוט וקצת המפרשים פירשו הטעם מפני שהתפלין אינן עשויין להגלות אבל מזוזה כבר אמרו עליה שהיא נבדקת אחת בשבוע ויש שבאים על זה מצד טעמים אחרים שאר ספרים אף הם צריכין שרטוט ובמס' גיטין ו' ב' התבאר ששלש תיבות כותבין בלא שרטוט ארבע אין כותבין וי\"מ שלש שיטין כותבין ארבע אין כותבין ואין הדברים נראין ויש מי שפסק שם שנים כותבין שלש אין כותבין אחרוני הרבנים כתבו שספר תורה ואין צריך לומר שאר ספרים אין צריכין שרטוט אלא בשיטה ראשונה כדי להדריך שאר השיטין על מתכונתה של ראשונה אבל מזוזה צריכה שרטוט בכל שיטה ושיטה מכח הלכה למשה מסיני שאם תאמר שספר תורה ושאר ספרים צריכין שרטוט מה הוצרכה הלכה למשה מסיני במזוזה ומגלה צריכה שרטוט בכל שיטה ושיטה וזהו כאמתה של תורה ר\"ל כמזוזה שיש בה מלכות שמים ועוד שאם כן תפילין מפני מה אין צריכין שרטוט ומי גרעי משאר ספרים ומ\"מ רוב מפרשים פירשו כאמתה של תורה כספר תורה עצמה וכן נראה ממה שאמרו בתלמוד המערב בענין מגלה נאמר כאן דברי שלום ואמת ונאמר להלן אמת קנה ואל תמכור מה זו צריכה שרטוט אף זו צריכה שרטוט וכן הדין והסברא נותנת שכל העשוי לקרות בו יהא צריך שרטוט אבל תפלין שאין עשויין לקרות בהן לא וכן במזוזה מן הדין אלא שהלכת סיני רבתה מזוזה לשרטוט הואיל ונבדקת פעמים בשבוע ובמדרש אמרו קווצותיו תלתלים זה הסרגול ובמס' סופרים הלכה למשה מסיני שיהיו מסרגלין בקנה וקצת רבנים כתבו שכל שאינו ספר שלם לא אמרו בו ג' אין כותבין אלא בכעין אותה שנאמרה בראשון של גיטין בני אדם העולים משם לכאן קיימו בעצמן ויתנו הילד בזונה שעיקר הענין הוא בהבאת המקרא אבל מה שנוהגין לכתוב באגרות דרך צחות אינו צריך שרטוט וכבר כתבנו גם כן בענין זה סברות אחרות לקצת מפרשים בראשון של גיטין בספר יראים מצריך במגלה תגין וזיינין כדרך ספר תורה ובטלה דעתו אצל רוב המפרשים:",
+ "המשנה השלישית היתה כתובה וכו' כוונת המשנה לבאר בה ענין החלק השני בתכונת מעשה המגלה הן בגופה הן בכתיבתה ואמר שאם היתה כתובה בסם והוא הנקרא אורפומינ\"ט ובסיקרא והוא הנקרא צבע אדום הנקרא מינ\"י ובקומוס והוא שרף אילן והוא הנקרא גומ\"א וי\"מ בה ודריאול\"ה ובקנקנתום והוא הנקרא איירמינ\"ט והוא הדין לכל שאר צבעים לא יצא אלא בדיו והוא הרכבת דברים רבים מהם שמשחירין ומהם שמדביקין וכל שיש בו בכדי להשחיר ולהדביק נקרא דיו שאין הכוונה אלא שיהא הכתב שחור ומקבץ הראות ושלא יהא נקל למחקו שלא בהיכר ומאחר שכן אין אנו צריכין לפרש מעשה הדיו אלא יש עושים אותו בדרך אחד ויש עושין אותו בדרך אחרת ואין לחוש בכך ואע\"פ שראינו לקצת מפרשים שטרחו בזו אנו אין לנו וכבר בארנו אותו שהיו רגילין בו בימיהם בשני של שבת:",
+ "על הנייר ופי' בגמ' מחקא ופירשו בו שהוא האגד שלנו וי\"מ גויל שנכתב ונמחק כל הכתב שבו עד שראוי לכתוב בו פעם אחרת ועל הדפתרא והוא שאחר שהשירו את השיער מלחוהו ושראוהו במים וקמח והוא תקון קלפים שלנו ולא עשה בו עבוד של עפצים שהוא נעשה גויל בהן לא יצא דספר בעינן ואין ספר אלא בגויל שאי אפשר למחוק בו דבר ולזייף בו בלא היכר וכן הלכה כדין ספר תורה והביאוה בגמ' מגזירה שוה של כתיבה כתיבה כתוב הכא ותכתוב אסתר וכתיב התם ואני כותב על הספר ובדיו ושמא תאמר ומה הוצרכנו לגזרה שוה והלא נקראת ספר ודברים אלו כלם אף בספר תורה הם אמורות כמו שהוזכר במס' שבת ובמס' סופרים מ\"מ אף היא נקראת אגרת [ולא נתברר לאיזה ענין נקראת ספר ולאיזה ענין נקראת אגרת] ומתוך כך אנו צריכין להביאה מצד אחר ולמאי דאיתמר איתמר למאי דלא איתמר לא איתמר שהרי לענין עבוד לשמה אינה נקראת ספר לדעתנו וכן לענין שתהא צריכה גידין אלא שלשה חוטין וכן שקריאתה אף מיושב וכן שאינה צריכה לכרוך כספר תורה אלא שקורא ופושט כאגרת כמנהג הגאונים ומכאן נהגו שלא להפסיק בסוף פסוק אלא באמצען כדין אגרת וכבר בארנו שיש מצריכין בה עבוד לשמה ומפרשין שלא הניחו בה דין אגרת אלא בפסול שאינו מתפשט בכולה כגון תפירת מקצתה בגידין ומקצתה בפשתן וכן בהשמיט בה הסופר אותיות או פסוקים שבספר תורה פסול ובמגלה כשר הואיל וקראן הקורא כמתורגמן וכן בתלמוד המערב אמרו אין מדקדקין בטעיותיה ובתוספות כתבו שאף ספר תורה בדין זה שהרי אמרו אין בין ספרים למגלה אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ומגלה דוקא אשורית כמו ששנויה בתלמוד המערב ועוד שהרי אמרו ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו הא פסוק אחד לא נפסל ומ\"מ אינה ראיה דההיא איצטריכא ליה וכגון שחסרה מסוף הספר שנמצא מה שכתוב בו אינו חסר כלום והוצרך בה ללמד שלא יצא הא כל שחסר במה שכתוב בו אפי' אות אחת פסול ולא הוצרך ללמדה שהרי בתפלין ומזוזות אמרו אפי' כתב אחד מעכב והקשו בה פשיטא ותירצו לא נצרכה אלא לקוצו של יו\"ד וכבר אמרו אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא וכו' הא לענין חסרות ויתרות זה וזה שוין וכן אמרו ארבע לא יתקן שלש יתקן וכן אמרו מנחות ל' א' הגיה בו אפילו אות אחת הרי הוא כאלו כתבו כלו שהרי באותו תקון נעשה ספר וכן אמרו ניקב יריכה של ה\"א פסול והביאוה גדולי הפוסקים בהלכות ספר תורה וכן אמרו בתרגום שבתורה כגון יגר שהדותא שאם כתבה עברית אינו מטמא את הידים ואע\"פ שכל אלו יש לפקפק בהם שקוצו של יו\"ד וירכו של ה\"א לא נאמרו בגמ' אלא בתפלין ומזוזות דכתיב בהו וכתבתם כלומר כתיבה תמה ומה שאמרו אין בין ספרים וכו' תנא ושייר וכן צריך לומר על,,, שלא מספר תורה לבד נאמרה וזו של שלש יתקן שמא דוקא לכתחלה ותרגום שכתבו מקרא מפני שהוא מזויף מתוכו שהרי נעשה במחשבת תקון כמו שכתבנו למעלה וזה שאמרו בהגיה אות אחת שמא דוקא למצוה מ\"מ הקבלה תנצח ועוד שאמרו ארבע יגנז ואמרו עליה מנחות שם היתה בו דף אחת שלימה מצלת על כלן ובלבד כשנכתב רוב הספר כהלכתו ומדקאמר מצלת משמע דאף בדיעבד קאמר וכן שאמרו יגנז ומ\"מ עיקר הסברא במה שאמרו שלכל ענין פסול המתפשט בגופו נקראת ספר אינה שאם כן מה הוצרכו אלו שבמשנתנו להביאה מגזרה שוה והלא פסול המתפשט בכלה היא אלא שאין לנו בענינים אלו אלא מה שנתפרש בהם ואלו שבמשנתנו כלם הלכה הם אלא שמ\"מ אנו נוהגין לכתוב אף בקלף הן מגלה הן ס\"ת הן שטרות ושמענו בשם קצת רבני צרפת טעם לדבר הואיל ועכשיו אנו מעבדין אותו בסיד וגוררין את הקלף וכותבין בצד הלבן כתב שאין יכול להזדייף הוא וכשר הואיל ותפורין בגידין:",
+ "זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:"
+ ],
+ [
+ "המשנה הרביעית בן עיר וכו' כוונת המשנה בענין החלק השלישי לבאר זמן קריאה במי שהוא חוץ למקומו ואין דין מקומו שוה לדין אותו מקום שהוא לשם ואמר על זה בן עיר וכו' שזמנו בי\"ד שהלך לכרך שקורין בט\"ו או בן כרך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו בן עיר בי\"ד אע\"פ שהוא בכרך ובן כרך בט\"ו אע\"פ שהוא בעיר ופי' בגמ' לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י\"ד אבל אם אין עתיד לחזור בלילי י\"ד קורא עמהם זהו נוסח הגמ' וקצת גאונים הוסיפו בו שעתיד לחזור בלילי י\"ד ונתעכב ולא חזר ופי' רוב המפרשים שדבר זה מוסב על בן כרך שהלך לעיר שלא נאמר שבדעת חזרה יקרא כמקומו אלא בשדעתו לחזור בלילי י\"ד שהיה בן כרך זה בעיר בליל י\"ד בשעת קריאת בני העיר ואמר עליו שמאחר שרצונו לצאת הלילה משם ואין דעתו להיות עמהם למחר בתחלת היום לא חל עליו דין פרוז עכשו ואינו קורא עמהם באותה הלילה ואף למחר אם נתעכב שם אח\"כ מחמת סבה אלא ממתין וקורא בעיר כמקומו בט\"ו אבל אם בליל י\"ד הי' דעתו להתעכב שם למחר בתחלת היום אע\"פ שאין דעתו להשאר שם בליל ט\"ו חל עליו מיד דין פרוז שפרוז בן יומו נקרא פרוז ואע\"פ שדברים אלו אין מתפרשין אלא בבן כרך שהלך לעיר מ\"מ נלמוד הימנו כיוצא בזה בבן עיר שהלך לכרך שאם דעתו לחזור לעירו ק��דם שיחול יום ט\"ו אע\"פ שדעתו להתעכב שם כל ליל י\"ד ויומו וליל ט\"ו לא חל עליו דין מוקף וקורא שם בארבעה עשר כקריאת מקומו ואין ראוי לומר בכאן ונתעכב ולא חזר שהרי כל י\"ד היה דעתו מקודם להתעכב כמו שעשה ואם דעתו לעמוד בכרך עד שיחול יום ט\"ו הרי הוא מוקף בן יומו וממתין וקורא עמהם בט\"ו והיה לנו לומר בגמרא לשיטה זו לא שנו אלא שדעתו לחזור בליל ט\"ו אלא דחדא מינייהו נקט ותעיד עליה חברתה כך היא שיטתנו וגדולי המפרשים פי' נוסח הגמרא אף בבן עיר שהלך לכרך שהדבר תלוי בו בדעת חזרה בלילי י\"ד ומפרשים עליה ג\"כ נתעכב ולא חזר ומפרשים בן כרך שהלך לעיר על הדרך שבארנוהו ובן עיר שהלך לכרך שאם דעתו לחזור בלילי י\"ד להיות בעירו בי\"ד ונתעכב ולא חזר קורא בכרך כמקומו ואם לא היה דעתו לחזור בליל י\"ד אלא שדעתו להתעכב שם בתחלת היום כבר פרח ממנו מתחלת הלילה דין פרוז במחשבה זו ומאחר שפרח ממנו דין פרוז הרי הוא מוקף מעכשו וצריך לו להתעכב שם עד למחר שיקרא עמהם והדברים נראין לענין פירוש אבל לענין פסק נראין הדברים כדעת ראשון שבבן עיר שהלך לכרך הדבר תלוי בליל ט\"ו ובבן כרך שהלך לעיר הדבר תלוי בליל י\"ד:",
+ "זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנתחדש עליה בגמרא כך הוא:",
+ "בן כפר שהיה יום הכניסה שלו ביום י\"ג והיה בעיר בליל י\"ג אפי' היה דעתו לצאת משם קודם י\"ד אין יום קריאה שמטעם יום הכניסה חשוב כל כך שיהיה הדבר תלוי בדעת חזרה אלא כל זמן שיתעכב קורא עמהם שאין דין כפר אלא למי שהוא בכפר אבל בזמן שהוא בעיר אין לו דין כפר כך נראה לי ושאר המפרשים פרשוה בבן כפר שקרא ביום הכניסה שלו ובא לו אחר כן בעיר בלילי י\"ד שאע\"פ שדעתו לחזור באותה הלילה עצמה קורא עמהם ואין הדברים נראין לענין פסק ומ\"מ בן עיר שקרא בעירו ובא לו אחר כן לכרך אין בו שום חיוב לדברי הכל ובן כרך שהלך לעיר ונעשה פרוז בן יומו וקרא עמהם ואח\"כ חזר למקומו חוזר וקורא במקומו שאף הוא חזר לדין מוקף וכן כתבוה חכמי הדורות בשם תלמוד המערב לפי מה שהם מפרשים בה אלא שאין בה הכרח:",
+ "כלל ידוע בתלמוד כל המחוייב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן מעתה שאלו בתלמוד המערב בן עיר מהו שיוציא בן כרך ובן כרך מהו שיוציא בן עיר והשיבו בן עיר אינו מוציא בן כרך שהרי נפטר לו ופקעה ממנו חובת מגלה בן כרך מוציא בן עיר אע\"פ שאין זמנו עדיין שהרי מ\"מ חיוב מגלה מוטל על הכל מתחלת ליל י\"ד:",
+ "מגלה גזולה יש מן הגאונים שהתירו לקרות בה שהרי בקול קריאה הוא יוצא ואין בקול דין גזל כמו שהתבאר בתלמוד המערב לענין שופר ויש חוככין בזה להחמיר:",
+ "המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השלישי ג\"כ לבאר אם אדם חייב לקרות את כלה אם לאו ונזכרו בה ג' מחלוקות והם שר' מאיר אומר כלה מפני שהוא צריך להזכיר תקפו של אחשורוש שהוא בתחלתה ור' יהודה אומר מאיש יהודי אין אנו צריכין אלא לתקפו של מרדכי ור' יוסי אומר מאחר הדברים לתקפו של המן אנו צריכין ובגמרא נזכר בה דעת רביעי והוא מבלילה ההוא שהוא עיקר תקפו של נס וכלם באים מכח מה שנאמר ותכתוב אסתר וכו' את כל תוקף מר סבר תקפו של אחשורוש וכו' וכולם מודים שצריך שתהא כלה כתובה לפניו ומ\"מ הלכה כדברי האומר כולה:",
+ "זהו ביאור המשנה ודינין הבאים עליה בגמרא אלו הן מגלה שתפר בה יריעה אחת עם חברתה בחוטי פשתן פסולה כס\"ת ואם הטיל בה ג' חוטי גידין אע\"פ שיש בשאר התפירה פשתן כשירה ובלבד ש��היו משלשין ר\"ל אחת בקצה היריעה הסמוך לשיור התפר שבצד העליון ואחד כנגדה שבצד התחתון ואחד באמצע וכן שיחזיר בכל התפר מהם החוט ג' פעמים מה שאין כן בס\"ת שכל שיש בה פשתן פסולה הא מ\"מ הטיל בס\"ת ג' חוטי גידין בשלש ולא הטיל בה פשתן כשירה וגדולי המחברים כתבו בענין זה אין צריך לתפור את כל היריעה כספר תורה אלא כל שתפר בגידין שלש תפירות באמצעה ושלש בכל אחד מן הקצוות יצא נראה מדבריהם שבספר תורה צריך שיתפור כל היריעה חוץ משיור התפר המפורש למטה ואפשר שאף במגלה אם תפר מקצתה בפשתן פסולה וכן יש שפסקו שלא נפסלה מגלה התפורה בפשתן אלא בצבור הא ביחיד יצא ואין נראה כן:",
+ "הקורא במגלה הכתובה בין הכתובים בצבור לא יצא אבל ביחיד יצא ובלבד שתהא עשויה כהלכתה בגליון ובתפירת גידין ומ\"מ אף היחיד אין קורא בה לכתחלה ויש פוסקין ביחיד שקורא בה לכתחלה ואף הצבור יוצאין בה בדיעבד ואם היתה יריעה שבה נכתבה המגלה יתירה על האחרות או חסרה מהם הרי היא כמגלה בפני עצמה ויוצאין בה אף בצבור ולשיטה שנית שהזכרנו קורין בה אף לכתחלה בצבור:"
+ ],
+ [
+ "ס\"ת הצריכו בה חכמים לשייר בראש היריעה שיור שלא יתפרנו עד ראשו כדי שירגיש הגולל בשעת הדוקו ולא יהדק יותר מדאי כדי שלא יבא לידי קריעה ושיעור שיור זה פירשוהו הגאונים עד ארבע אצבעות ומ\"מ הכל לפי מה שהוא הספר ויש שמצריכין לעשות שיור זה במגלה ואין הדברים נראין שאם אמרו בספר תורה והדין נותן מפני שיש בה עמודים ואדם מהדקה בהם אבל מגלה שאין בה עמודים אין ההדוק מצוי בה ואינו צריך שיור תפר:",
+ "המשנה הששית הכל כשרין וכו' כונת המשנה בענין החלק הרביעי לבאר מי שהוא ראוי להוציא את הרבים ידי חובתן ואמר שהכל כשרין בזה אפי' טומטום ואנדרוגי' ואפי' נשים חוץ מחרש שוטה וקטן ופי' בגמ' שלא נאמר בכאן חרש אלא המדבר ואינו שומע שהרי חרש שדברו חכמים אינו בן קריאה ואע\"פ שנשתתף בכאן חרש עם שוטה וקטן אין המדה שוה בהם לפי מה שראוי לפסוק על פי סוגית הגמרא והוא שלא נפסל חרש זה בדיעבד ולכתחלה לא יקרא הואיל ואין יכול להשמיע לאזנו הא בדיעבד יצא ויצאו אחרים בקריאתו ושוטה וקטן אפילו בהגיע לחינוך נפסלו אף בדיעבד וכן הלכה ור' יהודה מכשיר בקטן פירש שהגיע לחנוך ואין הלכה כדבריו:",
+ "זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמ' כך הוא כשם שנפסל חרש זה לכתחלה מפני שאין יכול להשמיע לאזנו כך כל אדם הקורא אע\"פ שאינו חרש צריך לכתחלה להשמיע לאזנו ולדקדק באותיותיה ואם לא עשה כן בדיעבד יצא וכן הדין בשאר מצות כגון ברכת המזון ושאר ברכות של מצות הן מטבע ארוך הן מטבע קצר הא על ידי הרהור בלא שום דבור לא יצא שהרהור אינו כדבור כמו שכתבנו במס' ברכות ומה שאמרו לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא לא בלבו ממש אלא שלא בהשמעה לאזנו:",
+ "וחרש זה שהזכרנו שדבר שתלוי בו הוצאת אחרים ידי חובתן לא יעשה על ידו לכתחלה אע\"פ שלעצמו מיהא על כרחנו צריך הוא לעשותו שהרי אינו שומע מפי אחרים כך הדין בו בשאר דברים לא יברך ברכת המזון להוציא אחרים ולא יתרום לכתחלה מפני שצריך לברך ואין יכול להשמיע לאזנו ובדיעבד יצא:",
+ "ושוטה וקטן אין יוצאין בברכתן וקריאתן אפי' בדיעבד יש מי שאומר שקטן שהגיע לחינוך בדיעבד מוציא אחרים ידי חובת מגלה ששניהם מדברי סופרים ר\"ל קריאת המגלה מדברי סופרים וחיוב קטן שהגיע לחנוך מדברי סופרים וכן בברכות שהן מדברי סופרים ואף תלמוד המערב מוכיח להתיר קריאת המגלה בקטנים ואף בתוספתא אמרוה כן בהדיא למעשה בשם קצת זקנים כמו שנכתבנה בסמוך ואין הדברים נראין כלל שהרי מגלה תקנת נביאים היא ואפי' בשאר ברכות שמדברי סופרים אין דבריהם נראין שהקטן אע\"פ שהגיע לחנוך אין עליו שום חיוב אף מדברי סופרים אלא שעל אביו הזהירו לחנכו והרי הוא אינו מחויב אף מדברי סופרים ולשון התוספתא הכל חייבין בקריאת מגלה כהנים לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררים חללים נתינים ממזרים סריס אדם סריס חמה פצוע דכא כרות שפכה כלם חייבין ומוציאין את הרבים טומטום ואנדרוגי' חייבין ואין מוציאין אנדרוגינוס מוציא את מינו ולא שאינו מינו טומטום לא מינו ולא שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים פטורים ואין מוציאין אמר רבי יהודה קטן הייתי וקראתיה לפני רבי טרפון וקבלני אמר רבי קטן הייתי וקראתיה לפני רבי יהודה והיו שם זקנים ולא אמר לי אחד מהם דבר ואמרו לו אין מביאין ראיה מן המתיר מכאן ואילך הונהגו קטנים שיהיו קורין אותה ברבים עד כאן לשון התוספתא ונראה שאין לסמוך עליה שהרי אמרו בה שנשים פטורות עד שעל סמך זה הוכיח בחיוב עבדים דוקא כשהם משוחררים ובתלמוד שלנו אמרו נשים חייבות וודאי הוא הדין בעבדים אע\"פ שאינם משוחררים ובשאר הנזכרים בברייתא חוץ מן הקטנים שאין חיובן אלא מדברי סופרים ומגלה מיהא תקנת נביאים וכל שכן בשאר מצות שהנשים חייבות בהן מן התורה כשאר אותן שהוזכרו ושמא תאמר לר' יהודה ה\"ה נמי דנשים חייבין דהיינו טעמיה דפליג בקטן לפי שגם הם היו באותו הנס וס\"ל דכל שהגיע לחנוך הוא חייב כשאר אנשים שרצו חכמים לחייבו ולפיכך מוציא אחרים ומינה דלדידיה אף הנשים חייבין שגם הן היו באותו הנס אבל עבדים שאינם משוחררים דילמא לא היו באותו הנס וכיון דאפסקי' בגמרא הלכה דטעמא דנשים חייבין היינו משום שגם הם היו באותו הנס שמעינן מינה דהלכה כר' יהודה בקטן נראה שאין זה הכרח וכל שלא פסקו בגמרא בהדיא כוותיה מיהא אין ראוי לסמוך על הברייתא וכבר כתבנו מזה בפרק ראשון בשמועת נשים חייבות במקרא מגלה:"
+ ],
+ [
+ "המשנה השביעית אין קורין וכו' כוונת המשנה בענין החלק החמישי לבאר זמן קריאת היום שאי אפשר לשנותו לקריאת הלילה ושכל היום כשר לקריאתה ונתגלגל על ידי זה בהרבה מצות איזו מצותה ביום ואיזו מצותה בלילה ושכל אותם שמצותם ביום כשר בהם כל היום ואותה שמצותה בלילה כשר בה כל הלילה ואמר על זה אין קורין את המגלה וכו' אלא ביום וכן בכל אותם שהוא מונה למצות היום ובגמ' מפרש הטעם בכלם מפני שברובן כתוב בהם יום והשאר הוא מביאם מכח היקש מה שכתב בה יום ואמר שאין קורין את המגלה אלא ביום ר\"ל קריאת היום ולא בא למעט קריאת הלילה ולא מוהלין אלא ביום וכן לא טובלין בטבילת טמא מת שאינו טובל בשביעי שלו מתחלת לילו אלא עד יום שביעי הא אם עבר שביעי טובל הוא אף בליל שמיני אלא שאסור בתרומה עד ליל תשיעי מפני שהוא צריך להערב שמש אחר טבילה כך פרשוה גדולי הרבנים ויש מקשים בפירוש זה ממה שאמרו במס' פרה טבל את האזוב ביום והזה ביום כשר כלומר ואף המצוה כך הוא אלא מתוך שהיה לו לשנות בסופה פסול שנה בתחלתה כשר טבל ביום והזה בלילה או בלילה והזה ביום פסול אבל הוא עצמו טובל בלילה ומזה ביום ור\"ל טובל בלילה שאחר הזאה שהרי אלו קדמה טבילה להזאה לא יצא כדאי' בסיפרי ומ\"מ למדנו שטמא מת טובל אף בלילה ומי שפירשה בטבילת מזה דכתי' עליה מזה מי הנדה יכבס בגדיו אינו שהמזה טהור הוא וקרא בנושא קאי ומפיק לה בלשון מזה לומר שאינו טמא אא\"כ נושא כשיעור הזאה אלא ודאי בטבילת טמא מת היא שנויה ואם תפרש זו שבכאן בטבילת מצורע שיש בה הזאה והזאתה אינה אלא ביום דהכי מוכחינן לה מהזאה דמת ואח\"כ מקישין טבילתו להזאתו וכי יציבא בארעא וכו' והלא בטמא מת לדעת זה אין מקישין טבילתו להזאתו מצורע שהזאתו ביום ממת הוא דנפקא לא כל שכן ואם תפרשה בטבילת זב וזבה שטבילתם ביום ולא בלילה הקודמת היאך אמרו איתקש טבילה להזאה והרי אין שם הזאה כלל אלא ודאי טבילה זו בטמא מת היא וקשיא הא דפרה ומ\"מ גדולי הדורות תירצו שזו שבפרה בטמא מת שעבר שביעי שלו היא שנויה וכמו שפרשנו אבל הזאה אף שלא בזמנה דוקא ביום בין עיקר הזאה בין טבילת אזוב ואחרוני הרבנים פי' ששתי טבילות יש בטמא מת אחת לפני הזאה וכשרה אף בלילה ואחת לאחר הזאה ואינה אלא ביום ואין דברים אלו נראין כלל וי\"מ שטבילת טמא מת אף בלילה של כניסת שביעית היא ומשנה זו בטבילת אזוב היא שנויה שטבילתו במי הזאה אינה אלא ביום וכך היא שנויה במסכת פרה ומה שהקישו טבילה להזאה הוא מדכתי' ולקח אזוב וטבל במים והזה וגו' ואע\"פ שהיה לנו לומר לדעת זה ולא מטבילין לישנא דקרא נקט דכתיב באזוב וטבל במים ואף גדולי המפרשים סומכים פירוש זה מדתני ברישא טבילה והדר הזאה ר\"ל לא טובלין ולא מזין אלא שבקצת ספרים מצאנו לא מזין ולא טובלין ולא מזין הזאת שלישי ושביעי של טמא מת:",
+ "וכן שומרת יום כנגד יום והוא נאמ' בדין נדה דאורייתא כשיוצאת מימי נדה לימי זבה קטנה והוא כשיצאה משבעת ימי נדה וטבלה אם ראתה בשמיני שומרת יום תשיעי כנגדו ואם לא ראתה בשחרית טובלת ביום תשיעי וטהורה לביתה בלילה וכן בכל אחד עשר יום שבין נדה לנדה עד שתראה בהם שלשה ימים רצופים שהיא זבה גדולה ומ\"מ באותו יום שימור אינה טובלת אלא משתנץ החמה שמקצת היום צריכה לעשות ממנו שימור כלומר שתמתין בו אם תראה בו אם לאו ופרשוה בגמ' מדכתיב בה ספירה ואין ספירה אלא ביום אבל משם ואילך טובלת אף בלילה וכן בזב וזבה וזהו ששאלו בגמ' מאי שנא שומרת יום שכל חייבי טבילות שבתורה טבילתם אף בלילה שלא אמרו כל חייבי טבילות טבילתם ביום למעט את של לילה אלא שפירושה שטבילתם אף ביום אחרון של טומאה אע\"פ שלא הושלם זמן טומאה חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה ר\"ל שצריכות להשלמת זמן ימי טומאה הא מ\"מ כל הטבילות כשרות בלילה ותירץ סלקא דעתך אמינא תהוי כראיה ראשונה [של זב] שטובל ביומו כבעל קרי ומאחר שזו מיהא אינה יכולה לטבול ביומה שהרי כתיב בה ימי זובה ללמד שסופרת אחד לאחד ר\"ל שני אחר ראשון נאמר מ\"מ שתעשה קצת שימור בלילה ותטבול אע\"פ שאינה טהורה אלא בלילה שלאחרי' שהרי ליום טהור כנגד טמא אנו צריכין קמ\"ל דמקצ' שימור ביום ספירה בעינן ואין ספירה אלא ביום:",
+ "וכלן שעשו משיעלה עמוד השחר בדיעבד יצאו אבל קודם לכן אפילו בדיעבד לא יצאו אלא שמ\"מ במילה הרי נמול ויצא מכלל ערל אלא שלא קיימו המוהלים מצות מילה:"
+ ],
+ [
+ "כל היום כשר לקריאת המגלה וכו' פי' לקריאת היום והוא הדין לשאר הנזכרות עמה ר\"ל מילה וטבילה והזאה אלא דחדא מנייהו נקט והוסיף עליהם קצת דברים להודיע שמצותן ביום ושכל היום כשר בהם ויש שואלין מאחר שעיקר משנה זו כמשנה שלפניה להודיע שאין מצותן אלא ביום ושכל היום כשר בהם מפני מה חלקם לשתים ותירצו גדולי הדורות מפני שאינן ממין אחד שהשנויים בראשונה והם מילה וטבילה והזאה אע\"פ שעבר זמנן לא בטלה ואע\"פ שבמגלה עבר זמנה בטלה שניא היא שהיא עיקר המסכתא וכן שיש לה זמנים הרבה ודומה להם לענין זה במקצת והוא הענין שהחזירה גם כן בשניה לכללה עם אלו השניות והרי מגלה והלל ושופר ולולב וקרבן מוסף ותפלתו אם עבר היום בטלה המצוה ווידוי פרים ווידוי יום הכפורים אם אינו מתודה קודם שחיטה שוב אינו מתודה ואגבן שנה וידוי מעשר אע\"פ שאינה שעה עוברת וסמיכה אם אינה ביום הקרבה אינו סומך עוד ושחיטה יש קרבנות שקבוע להם זמן כגון קרבנות המועדות ודומיהם ותנופה והקטרה וקבלה והזאה כל שנשחטה הבהמה נפסלו בלינה וכן בטהרת מצורע כל שנשחטו הצפרים ועריפת עגלה כפרה כתיב בה כקדשים והשקאת סוטה כל שהביאה מנחתה והניחוה בכלי שרת נפסלה בלינה וכן קמיצה והגשה הואיל ומניחה בכלי שרת נפסלה בלינה אפילו קודם קמיצה ומליקה בכלל שחיטה היא:",
+ "ונשוב לביאור המשנה בדברים שמצותן כל היום ושכל היום כשר בהם קצתם מצד שכתוב בהם לשון יום כמו שהוזכר בגמ' וקצתם מהיקש אותם שכתוב בהם יום והם קריאת ההלל בימים שחובה לקרותו ורבים למדים מכאן בהלל שבלילי פסחים שאינו חובה ואגב גררא של הגדה הוא נאמר שאם לא כן היה לו לשנותו עם הדברים שמצותן בלילה אלא שאפשר דתנא ושייר כמו שיתבאר ותקיעת שופר ונטילת לולב וקרבן המוסף ותפלת המוסף ווידוי פרים ר\"ל פר כהן משוח ופר העלם דבר של צבור שמביאין פר ומתודים עליו חטא שהביאוהו עליו וידוי יום הכפורים שכתוב בו והתודה עליו וידוי מעשר והוא הוצאת מעשרות ומצותו לסוף שלש שנים ומתודה ואומר בערתי הקדש מן הבית וכו' לסמיכה ר\"ל ענין וסמך ידו ולשחיטה ר\"ל שחיטת הקרבן ולתנופה שהוא מניף העומר או האימורין ומוליך ומביא מעלה ומוריד ולהגשה ולקמיצה ולהקטרה ושלשתן אמורים במנחה להגשה הוא שהיה מגיש המנחה בקרן מערבית דרומית של מזבח כדי לקמוץ משם מלוא קומצו ואחר הגשה קומץ ומקטיר אותו הקומץ עם הלבונה שעליו והשאר נאכל לכהנים מליקה שנ' בקרבן העוף ומלק את ראשו וכו' קבלה היא קבלת הדם בכלי תכף לשחיטה כדי לקיים מצות זריקה ולהזאה ר\"ל זריקת הדם על קרנות המזבח השקאת סוטה פי' שקנא לה בעלה ונסתרה ששותה מי המרים כדי לבדקה עריפת עגלה כשנמצא חלל בדרך שהיו מביאין זקני העיר הקרובה אל החלל עגלה ועורפין אותה ומתודין ואומרים ידינו לא שפכה וגו' טהרת המצורע ענין האמור בה מהבאת הצפרים ושחיטת האחת וכל הענין:",
+ "כל הלילה וכו' עכשו בא למנות אותן שמצותן בלילה ויש מהם שאתה צריך לפרש בה אף בלילה והוא הקטרת אברים כמו שנבאר קצירת העומר זמנו בליל מוצאי יום טוב ראשון של פסח אבל הבאתו אינה כשרה אלא ביום ספירת העומר אינה אלא בלילה ויש מוכיחין מכאן שאם שכח ולא ספר בלילה אינו סופר ביום ויש אומרים שסופר ואינו מברך והעיקר שסופר אף בברכה ומ\"מ עיקר המצוה בלילה לקיים בו תמימות תהיינה אימתי הם תמימות בזמן שמונה בערב וי\"מ שכל שלילה ראשונה מונה מבערב לא יצאו מכלל תמימות ומ\"מ עיקר מצות ספירה בלילה:",
+ "הקטר חלבים בכל קרבן ואיברים פי' בעולה שכולה כליל ועולה למזבח בנתחים וכשרה הקטרתן אף בלילה שאחר יום שחיטתן שבכל התורה היום הולך אחר הלילה חוץ מקדשים שהלילה הולך אחר היום ומ\"מ עיקר מצותן ביום והרבה דברים מצותן ביום או בלילה שלא נשנו כאן כגון טבילת נדה ויולדת ומגלה של לילה והר��ת הדשן וק\"ש של ערבית ואין זו קושיא לסדר המשנה שכך דרכו לשנות את הרוב ולשייר מהן בהרבה מקומות והוא שאמר אח\"כ זה הכלל ויש שמדקדקין ליתן טעם לכל הנשארות מפני מה השאירן נדה ויולדת מפני שלא למעט את הלילה נאמר ביום אלא למעט שלא לטבול בשביעי שהרי משעבר ליל שמיני דינה לטבול אף ביום אלמלא גזרת סרך בתה שחושבת שהוא שביעי ומגלה כבר בארנו שעיקר קריאתה ביום היא וכן שאינה אלא דברי סופרים והרמת הדשן בכלל הקטר חלבים היא וקריאת שמע ערבית כבר עשו בה סייג עד חצות והלל שבלילי פסחים כבר בארנו שאינה בכלל מצוה:",
+ "זה הכלל כל דבר שמצותו ביום וכו' פי' בגמ' לרבות סדור מערכות של לחם הפנים ובזיכין שעליהם שמסלקים בשבת שחרית וצריך להסדיר את החדשות מיד ואעפ\"כ אם לא סדר את החדשות מיד עד הערב ועמד השלחן רוב היום בלא לחם יצא ובלבד שלא ילין השלחן בלא לחם וכן כל דבר שמצותו בלילה כגון אכילת הפסח מותר כל הלילה ויש שפוסקין שאכילת הפסח אינה אלא עד חצות ולא עוד אלא שמדקדקין ממנה לומר על מצה אחרונה שבליל הפסח שצריך לאכלה קודם חצות שהרי למלאות מקום הפסח היא באה וכבר כתבנוה במקומה:",
+ "זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו אלא שלענין ביאור זה שאמרו מדערבא שמשא ועד צאת הכוכבים יממא הוא פי' שאינו לילה לגמרי אלא ספק יום ספק לילה שאין לילה גמור אלא עד צאת הכוכבים כמו שביארנו במקומו: ונשלם הפרק תהלה לאל:"
+ ],
+ [
+ "הקורא את המגלה עומד ויושב וכו' כוונת הפרק להשלים מה שנשאר לבאר מענייני תכונת קריאת המגלה ואחר שהתחיל בקריאת המגלה היאך היא אם מעומד אם מיושב אם באחד אם בשנים אם בברכה אם שלא בברכה והיתה הכוונה בזה שלא לדקדק בה כדין ספר תורה כמו שנבאר נתגלגל לבאר ענייני קריאת ספר תורה בארוכה ועל זה הצד יחלקו ענייני הפרק לחמשה חלקים הראשון לבאר תכונת קריאת המגלה אם מעומד אם מיושב אם באחד אם בשנים ונוסח ברכותיה השני לבאר בקריאת התורה אימתי קורין וכמה קורין וכיצד מברכין בה השלישי הוא שנתגלגל על ידי זה לבאר כל הדברים שאין נעשין אלא בעשרה כגון קריאת שמע ותפלה שבצבור ודומיהן והרביעי מי הוא הראוי ליעשות על ידו עניני תפלות שבצבור כגון לקרוא בתורה ולעבור לפני התיבה ולפרוס על שמע ולהפטיר ולישא את כפיו החמישי לבאר בו איזו פרשה שבתורה נקראת ומתורגמת ואיזו אינה מתורגמת ובאיזה דבר נמנעין שלא לאמרו בצבור כלל וכל אלו המשניות שבפרק זה באות זו על ידי זו ושלא מעיקר ענין המסכתא זהו שרש הפרק דרך כלל:",
+ "והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר תכונת קריאתה היאך היא ואמר על זה הקורא את המגלה עומד ויושב ר\"ל עומד ויושב כלומר הדבר [תלוי] ברצונו ואע\"פ שבספר תורה אנו צריכין לקרוא מעומד ואין גורסין בכאן עומד או יושב יצא שאם כן היו הדברים מוכחין דיעבד אין לכתחילה לא והיה יוצא לנו ממנה שבתורה אף דיעבד לא יצא ביושב ממה שנאמר על משנה זו בגמרא מה שאין כן בתורה וזה אינו שלא נאמר בקריאת התורה מעומד אלא לכתחלה כדי לעמוד ביראה הא במגלה אף לכתחלה אלא שמ\"מ נהגו לקרותה מעומד מפני כבוד הצבור ובתלמוד המערב אמרו מעשה בר' מאיר שקראה מיושב בטיבעין בבית הכנסת ונתנה לאחר ובירך עליה ושאלו בה זה קורא וזה מברך ותירצו מכאן שהשומע כקורא:",
+ "קראה אחד קראוה שנים יצאו מתוך שהוצרך להזכיר לשון דיעבד ר\"ל יצאו בקראוה שנים הסיב את הלשון אף לקראה אחד אע\"פ שאין להזכיר לשון דיעבד בקריאת אחד שהרי הדין כך הוא וכשקראוה שנים הוא אומר שיצאו בדיעבד ובא להשמיענו דתרי קלי משתמעי בדבר החביב ושנפשו של אדם תאבה לשמעו:",
+ "מקום שנהגו לברך פי' לאחריה מברכין מקום שנהגו שלא לברך אין מברכין הא ברכה ראשונה מתורת הדין צריך לברך שהרי כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן וי\"מ שמאחר שברכה אחרונה תלויה במנהג אין לגעור במי שסח בתוך קריאת המגלה שאין הדבר תלוי אלא בשמיעה ומ\"מ הדבר נראה שלא לשוח והקורא עצמו מיהא אסור לו להפסיק אלא כדין ק\"ש על הצד שבארנו בשני של ברכות:",
+ "זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:",
+ "כבר בארנו במשנה שהתורה אין קריאתה אלא בעמידה דרך סמך הביאוה מן המקרא שנ' ואתה פה עמוד עמדי בתלמוד המערב התבאר שלא הישיבה בלבד נאסרה בזה אלא אף הסמיכה על העמוד ושם העידו על חכם אחד שראה במתרגם אחד שהיה נסמך על העמוד וקורא ואמר לו אסור לך כשם שנתנה באימה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה ומכאן סמכו קצת חכמים למחות על החזן ועל הקורא שלא לסמוך על הלוח שספר תורה עליו אלא שאפשר לסמוך על מה שאמרו בסוגיא זו משמת רבן גמליאל ירדה חולשה לעולם וכן נאמרו בתלמוד המערב דברים אחרים בסוגיא זו שהם ראוים להביאם כאן ונוסח דבריהם בכל אלו ר' שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא חזא חד בר נש קאי ומתרגם וסמיך לעמודא אמר ליה אסור לך כשם שניתנה באימה כך צריך לנהוג בה באימה ועוד אמרו שם ר' שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא חזא חזנא קאי ומתרגם ולא קאי בר נש תחותוי אמר ליה אסור לך כשם שנתנה על ידי סרסור כדכתיב אנכי עומד בין ה' וביניכם כך אנו נוהגין בה על ידי סרסור ועוד אמרו שם ר' שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא חמא חד סופר מושיט תרגומא מגו ספרא אמר ליה אסור לך דברים שנאמרו בפה בפה ושבכתב בכתב:",
+ "מנהג ראשונים היה שאף כשהיו עוסקין בתורה לא היו שונין אלא מעומד ובדורות האחרונים משמת רבן גמליאל הזקן נתחדשה חולשה בעולם והיו למדין מיושב ומ\"מ יזהר הרב שלא ישב על גבי מטה ותלמידיו יושבין על גבי קרקע אלא יחלוק להם כבוד וישוה אותם עמו כביכול נאמר בתורה ואתה פה עמוד עמדי ומ\"מ כתבו בתוספות דווקא בגירסא אבל לעיין בסברא רשאי הרב לישב למעלה ותלמידיו למטה ומצינו בסנהדרין שמעון התימני דן לפניהם בקרקע:"
+ ],
+ [
+ "כשם שהפרשנו בקריאה מעומד בין תורה למגלה כך אנו מפרישין ביניהם בקריאת שנים כאחד שאע\"פ שבמגלה יצאו בתורה לא יצאו מפני שאין שני קולות נשמעין בדבר שאינו חביב כל כך לאדם ומכאן סמכו שלא להשוות קול הקורא לקול שליח צבור אלא שיקרא האחד בקול נמוך ואף בתרגום התורה נאסר שלא לתרגם בו שנים שהרי כל עצמו אינו אלא להבין להם את המקרא ומאחר שהמצות כתובות שם צריכין אנו שלא להקל בשמיעת התרגום שלא נכשילם ברוע הבנת איזו מצוה ובנביא ר\"ל כשמפטירין בנביא אפי' אחד קורא ושנים מתרגמין הואיל ואין שם ספור מצות אין אנו מדקדקין כל כך בהבנתם ומ\"מ אף בנביא דוקא אחד קורא שלשון הקדש צריכין אנו שלא לערבבו למי שיבינהו ובמגלה אפי' עשרה קורין ועשרה מתרגמין יצאו מתוך שהספור חביב להם נותנין לב עלי' ומביני' ויש גורסין בהלל ובמגלה ומפני שאף ההלל חביב עליהם בשמיעת יציאת מצרים ואע\"פ שיונתן לא תרגם בכתובים כלום וא\"כ אף במגלה היאך אמרו עשרה מ��רגמין שמא אחריו באו אחרים ותרגמוהו וכמו שמצינו באיוב שאמרו במס' שבת קט\"ו א' בר' מאיר שהיה יושב בהר הבית ואיוב תרגום בידו ומ\"מ אנו אין גורסין בה אלא במגלה וכן יש שאין גורסין אף במגלה ועשרה מתרגמין יש מי שאומר שלא הותרו שני קולות במגלה אלא כששתיהן מתוך הספר הא אם שליח צבור קורא את המגלה אין לאחד מן הצבור שאין מגלה בידו להשוות קולו עם קול שליח צבור מפני שהם מפרשים תרי קלי משתמעי באחד מהם ושמא ישמע קולו באחד מן הצבור יותר מקול שליח צבור ויצא בקריאה שבעל פה וכבר הכרענו בפירושנו על מה שאמרו בדבר החביב תרי קלי משתמעי שעל שני הקולות הוא אומר שנשמעין ומעתה הרי לא פקעה שמיעת קולו של שליח צבור בקולו של זה ודעת כל הצבור לצאת בקולו של שליח צבור ואיני רואה לגעור שום אדם בכך אלא שמנהגם של קדמונים תורה היא ואין אדם רשאי לחדש דבר מעתה:",
+ "כבר בארנו במשנה שברכה לאחריה היא תלויה במנהג הא ברכה לפניה אין הדבר תלוי במנהג אלא מן הדין אע\"פ שבברכת הנהנין ברכה לאחריה פשוטה יותר מלפניה כדכתיב ואכלת וברכת בברכת המצות פשוט יותר בשלפניה כדי שיהיה ניכר שכוונתו למצוה והוא שאמרו כל המצות כלן מברך עליהם עובר לעשייתן ר\"ל תכף לעשייתן ומטעם זה פי' רבים שתפס בתלמוד לשון עובר ולא תפס לשון קודם מפני שלשון עובר משמע תכף לעשייה וי\"מ מפני שלשון עובר משמע כשהדבר שעליו מברכין הוא לפניו ר\"ל המגלה או הלולב והשופר והדומין להם ומ\"מ אין למדין מן הכללות שאין כל המצות בדין זה וכמה מצות נעשות בלא ברכה עשיית מעקה ועשיית דין עזיבה ופריקה השמטת כספים וקרקעות שלוח עבדים והענקתם ועמידה מפני הרב ומורא וכבוד אב ואם ונתינת הצדקה והלואה לעני השבת גזלה והשבת אבידה עזיבת לקט שכחה פאה ופרט ועוללות ונתינת מעשר עני והשבת העבוט ושלוח הקן ושמחת גר יתום ואלמנה מצות יבום וחליצה וכן הרבה אלא שיש מי שכולל בזה שכל אלו אינן חובה קבועה על אדם אלא כשיזדמן אותו ענין לידו ובכל כיוצא בזו אין כאן ברכה ועל דרך האמת רוב מצות נכללות בדין זה אלא שהשחיטה אינה חובה קבועה ומברכין [עליה] וכן קדושי נשים לדעת גדולי המחברים שכתבו בחבוריהם כל המקדש אשה צריך לברך ואחר כך מקדש כדרך כל המצות שמברך עליהם עובר לעשייתן ומ\"מ לא נהגו בכך וסוף דבר ראינו לקצת גאונים שהאריכו בזה ר\"ל לבאר על איזו מצוה מברכין ועל איזו מצוה אין מברכין ולא מצאו להם כלל אחד לכלול בו את כלם עד שהסכימו שאין הדבר תלוי בטעם אחד אלא בענינים רבים מהם מפני שאין בהם מעשה כהשמטת כספים ודומיהם ומהם שהם מצוה הבאה בעבירה כגון השבת גזילה ודומיהם ומהם שעשייתן כדי להשמר מן הלאוין לא שיהא גופן מצוה כגון הגעלה שאינה מצוה בתורה להשבית בליעתן של כלים אחר שאין בהם חמץ בעין אלא שמ\"מ אם רוצה להשתמש בהם צריך להגעילן ומהם שאין הדבר תלוי מכל וכל במברך כגון נתינת צדקה שמא לא יקחנה והדומים לזה וכן אצלי טעם אחר שלא לברך על ענין שאינו מוגבל אלא לכל אחד כרצונו ומפני זה אין מברכין על ההגדה בלילי פסחים שהספור ביציאת מצרים אינו מוגבל אלא כל אחד מאריך כרצונו וכן הרבה מצות בדין זה וכן הדברים מתפרשין בהרבה טעמים והמבין יכול להתבונן בפרטיהם איזו סבה מונעת מהם הברכה הם מטעמי' הנזכרים הן מזולתם:",
+ "נסח ברכת המגלה לפניה מברך שלש ברכות על מקרא מגלה ושעשה נסים ושהחיינו בין בלילה בין ביום ולאחריה במקום שנהגו מברך הרב את ריבנו והד�� את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו בא\"י הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע ויש שאין מברכין שהחיינו אלא בקריאה ראשונה של לילה ואין הדברים נראין כמו שכתבנו בפרק ראשון:",
+ "חמשה לשונות אלו האמורים בברכה יש מדקדקין בהם שהם כנגד חמש מגלות ואין הדברים נראין ויש מי שאומר שהם כנגד חמשה פעמים שמצינו את עמלק נמסר בידינו אחת בימי יהושע בפרשת ויחלוש יהושע שניה בפרשת אם נתון תתן את העם הזה ופרשו בהגדה שעמלקים היו ואחת בימי שאול בפרשת פקדתי ואחת בימי דוד בפרשת ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלקי ואחת בימי מרדכי ויש שמוציא את השניה של מלך ערד ומכניס תחתיה את שבימי גדעון וחתימת ברכה זו יש מדקדקין בה שהרי אין חותמין בשתים ומתרצין ששניהם ענין אחד הוא שהתשועה היא בהפרע מן השונאים וי\"מ שענין האל המושיע הוא כנגד מה שאמר ואיש לא עמד בפניהם שאע\"פ שהיו ישראל הורגין לא עמד אחד מהם להרוג את הבא להרגו ונפרע מן השונאים שלא במיתת אחד מן האוהבים וזה מהפלגת הנס אלא שמ\"מ ענין אחד הוא ואין כאן חתימה בשתים:",
+ "המשנה השניה בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה וכו' כונת המשנה בענין החלק השני לבאר כמה בני אדם קורין בכל זמן קריאה ובאיזה יום מוסיפין עליהן ובאיזה יום אין מוסיפין ואמר על זה בשני ובחמישי ובשבת במנחה תקן להם משה רבינו לישראל שיהיו קורין בשבת שחרית ובשני ובחמישי כדי שלא יעמדו שלשה ימים בלא תורה כמו שאמרו בדרש כל העומד שלשה ימים בלא תורה נופל ביד אויביו שנאמר וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים אין מים אלא תורה וכתיב בתריה ויבא עמלק וכמו שדרשו בכאן מים על דרך דרש כך דרשו בו עמלק על דרך דרש וכבר ידעת משל האויבים השולטים בהעדר דרכי התורה שהוא השונא המדיח והוא ראש צרים ומלך גדול ותקן שיהיו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת שחרית ומ\"מ פירשו בשביעי של קמא פ\"ב א' שלא היתה עיקר תקנת משה רבינו אלא חד גברא לתלתא פסוקי אי נמי תלתא גברי לתלתא פסוקי עד שבא עזרא ותקן שיהו קורין בהם שלשה לעשרה פסוקים והוסיף להם עוד קריאת שבת במנחה ופי' שם הטעם משום יושבי קרנות שהרי קריאת שבת במנחה אינה בטעם זה ר\"ל שלא לעמוד שלשה ימים בלא תורה שהרי קראו בה בשחרית שלא מכח תקנתו אלא מתקנת משה רבינו כמו שכתבנו ומ\"מ במסכת סופרים יראה שאף עיקר הקריאה בשני ובחמישי על ידי עזרא היתה והוא שאמרו משה תקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובחול המועד ובראשי חדשים שנאמר וידבר משה את מועדי י\"י וגו' מצותן שיהו קורין כל אחד בזמנו ועזרא תקן להם לישראל שיהיו קורין בשני ובחמישי ובשבת במנחה אלא שאין לדחות תלמוד שלנו מפני ברייתא של מסכת סופרים ואף קריאת המנחה בשבת קצת גאונים פירשו בו שטעם תקנתה להשוות קריאת שבט לוי רוצה לומר בין כהנים ולוים שנקראו עם בפני עצמן עם ישראל והוא שיש שם שלשה קריאות של שלשה שלשה ויש בהם ששה בין כהנים ולוים ושלשה ישראלים ובשבת שחרית שנים בין כהנים ולוים וחמשה ישראלים ונמצאו שמונה מכל עם ואף זו כנגד תלמוד שלנו שפירשו הטעם מפני יושבי קרנות אלא שלשיטת מסכת סופרים קריאת השלשה חכמים תקנוה שעזרא תקן עיקר הקריאה וחכמים תקנו קריאת השלשה אבל לשיטת תלמוד שלנו שהוא העיקר משה תקן עיקר הקריאה בשני ובחמישי ובא עזרא ותקן בהם קריאת שלשה והוסיף עוד קריאת שבת במנחה ומתוך כך אמ��ו במשנה זו על קריאות אלו של שני וחמישי ושבת במנחה שיהיו קורין בהם שלשה אין פוחתין מהם שאין שום קריאה בפחות משלשה כנגד שלשה יחסים הידועים באומתנו והם כהן לוי וישראל וכן אין מוסיפין עליהם והטעם מפני ששני וחמישי הם ימי מלאכה ונמצא בהארכתם בטול מלאכה לעם ושבת במנחה הוא סמוך לערב שכבר עמדו שם רובו של יום בקדושה בין תפלה ותורה ודרשה ויש בהארכתם טורח גדול והוא הטעם שאין מפטירין בהן בנביא ויש מקשים בה ממה שאמר בשני של שבת כ\"ד א' יום טוב שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה אינו מזכיר של יום טוב וכו' עד שטרחו בתירוצה בדברים שאין נראין ומ\"מ עיקר הגירסא לשם יום הכפורים שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה אינו מזכיר של שבת ואע\"פ שמ\"מ אין הלכה כן שהרי יום הוא שנתחייב בארבע תפלות מ\"מ למדת שאין נביא בשבת במנחה:",
+ "הפותח והחותם בשבת מברך לפניה ולאחריה פי' בגמ' שהפותח והוא הכהן מברך לפניה והמסיים מברך לאחריה שכל הקריאה מצוה אחת ואין ברכה אלא בראש המצוה ובסופה ונמצאו האמצעיים נפטרים בברכת הראשון והאחרון אלא שנראה לי שצריך שהקורין האמצעיים יהיו שם מתחלה ועד סוף כדי שישמעו הברכות ויצאו בשמיעתם ומ\"מ אם רצו לעשות מכל קריאה וקריאה מצוה אחת ושיברכו כלם אין כאן משום ברכה לבטלה והוא שפירשו בגמ' שאחר משנה זו תקנו לברך כל אחד בתחילת קריאתו ובסופה בתחילתה גזרה משום הנכנסין שמא יחשבו עליו שהוא ראשון ואם יראו שאינו מברך לפניה יאמרו עליו שאין ברכה בתורה לפניה ובסופה משום היוצאים שמא יחשבו עליו שהוא אחרון ואם יראו שאינו מברך לאחרי' יאמרו שאין ברכה בתורה לאחריה ואע\"פ שבגמרא אמרו על רב חתם ולא בריך כבר פירשו הטעם באתריה דרב מיעל עיילי מיפק לא נפקי וי\"מ לשיטה זו גזירה משום הנכנסים בין ראשון לשני ויראו את השני שאינו מברך לפניה ויחשבו שאף הראשון לא בירך לפניה ויאמרו כך דרכה של תורה שאין ברכה לפניה וכן היוצאין בין שני לשלישי ויראו השני שלא חתם יאמרו שאף האחרון אינו חותם ויאמרו אין ברכה לאחריה וי\"מ משום הנכנסין שיכנסו בין ראשון לשני לשמוע קריאת התורה ונמצאת שמיעתם שלא בברכה לפניה ומשום היוצאין שיצאו קודם שיקרא האחרון ואין שומעין ברכה לאחריה ועל סמך פירוש זה נהגו בצרפת לברך בקול בינוני להשמיע לכל את הברכות:",
+ "בראשי חדשים ובמועד קורין ארבעה שמתוך שניתוסף בו קרבן מוסף ניתוסף בו קורא אחד ומ\"מ אין מוסיפין עליהם שאע\"פ שאינן ימי מלאכה גמורה כחול גמור שהרי נאסרה בראש חדש מלאכה לנשים מתורת מנהג ובמועד אף לאנשים אלא אם כן מלאכת האבד מ\"מ ימי מלאכה הם ויש בטול מלאכה וכן מטעם זה אין מפטירין בהן הפותח והחותם וכו' כמו שפרשנוהו והחזירו בכאן שלא תאמר הואיל ואישתני אישתני זה הכלל כל יום שיש בו מוסף וכו' והענין שכל שניתוסף במעלה יתירה על חבירו ניתוסף בקורא אחד הילכך כל יום חול וכל יום שלא ניתוסף בו קרבן על שאר הימים קורין שלשה כגון קריאה שבכל יום חול וחנוכה ופורים ותעניות אפילו תענית צבור אע\"פ שיש בו מוסיף של תפלה רוצה לומר תפלת נעילה וכן כל אלו אין מפטירין בהן חוץ מתעניות ראש חודש ומועד שיש בו מוסף ואין בו יום טוב קורין ארבעה י\"ט שנאסר במלאכה חוץ מאוכל נפש חמשה יום הכפורים שנאסר אף באוכל נפש ששה שבת שנתוסף על יום הכפורים שזה זדונו בידי שמים וזה בידי אדם שבעה אין פוחתין מהם בכלם אבל מוסיפין עליהם פירש ביום טוב וביום הכפורים ושבת הואיל ואינן ימי מלאכה וי\"מ שבכלם אין מוסיפין אלא בשבת ואין הדברים נראין ומפטירין בנביא בכל אלו השלשה ומטעם הנזכר ר\"ל אחר שאין בהם בטול מלאכה הפותח והחותם חזר ושנה בדבר זה מטעם שהזכרנו:",
+ "זהו ביאור המשנה וכולה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:",
+ "אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת ואע\"פ שבחשבון שלשה פסוקים לקורא די לנו בתשעה פסוקים לשלשה קורין אין פוחתין מעשרה ופסוק וידבר עולה מן המנין אע\"פ שאין למדין ממנו שום חדוש ובתלמוד המערב פרשו שאם נגמר הענין בפחות מעשרה כגון פרשת ויבא עמלק שאינה אלא תשעה פסוקים וקורין אותה ביום הפורים דיו בכך ואין צריך להוסיף עליה והוא שאמרו שם בפרק בשלשה פרקים ר' פליפא בר פרוטא בעא קומי ר' זעירא הרי פרשת עמלק ואמר ליה שניא היא שהיא סדרו של יום עשרה פסוקים אלו שנים קורין שלשה שלשה ואחד קורא ארבעה ואין ברירה איזה מהן ראוי לקרות הארבעה יותר מחבריו אם ראשון רוצה לקראם ואינו מניח פסוק הרביעי לאמצעי הרשות בידו שמצינו בקצת דברים מעלה בראשון אמרו חכמים שלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה והיה כתוב עליהם א' ב' ג' לידע איזה מהם נתרמה ראשונה להקריב ממנה קרבן ראשון שמצוה בראשון והענין הוא שכשהיו מביאין שקליהן היו מניחין אותן בשלש קופות גדולות שהיו במקדש והיו אח\"כ ממלאין מהם שלש קופות אלו של שלש שלש סאין בפסח ובעצרת ובחג והיו רושמין אותן באותיות על הדרך שהזכרנו ואם אמצעי קוראן ואינו מניחן לאחרון הרשות בידו שמצינו מעלה באמצעי דרשו חכמים אל מול פני המנורה מלמד שהיה מסדיר פניהם כלפי נר מערבי ונר מערבי כלפי שכינה מכאן שאמצעי משובח ואם הניחו שני אלו כבוד לאחרון יישר כחם וקוראם האחרון שהרי מעלין בקדש ולא מורידין ואי אתה קורא עליו הרי זה משובח שהרי על כרחנו צריך הוא לקראם אלא שאתה מפרשו שמשתבח הוא בכך וזכות הוא לו:"
+ ],
+ [
+ "לעולם אין מתחילין בפרשה על דעת שיקרא ממנה פחות משלשה פסוקים שמא יכנסו הנכנסין בסיומו של זה או בסוף קריאתו ויחשבו שמתחלת הפרשה הוא שקרא ולא קרא אלא שני פסוקים ויבא לחשוב שאין קריא' אלא בשני פסוקים וכן אין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים שמא היוצאין בסיומו של זה שהרי אין נוהגין לצאת אלא בין גברא לגברא ויראו שלא נשתייר בפרשה זו אלא שני פסוקים יאמרו שהבא אחר זה יקרא אותם הב' פסוקים לבד ויבא לחשוב שדי לקריאה בשני פסוקים ומ\"מ בשעת הדחק אין מקפידין בכך אלא שמיפין בענין כמה שאפשר ליפות כמו שבארנו באחרון של תענית כ\"ו א' בענין פרשת בראשית ויהי רקיע שבקריאת אנשי משמר שהזכרנו כאן על הדרך שבארנו שם הלכך פרשת ראש חדש שהיא שלש פרשיות צו את קרבני וביום השבת ובראשי חדשיכם והם ט\"ו פסוקים ח' בראשונה וב' בשנייה וה' בשלישית ויש שם ארבעה קוראים ונמצא שאם יקראו שני' שלשה שלשה בפרשת צו ישתיירו שנים ואין משיירין וכו' ואם יקראו שנים את כלה ואחד מן השנים האחרים וביום השבת שהם שני פסוקים ואחד מפרשת ר\"ח הרי אין מתחילין וכו' ואין לומר שיקרא למעלה מפרשת צו שאינו מענין הקרבנות וכן לא למטה מפרשת ראש חודש שקרבנות המועדות הם ואין להם מקום בקריאת ראש חדש שאף קרבן של שבת לא היה בדין לקראה אלא שהיא באמצע הפרש' ואין לדלגה א\"כ היאך קורין אותה ונחלקו בה רב ושמואל שלדעת רב דולג ר\"ל שקורא ראשון שלשה בפרשת צו ושני חוזר וקורא אחד מן השלשה ושנים שאחריהם וזה נקרא דלוג ושלישי השלשה הנשארים ופרשת שבת ורביעי בשל ראש חדש או רביעי בשל שבת וראש חדש ואע\"פ שמ\"מ יש כאן חשש נכנסין והוא מאותן שנכנסו בתחלת קריאת השני שיחשבו על הראשון שלא קרא אלא שנים שאף זו גזירת נכנסין היא שכמו שאין מתחילין בפרשה על דעת שלא לקרוא שלשה פסוקים כך אין הקורא מתחיל לקרות בפרשה שלא נשתיירו ממנו שלשה פסוקים וכמו שאמרו על זה בגמרא ושמואל מאי טעמא לא אמר דולג גזירה משום הנכנסין אלמא שאף זו גזירת הנכנסין היא אעפ\"כ שעת הדחק שאני ומ\"מ במקום הריוח אין מתחילין ולא משיירין בפחות משלשה אלא שבשעת הדחק נוח לנו להקל בגזרת הנכנסין והיוצאין אם ביוצאין משום דיוצאין לא שכיחי ואם בנכנסין משום דשיולי משיילי ולא נקל בפסוק המקראות ולשמואל נוח לנו להקל בפסוק המקראות הואיל והותר מקצתו לתינוקו' של בית רבן ולא להקל בגזירת נכנסין שרוב פעמים נשענין על בינתם ואין שואלין ובגזירת יוצאין שהוא מצוי לכמה סבות:",
+ "ופסקו בגמרא כרב והעלו בה שאמצעי דולג וי\"מ אותה בקריאת אנשי מעמד שיש בה אמצעי גמור שאינן אלא שלשה ואע\"ג דהלכתא למשיחא היא מ\"מ למדנו ממנה שאף בראש חדש דולג ולדעתנו השני דולג ונקרא אמצעי שכל אחד מהשנים האמצעיים נקרא אמצעי או שמא אמצעי של פרשת צו שהוא אמצעי גמור שהרי שלשה קורין אותה על הדרך שכתבנו וי\"מ אמצעי בשלישי והוא שהשנים קורין שלשה שלשה והג' דולג פסוק ששי והשנים הנשארים ואין כאן משום נכנסין שיאמרו שאחד מן הראשונים לא קרא אלא שנים שאין הכל משגיחין כמה עלו וכך היא שנויה במסכת סופרים פרק י\"ז ומ\"מ לא הועלנו שמ\"מ עדיין יש לגזור משום היוצאין שכשסיים השני לא שייר אלא שני' אלא שעל כל פנים צריכין אנו לפרש שלדעת רב במקום הדחק אין חוששין לנכנסין ויוצאין ובמקום הריוח חוששין כדרך שאמרו בפתיחה וחתימה של תורה לכל אחד מן העולים ורב חתם ולא בריך משום דבאתרי' ליכא יוצאין הא איכא חיישינן ומ\"מ אע\"פ שיש כאן דחק לא ראו לחלק פרשת ראש חדש ולתקן בה את הדילוג מפני שהכל נותנין לב באותו היום עליה יותר משאר הפרשיות ומ\"מ ראיתי לקצת חכמי הדורות שפרשו שלא נחלקו רב ושמואל אלא בפרשת בראשית שאין שם אלא חמשה פסוקים לשנים דלרב דולג ואינו חושש לנכנסי' ויוצאים ושמואל חושש ולפיכך פוסק הא לענין ראש חדש הואיל ורב אינו חושש לנכנסין ויוצאין ויש שם הרבה פסוקים קורא כדרכו אם שנים ראשונים שלשה שלשה והשלישי שני' הנשארי' ושנים של שבת ורביעי בר\"ח אם שנים ראשונים ארבעה ארבעה ושלישי של שבת וקצת ראש חדש ורביעי הנשאר מפרשת ראש חדש ומה שאמרו הלכה אמצעי דולג לענין מעמדות איתמר:"
+ ],
+ [
+ "ראשי חדשים התבאר בתלמוד המערב שאסור במלאכה לנשים ומתורת מנהג ואף המקרא מעיד כן דכתיב בראש חדש אשר נסתרת שם ביום המעשה ומתרגמים ביומא דחולא אלמא שנוהגין היו להתבטל בראש חדש והמועד אסור במלאכה אא\"כ במלאכת האבד ותענית צבור מותר במלאכה חוץ מקצת תעניות כמו שבארנו במסכת תענית כ\"ג א' ואף ט' באב מותר במלאכה מן הדין אלא שאסרוהו במקום שנהגו ותשעה באב שנתרבה לקריאת שלש' לא סוף דבר בחל בשני ובחמישי אלא אף בשאר הימים ואין הלכה כדברי האומר חל בג' ובד' קורא אחד וכו' שאין קריאה בעולם בפחות משלשה:",
+ "תלמיד חכם שהוא בבית הכנסת ויש שם כהן שאינו חכם כמותו הרי זה רשאי לקרות לפני כהן זה ודוקא שלא היה בעיר כהן חשוב כמותו אבל אם היה בעיר כהן חשוב כמותו אע\"פ שאינו בבית הכנסת אינו רשאי לקרות לפני כהן זה שכהן זה שליחות החשוב הוא עושה ומקומו הוא ממלא ויש אומרי' שאף אם אין בעיר כהן חשוב כמותו אם יש בעולם כהן אחר שנודע לנו שהוא חשוב כמותו אין חכם זה רשאי לקרות לפניו שהרי אמרו כאן בשלמא רב הונא קרא בכהני דאפילו רב אמי ור' אסי דכהני חשיבי דארע' דישראל הוו מיכף הוו כייפי ליה אלא רב הא הוה שמואל דדברי' רב עילויה ר\"ל שהיה נוהג בו כבוד ומשליטו על עצמו להעבירו לפניו ושמואל כהן הוה והיאך היה קורא [רב] בפניו ותירץ שמואל נמי מיכף כייף ליה לרב ורב הוא דנהיג ביה יקרא כי נהיג בפניו שלא בפניו לא אלא שבעלי שיטה ראשונה מפרשים שרב אמי ורב אסי במקומו של רב הונא הוו אלא שלא היו בבהכ\"נ וכן שמואל במקומו של רב היה אלא שלא היה בבית הכנסת ואין הדברים נראין שהרי ידוע בכל התלמוד שר' אמי ור' אסי בארץ ישראל היו ורב הונא בבבל היה כמו שאמרו במסכת כתובות ק\"ו א' כי קאי רב הונא אמרי קמא מתיבתא דבבלאי וכן רב היה בבבל ושמואל בנהרדעא ודברים אלו דוקא בשבת ויום טוב אבל בשני ובחמישי שאין רבים מצויין ואין הקריאה חשובה להם כל כך שיהיו מריבין עליה כל שגדול בחכמה ובחסידות יכול לקרות לפני כהן אע\"פ שיש כהנים בעיר או באיזה מקום גדולים ממנו וכן כתבוה חכמי האחרונים שבספרד בחמישי של גיטין ומ\"מ אם הכהן רוצה למחול על כבודו הרשות ביד מי שירצה לקרות לפניו לא נאמרו הדברים אלא מפני דרכי שלום ומ\"מ חכמי האחרונים שבספרד כתבו דוקא כשכל הכהנים שבבית הכנסת מתרצין בכך וכן דוקא לגבי גדול שכל שאין כהונה לשם היה ראוי להקדימו אבל מי שאין ראוי להקדימו מפני שיש שם ישראל אחר גדול הימנו לא כל הימנו של כהן להניח לו מקומו לדידיה זכי ליה רחמנא לקרא לפני גדול הימנו אבל לזכות לאחר ולהניח לו מקומו במקום שיש שם גדול הימנו לא דברים אלו כלם עניינים כשהכהן אינו עם הארץ אבל כהן עם הארץ אפי' ממזר תלמיד חכם קודם לו בלא שום פקפוק אלא שנהגו העם שלא לקרות כלל לפני כהן אף תלמיד חכם בפני עם הארץ ואין ראוי לשנות הואיל ויודע לקרות הא כל שאינו יודע לקרות ארור הוא וארור שמו ואין מעלין אותו כלל ואין חוששין למנהג:",
+ "המשתחוה על אבן משכית או על רצפה של אבנים אפי' לשם לוקה שנ' ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה מ\"מ בבית המקדש מותר להשתחוות על רצפת אבנים שבו הרי לא נאמר אלא בארצכם בארצכם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה על רצפת אבנים של בית המקדש ומ\"מ לא נאמר אלא בפשוט אבל אם השתחוה בלא פשוט ידים ורגלים אינו לוקה אלא שאסור ומכין אותו מכת מרדות ומכאן כתבו גדולי המחברים שנוהגי' במקום שיש בבתי כנסיותיהם רצפה של אבנים שנותנין שם מחצלאות או מיני קש ותבן כדי להבדיל ביניהם ובין האבנים ואם לא היה שם דבר החוצץ הולך למקום אחר שאין בו רצפה ומשתחוה או שוחה בהטייה על צדו וכן כתבו גדולי המחברים ונראה שהם פי' מה שנ' כאן חזינא להו לאביי ורבא דמצלי אצלויי על רצפה של אבנים כלומר ומפני איסור השתחויה דרצפה היו עומדין מוטין ומ\"מ יש שפרשוה על זה שאמרו שאין אדם חשוב רשאי להחזיק עצמו בפרהסיא כחסיד כל כך שיהיה נופל על פניו בצבור בשביל כל הצבור אא\"כ הוא בטוח בעצמו שיענה ואמרו על זה שהם היו נוהגין לעמוד בהטייה הא כל יחיד בעצמו מותר והוא שאמרו בתלמוד המערב ובלבד ביחיד על הצבור ויש מי שאומר ששליח צבור בזמן הזה שדנין אותו כאדם חשוב הואיל ולשם כל הצבור הוא מתפלל אין לו ליפול בתחנה אלא בהטייה וכן המנהג מ\"מ אני אומר הואיל והכל יודעין מה שהוא אומר ודבר קבוע לכל הוא ואין אחד משנה ממטבע חבירו אין קפידא בכך ומ\"מ המנהג נאה ומקובל וקצת חכמי האחרונים כתבו שאף עשיית רצפה של אבנים אסורה ודווקא בבית הכנסת אבל בבית מותרת הרי אינה עשוייה להשתחואה אלא לדריסת הרגל ויש מתירין אף בבית הכנסת אא\"כ במקום שההשתחואה מצויה מתוך דברים אלו למדת שבתחנה אין ראוי לאדם שיהא נופל על פניו לגמרי אלא מטה לצדו ונהגו לנטות לצד שמאל רמז שהוא נכנע לבוראו מצד הסיבה של חירות ר\"ל שמאותו צד שהוא מראה חירות יהא נכנע בו לבוראו:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב מאחרין לבא וממהרין לצאת מאחרין לבא מפני תקון המאכלים וממהרין לצאת שלא יבא לידי ענוי ביום הכפורים ממהרין לבא ומאחרין לצאת ובשבת ממהרין לבא וממהרין לצאת:",
+ "הכל עולין למנין שבעה או לאיזה מנין של קריאת התורה ואפי' אשה ואפילו קטן אבל אמרו חז\"ל אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור יש מי שאומר שמ\"מ צריך בכל קריאה קורא אחד גדול והואיל וקרא אחד כבר נשלמה תקנת משה רבינו ואין כאן עוד קריאה אלא מתקנת עזרא שלא היה מנין הקוראים מתקנת משה רבינו אלא גוף הקריאה לבד ויכול להשלים הקריאה על ידי אשה או קטן אבל לא שתעשה כל הקריאה ע\"י אשה וקטן ויש מי שמפרש שלא נאמרו הדברים אלא בזמן שהיו קוראין אמצעיים בלא ברכה ואשה יכולה לקרות באמצע אבל עכשו שכלן מברכין אין אשה קוראה כלל וכן הדין נותן שהרי היאך תברך והיא פטורה ומ\"מ קטן מברך הואיל ויש לו שייכות בתלמוד תורה ושאחרים מצווין ללמדו:",
+ "בתוספתא התבאר שעשרה שהיו במעמד קריאת התורה ואין שם מי שידע לקרות אלא אחד או שנים קורא היודע ויושב לו וחוזר וקורא עד שבעה פעמים וגדולי הדורות שלפנינו כתבו שבזמן הזה אין צריך ישיבה בנתים שברכותיו מוכיחות עליו שקריאה אחר קריאה הוא קורא ולא הוצרכה ישיבה בין קריאה לקריאה אלא בזמן שלא היתה ברכה בנתים ורמז לדבר שהרי עכשו הרבה פעמים קורא כהן בשנים ואינו יושב בנתים:",
+ "מפטיר עולה למנין שבעה והוא הדין לשאר המנינים ופי' הגאונים שאם הפסיק שליח צבור בקדיש אחר קריאת הששה אינו עולה שהרי גלה בדעתו שאינו רוצה לצרפו בכלל הששה אחר שבארנו שהמפטיר עולה למנין הקוראים יש לך לומר במנחה של תענית ויום הכפורים שאין מוסיפין עליהם שעולים שלשה ומפטיר אחד מהם אבל שבת ויום טוב ושחרית של יום הכפורים הואיל ורשאין להוסיף רצו מפטיר אחד מן המנין רצו מפטיר אחד שלא מן המנין ומ\"מ כשמפטיר אחד שלא מן המנין מפסיקין בקדיש בין קריאת המנין לקריאת המפטיר:",
+ "המפטיר צריך שיקרא בתורה קודם שיפטיר אפילו לא עלה במנין ונשלמה הפרשה חוזר וקורא שלשה פסוקים ממה שקרא המסיים שאין מדקדקין בקריאתו כל כך אחר שאינו מן המנין ולא הוצרכה קריאתו אלא לכבוד התורה שלא נייחד עולה אחד בשביל נביאים לבד ובקצת מקומות נהגו ביום שיש בו שני ספרי תורה שהמפטיר קורא קריאה מיוחדת לעצמו בספר שני ובספרד אין נוהגין כן אלא שקורא בה מסיים של מנין הקוראים ומפטיר חוזר וקורא בה ג' פסוקים וכן ראוי לעשות שלא יוציאו ספר אחד בשביל קריאת מפטיר לבד וכל שכן כשהמפטיר אינו הגון כל כך:",
+ "המפטיר לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים ג' פסוקים כנגד כל קורא שבתורה אף לחשבון גדול שבקרואים שהוא קריאת שב��ה של שבת:"
+ ],
+ [
+ "ואם נשלם הענין בפחות מכ\"א פסוקים כגון הפטרת עולותיכם ספו על זבחיכם אין בכך כלום ומ\"מ מקום שקורין אותה בתרגום די לו בעשרה פסוקים שהתרגום משלימו לעשרים וחוזר פסוק אחרון בלשון הקדש ונשלם מנין הכ\"א ועל זו אמרו מקום שיש בו תורגמן פוסק וי\"מ שכל מקום שיש שם תורגמן לקריאת התורה אין מקפידין על קריאת נביא אם אין שם כ\"א פסוקים מפני טורח צבור ואפי' בעשרה פסוקים דיו ויש אומרים בפחות מעשרה והעיקר כדעת ראשון:",
+ "המשנה השלישית אין פורסין על שמע וכו' כונת המשנה בענין החלק השלישי לבאר אותם הדברים שאינם נעשים בפחות מעשרה ואמר שאין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה בפחות מעשרה וענין פריסת שמע יש מי שפירש בו על עשרה שבאו לבית הכנסת שמצאו צבור שכבר התפללו וגם הם התפללו בינם לבין עצמן אלא שהיו עושין כן לשמוע קדיש וברכו שלא שמעוה אחד מהם וי\"מ אף בששמעו קצת מהם הואיל ולא שמעוה רובם והוא שאמרו במס' סופרי' אין אומרים קדיש וברכו בפחות מעשרה רבותינו שבמערב אמרו שבעה ויש אומרים ששה והם מפרשים שאי אפשר לומר שבעה לבד או ששה לבד אלא שבזו נחלקו שלדעת תנא קמא אין עושין כן אלא בעשרה ר\"ל שלא שמעוה אחד מהם ולדעת רבותי' שבעה כלומר הואיל והיו שם שבעה שלא שמעוה שהם רוב ורוב הניכר וי\"א ששה כלומר רובא בעינן רובא דמינכר לא בעינן וגדולי הרבנים פירשו אפילו בששמעו רובם כל זמן שיש שם אחד מהם שלא שמעה אע\"פ שכל התשעה שמעוה:",
+ "וענין פריסת שמע הוא שעומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה של ק\"ש עד יוצר המאורות שיש בה קדושה ומדלג אהבת עולם וק\"ש שאין מתפללין אותה בתורת נדבה ומדלגין משם לי\"ח שאפשר לחזור בהם מתורת נדבה ואומר קדושה ואף לדעת הפוסקים שאין נדבה בצבור כמו שביארנו בפר' מי שמתו קדיש וקדושה מיהא כעין חובה הוא וי\"מ בשיטה זו שלא נאמרו הדברים אלא כשהיו שם באותם עשרה קצת שלא התפללו כלל אפי' לא היה שם בענין זה אלא אחד ולשון פורסין מענין פרוסה כלומר מחלקין את הברכות של שמע כלומר שמברכין חצי הברכות שעל שמע והוא אותה שיש בה קדושה שכשהתפללו ביחיד לא אמרוה בקדושה כך פירשו רבים אלא שאנו פסקנו במס' ברכות שהיחיד אומרה בקדושתה וכך היא שנויה במס' סופרים וענין עובר לפני התיבה הוא שליח צבור המתפלל תפלה שלימה ואמרו ששני אלו דבר שבקדושה הם ואין דבר שבקדושה בפחות מעשרה ויש חולקין בענין פריסת שמע במה שביארנו שאי אפשר לעשות כך ופי' פריסת שמע בברכות סדורות ובקריאת שמע ובתפלת י\"ח ולשון פורסין מברכין מלשון כי הוא יברך על הזבח שמתרגמין ארי הוא יפרוס על דיבחא וענין עובר לפני התיבה הוא לתפלת י\"ח והענין הוא שהיה מנהגם ששליח צבור היה עומד רחוק מן התיבה בעוד שהיה קורא את שמע וברכותיה וכשמגיע לי\"ח היה עובר לפני התיבה ומתקרב לשם להודיע ששני ענינים הם ואמר על שניהם שאין נעשים בפחות מעשרה ובתלמוד המערב פירשו על כל אלו הנזכרות במשנה שאם התחילו בעשרה והלכו להם מקצתם גומר מעתה יש מי שאומר הואיל וק\"ש וברכותיה ענין אחד ותפלת י\"ח הוא ענין אחר אם התחיל קריאת שמע וברכותיה והלכו להם גומר קריאת שמע וברכותיה אבל אינו מתפלל י\"ח שאינו גומר אלא מתחיל ואם התחיל בי\"ח בעשרה והלכו להם גומר ויש מי שאומר הואיל והתחיל בברכות ק\"ש גומר עד סוף שמונה עשרה:",
+ "ונשוב לביאור המשנה והוא שאין הכהנים נושאין את כפיהם אלא בעשרה אף זו דבר שבקדושה היא וכן בקריאת התורה שהרי צריך לומר ברכו ואין מפטירין וכו' שהרי אף המפטיר צריך לומר ברכו ואין עושין מעמד ומושב וי\"מ שכשהיו מוליכין את המת לקברו היו יושבין עם המטה שבעה פעמים להספיד ולקונן שם מי שירצה ומכיון שצריך לומר שם שבו יקרים שבו עמדו יקרים עמודו בבציר מעשרה לאו אורח ארעא ועיקר הפי' בענין מעמדות ומושבות שבשעה שחוזרין מבית הקברות הוא וכן פירשנוהו בחבור התשובה וכבר בארנו ענין זה בבתרא פרק פירות ק' ב' ברכת אבלים פי' בגמ' ברכת רחבה והוא שהיו עושין סעודה לאבלים ברחובה של עיר ואומרי' שם ברכת המזון בנוסח מחודש מעניני אבלות ואמרו עליה שאינה אלא בעשרה ואין אבלים מן המנין שהרי כלם באים לנחם ואין אבלים בכלל מנחמין וי\"מ שלא ברכת המזון היתה אלא ברכה בפני עצמה וקודם ההבראה היו מברכין אותה תנחומי אבלים וכו' כשהיו חוזרין מן הקבורה היו מקיפין את האבלים בשורה של עשרה ומנחמין ואין דבר זה בפחות מעשרה ברכת חתנים וכו' והוא שבע ברכות ליום ראשון ובכל יום שיש בו פנים חדשות או ברכת אשר ברא מיום ראשון ואילך אם אין שם פנים חדשות ואמרו עליה שהיא צריכה עשרה אלא שחתנים מן המנין שהרי הכל לשמחה נתקן והרי הוא בכלל השמחה ומ\"מ שהשמחה במעונו אינו בכלל ברכת המזון וכל שיש ברכת זמון אומרה כמו שיתבאר במקומו ולדעת השאלתות שמצריכין עשרה אף בברכת אירוסין נפרש כאן ברכת אירוסין בכלל ברכת חתנים אלא שיש חולקין שלא להצריך עשרה בברכת אירוסין כמו שביארנו בראשון של כתובות ואין מזמנין על המזון בשם ר\"ל נברך לאלהינו אלא בעשרה והקרקעות תשעה וכהן פירושו אם הקדיש קרקע ובא לפדותו מיד גזבר ובשדה מקנה שהוא נפדה בשוויו וצריך שומא צריכין להיות בשומא שלו עשרה ושיהיה אחד מהם כהן ובגמ' מביא כן מכח המקראות ומ\"מ פדיון שדה אחוזה הואיל ואינו נפדה בשוויו אלא לפי חשבון זרע חומר שעורים אין צריך שמאין כלל ואדם כיוצא בהן פירוש במי שאמר דמי עלי ששמין אותו כעבד הנמכר בשוק אבל אם אמר ערכי עלי אין צריך שומא אלא לחשבון ערכין הקצובים בתורה לפי שניו והוא הדין אם הקדיש עבד ורוצה לפדותו כמו שיתבאר במסכת סנהדרין:",
+ "זהו ביאור המשנה וכולה הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:",
+ "המשנה הרביעית והיא חוזרת לענין החלק השני הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים וכו' כוונת המשנה לבאר חשבון הפסוקי' שאנו צריכין לקרות בתורה ובנביאים ועל איזה סדר הם נקראים ומתורגמין ואמר שהקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים כנגד תורה נביאים וכתובים ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד פירושו שהיה מנהגם לתרגם את הפסוקים כדי להבין לעם ואמר שלא יקרא הקורא שנים ושלשה פסוקים כאחד ויתרגם אותם המתרגם כאחד שמא יטעה המתורגמן שהוא מתרגם על פה ויכשלו השומעים אלא קורא פסוק אחד ומתרגמו המתרגם:"
+ ],
+ [
+ "ובנביא וכו' והוא שהיו רגילין ג\"כ לתרגם בנביאים ואמר שרשאי המפטיר לקרות שלשה כאחד ויתרגם המתרגם כאחד שאין הטעות מצויה כל כך בקריאת שלשה ואם יארע שיטעה אין אנו קפדים על כך ומ\"מ ביתר משלשה לא יעשה שהטעות מצויה בכך ואם היו שלשתן שלש פרשיות שכל אחד הוא פרשה בפני עצמה כגון כה אמר יי' חנם וגומר ומצרים ירד עמי בראשונה וגו' ועתה מה לי פה נאם יי' וגומר קורין ומתרגמין אחד אחד הואיל וכל אחד ענין מיוחד בפני עצמו קרוב הוא לטעות בכך מדלגין בנביא פי' מפרש�� לפרשה אחרת רחוקה הימנה ולא בתורה שחוששין לטעות ומ\"מ פי' בגמ' שאף התורה מדלגין בה בענין אחד כגון אחרי מות ואך בעשור שהכל מענין היום וכמו שאנו נוהגין בתעניות מויחל משה לפסל לך אבל בנביא מדלגין אפילו מענין לענין עד כמה הוא מדלג פי' הן בתורה בענין אחד הן בנביא בשני עניינים עד כדי שלא יפסיק התורגמן רוצה לומר שתהא גלילתו במקום שרוצה לדלג קרובה כל כך שיגיע הוא בגלילתו למקום שרוצה לדלג בו קודם שישלים התורגמן את התרגום אבל יתר על כן אסור שלא יעמדו הצבור בשתיקה פי' בגמ' שאף בכדי שיעור זה אין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של תרי עשר הואיל וכספר אחד הוא חשוב מדלגין ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו ר\"ל שלא ידלג למפרע כלומר שלא ישוב בדלוגו לאחוריו:",
+ "זהו ביאור המשנה עם מה שנתחדש עליה בגמרא וכולה כמו שכתבנו הלכה היא:",
+ "ויש שואלין בה מה שאנו נוהגין לדלג מנביא לנביא בשבת של חתונה והוא שאומר שוש אשיש ומדלגין ממנה להפטרה של יום ואע\"פ שאינה באותו נביא עד שמתוך כך פירשו אחרוני הרבנים שלא נאמר דלוג מנביא לנביא אלא כשמדלג לצורך כגון שצריך להשלים כ\"א פסוקים ונגמר הספר במה שהתחיל ורוצה להשלימו בנביא אחר אבל מכיון שאינו עושה כן לצורך אלא לזמר בעלמא רשאי ומ\"מ מנהג ספרד שאין כוללים שוש אשיש עם ההפטרה אלא מברך לפניה ומפטיר בענינו של יום ומשלים ברכותיה של אחריה ואח\"כ אומר שוש אשיש בלא ברכה והוא מנהג נאה:",
+ "המשנה החמישית המפטיר בנביא וכו' כוונת המשנה בענין החלק הרביעי לבאר דברים הנעשים בצבור על ידי מי הם נעשים ואמר שהמפטיר בנביא ר\"ל אותו שרגיל להפטיר בנביא ומזמין עצמו לכך ואע\"פ שאינו כבוד אצלו אף אנו נותנין לו כבוד להיות הוא פורס על שמע על אחד מן הדרכים שפרשנוהו למעלה ועובר לפני התיבה ביום שאין בו הפטרה ואם הוא קטן ואינו ראוי להוציא את הרבים בפריסת שמע ותפלה אביו או רבו נוחלין כבודו במקומו קטן קורא בתורה שאין הכוונה אלא להשמיע לעם ואין זו מצוה גמורה כשאר מצות שנאמר בה כל שאינו מחויב וכו' ואע\"פ שהוא מברך הרי מ\"מ יש לו שייכות בתלמוד תורה עד שאחרים מצווין ללמדו וכל שכן שהקטן רשאי לתרגם אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה ובתלמוד המערב אמרו שאינו פורס אא\"כ הביא שתי שערות הא הביא שתי שערות פורס אע\"פ שהוא קטן אבל אינו עובר לפני התיבה אע\"פ שהביא שתי שערות עד שיראה כגדול ר\"ל שיהיה גדול ובר מצוה הא כל שנראה כגדול עובר אע\"פ שלא נתמלא זקנו ומה שאמרו במס' חולין כ\"ד ב' שאין ממנין שליח צבור אא\"כ נתמלא זקנו פירושו להיותו שליח צבור קבוע אבל זו שבכאן עניינה באקראי בעלמא מ\"מ גדולי המפרשים כתבו שענין נראה כגדול ונתמלא זקנו שיעור אחד הוא:",
+ "ואינו נושא את כפיו אם הוא כהן ומ\"ש במסכת סוכה מ\"ב א' בקטן שאם יודע לפרוס את כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות אלמא שהוא נושא את כפיו פירושו שהוא נבלע עם שאר הכהנים ומיטפל עמהם לישא כפיו עמהם או שמא יודע לפרוס כפיו הוא מצד שמחנכין אותו לכך שיהא בקי בפריסה לשעתו פוחח יש שפירשו יחף עד שכל שוקיו מגולין עד כרעיו ממה שתרגם יונתן כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף ערטלאי ופחח ואין הדברים נראין שהרי אמרו העובר לפני התיבה בסנדל אף ביחף לא יעבור הא בשאר בני אדם לא ומתוך כך פירשו גדולי הפוסקים שבגדיו קרועים עד שנפלו מכתיפיו ונשארו כתיפיו מגולין ובמס' סופרים אמרו שכר��יו מגולין ויש גורסין שם שזרועותיו נראין:",
+ "פורס על שמע שאין בפריסה צבור כל כך שנחוש לכבוד צבור וכן מתרגם שאין לחוש בתרגום לכבוד צבור אבל אינו עובר לפני התיבה ולא קורא בתורה ולא נושא את כפיו שאין עניינים אלו אלא ברוב צבור ואין כבוד לצבור בכך ופי' בגמ' שאפי' היה פוחח זה קטן לא יקרא בתורה:",
+ "סומא פורס על שמע אע\"פ שהוא אומר יוצר המאורות והוא אינו נהנה מהם פי' בגמ' שהוא נהנה מהם על ידי אחרים שרואין אותו טועה ומלמדין אותו וכן מתרגם שהרי על פה הוא נאמר ואפילו לדעת האומר שהסומא פטור מכל המצות וכל מי שאינו מחויב אינו מוציא הכא לאו מוציא גמור הוא אלא שמסדיר את התפלה לפניהם ועונין על כל דבר ודבר ומ\"מ נראה שאינו עובר לפני התיבה ולא נושא את כפיו וכל שכן שאינו קורא בתורה שהרי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן על פה ויש מתירין בכלן אחר שלא פירש בהדיא במשנתנו אבל אינו עובר וכו' ומפרשים דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה דווקא במי שאפשר לו בכתב ואין זה כלום שהרי בכל התלמוד אמרו כדמתרגם רב יוסף ולא היה הענין אלא מפני שהיה סגי נהור ולא היה יכול לקרוא דברים שבכתב ומגדולי המחברים כתבו שהוא נעשה שליח צבור ור' יהודה אומר כל שלא ראה וכו' ואין הלכה כדבריו:",
+ "זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה דבר וכולה על הדרך שפירשנו הלכה היא:"
+ ],
+ [
+ "המשנה הששית כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו וכו' כוונת המשנה כשלפניה לבאר אותן הפסולין לנשיאות כפים מצד חשש שמא יסתכלו בו העם והוא שאסור להסתכל בכהנים בעוד שהם מברכין כמו שאמרו במסכת חגיגה ט\"ז א' כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם ומאי ניהו זה המסתכל בכהנים בשעה שנושאין כפיהם ויראה לי הטעם בזה מצד העדר הכוונה בהבטתם ומפני שההבטה מצוייה באצבעותיהם של כהנים מפני שהוא דבר מחודש אצלם ונכספים לראותם החמירו בה ביותר וסעד לדברי מצאתי בתלמוד המערב אסור להסתכל בכהנים בשעה שהם מברכין כלום אמרו אין מסתכלין אלא מפני היסח הדעת מאן דלא מסתכל לא מסח דעתיה ומכאן אני אומר במה שכתבו מקצת מפרשים שלא נאסרה הבטה זו אלא במקדש שהיו מזכירין את השם שאין הדבר כן אלא בכל מקום כן ומתוך כך אמרו במשנה זו שכהן שיש בידו מומין לא ישא את כפיו מפני שאין העם שולטין בעצמם מלהסתכל בו וכן מי שהיו ידיו צבועות סטיס וקוצה והם עשבים ידועים אצלם שהיו מכניסין אותם בכלל הצבעים אינו נושא את כפיו ופי' בגמ' בזה שאם רוב אנשי אותה העיר מלאכתן כך מותר וכן הלכה:",
+ "זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא מומין שאמרו לא סוף דבר בידיו אלא אף אם היו בפניו או ברגליו שהרי אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהם ואם יהיו ברגליו מומין יביטו בהם ויפסידו כונתם:",
+ "אין מעלין לנשיאות כפים מי שהוא עלג בלשונו עד שיקרא לאלפין עיינין ולעיינין אלפין וכן מי שהיו ידיו בהקניות או עקומות או עקושות לא ישא את כפיו זלגן והוא מי שעיניו דומעות מלשון זלגו עיניו דמעות ויש קורין זבלגן ומפרשין מי שרירו זב מלשונו וזב הוא מלשון זיבה ולגן הוא בלשון יוני לשון דומה ללעז שלנו וכן סומא באחד מעיניו לא ישא את כפיו ואם היה זולגן או סומא זה דש בעירו מותר מאחר שהורגלו לראותו אין הדבר מחודש אצלם ולא יביטו בו ויש מי שמורה כן אף בשאר המומין וכן נראה לי ממה שמצאתי בתלמוד המערב ההוא דהוין ידוי עקישן אתא לקמי' דר' נפתלי אמר ליה כיון דאת דש בעירך מותר מי שהוא עלג בלשונו עד שקורא לאלפין עיינין ולעיינין אלפין וכן כל כיוצא בזה אין מורידין אותו לפני התיבה וכן כל כיוצא בזה:",
+ "הרבה דברים יש בברכת כהנים מפוזרין בתלמוד וראויות להתקבץ בכאן ואלו הן במסכת ראש השנה כ\"ח ב' התבאר שאין הכהן רשאי לשנות בברכות כלל ר\"ל שאם אמר הואיל ונתנה לי רשות לברך אוסיף ברכה אחת משלי אינו רשאי שנ' לא חוסיפו על הדבר ובקצת נוסחאות של גאונים מצינו פסוק אחד לכל תיבה שבברכת כהנים אלא שאף הם לא תקנום אלא ליחידי הצבור כהן שנשא את כפיו במקום אחד ונזדמן לו צבור אחר שלא הגיעו לברכת כהנים [נושא להם את כפיו כשמגיעין לברכת כהנים] במס' סוטה התבאר שברכת כהנים צריכה להיות בלשון הקדש ובנשיאות כפים ובעמידה ומכאן נוהגין בספרד להיות כל הצבור עומדין בשעה ששליח צבור אומר ברכת כהנים אפילו במקום שאין נושאין כפיהם ובשעה שבית המקדש קיים היו מברכין בשם המפורש ומ\"מ בגבולין אסור וצריך שיהיו הכהנים משמיעין את קולם בקול רם וכן צריך שיהיו הכהנים פניהם כלפי העם ועם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה ובמסכת ראש השנה התבאר על עם שבשדות אע\"פ שאינם שם שבכלל ברכה הם אחר שהכהנים גומרין ברכתן סוגרין אצבעותיהם כשאר בני אדם ואין רשאין לעשות כן ר\"ל לכוף קשרי אצבעותיהם עד שיחזירו פניהם מן הצבור בקצת סדרי נשיאות כפים לקצת רבנים מצאתי ששליח צבור מתחיל ברכת אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו וכו' עד שמגיע למלת כהנים וכשמגיע לשם אם היו שני כהנים או יותר קורא בקול רם כהנים ואם אין שם אלא אחד אינו אומר כהנים בקול רם אלא מבליעו בין שאר תיבות ואינו קוראו אלא שליח צבור שותק וכהן עולה מאיליו ואין שליח צבור רשאי להתחיל בברכה זו עד שיכלה אמן של ברכת הודאה מפי הצבור ואין הכהנים רשאין להתחיל ברכה עד שתכלה מלת כהנים מפי שליח צבור וי\"מ כן בכל תיבה ותיבה ששליח צבור מזכיר להם תיבה תיבה שלא יטעו ואמר שאין הכהנים מתחילין את התיבה עד שתכלה אותה תיבה מפי שליח צבור ומ\"מ סוגית התלמוד מוכחת שאינו מתחיל באותה ברכה כלל אלא שאחר שסיים ברכת הודאה קורא כהנים הצבור עונין אמן בין פסוק לפסוק ואינן עונין עד שיכלה דבור מפי הכהנים ואין הכהנים מתחילין בפסוק אחר עד שיכלה אמן מפי הצבור ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור בשים שלום הא מכיון שהתחיל רשאין להחזיר אבל אין רשאין לעקור רגליהם מכל וכל עד שיגמור שליח צבור שים שלום הכהנים צריכין לשאת ידיהם כנגד כתפותיהם ובמקדש היו נושאין אותן על גבי ראשיהם חוץ מכהן גדול שלא הי' מגביה ידו למעלה מן הציץ כל כהן המברך מתברך ושאינו מברך אינו מתברך ולא עוד אלא שעובר בשלשה עשה כה תברכו אמור להם ושמו את שמי ונראין הדברים כשהצבור מצוים אותם בכך הא מאליהן אין חייבין בכך וראיה לדבר מה שתרגם אנקלוס אמור להם כד תימרון להון וכן הדין כששליח צבור קוראם לכך ששליח צבור לענין זה כצבור הוא ויש חוככין לומר שאף בלא התראה הם מצווים בכך אלא שבתלמוד המערב ראיה לדעת ראשון והוא שאמרו ר' ישמעאל כד הוה תשיש קאי אחורי עמודי דר' אליעזר ונפיק לבראי כלומר היה מסתיר עצמו ויוצא כדי שלא יצווהו בכך הכהנים יש להם לעקור רגליהם ממקומם לילך אצל הדוכן בשעת ברכת עבודה ובזמן הזה אצל הארון ואומרי' יהי רצון שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל בלא מכשול מעתה ועד עולם כל כהן שלא עקר ��גליו בעבודה שוב אינו עולה אבל אם עקר רגליו עולה עד שעת ברכת כהנים כשנושאים הכהנים את כפיהם מברכין בא\"י אמ\"ה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה וכשמחזירים פניהם מן הצבור אומרין רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה כמו שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך וכו' כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו שנאמר שאו ידיכם קדש וברכו את יי' הרג את הנפש לא ישא את כפיו שנא' ידיכם דמים מלאו ובמסכת תענית כ\"ו ב' בארנו ששתויי יין לא ישאו את כפיהם אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהם לדוכן שמא תפסק רצועת סנדלו של אחד מהם העם מה הם אומרים בשעת ברכת כהנים ברכו יי' כל מלאכיו וכו' כדרך שהתבאר בשביעי של סוטה ויש פוסקין שלא לאמר כן אלא במקדש שהיו מזכירין שם המפורש כמו שכתבנו שם פירשו הגאוני' ששליח צבור ששכח ולא אמר ברכת כהנים בתפלה אם לא השלים את הברכה חוזר וסודרה ואם השלים את הברכה אינו חוזר ואף בזמן שיש שם נשיאות כפים:",
+ "המשנה השביעית האומר איני עובר לפני התיבה בבגדי צבעונין וכו' הכונה בה כשלפניה לבאר בה על מי שמתחסד יותר מדאי בקצת דברים שיש לחשדו באיזה סרך של מינות וענין זה הוא מפני שאנו נוהגין להתעטף בטלית לבנה ובשאר בגדים אין אנו מקפידין אם צבועים אם לבנים ויש מקצת בעלי אמונות אחרות שמדקדקים בכך וזה מראה עצמו מרבה בחסידות ואומר שאינו עובר בצבעונין אא\"כ יהיו כל בגדים לבנים לא יעבור אף בלבנים ואע\"פ שבשאר בני אדם אין מדקדקין בין צבועים ללבני' ועל דרך זה אמר בסנדל איני עובר לא יעבור אף ביחף א\"א שלא נזרקו בו ניצוצות של מינות העושה תפלתו עגולה פי' מלשון תפלין ומזכירה בלשון יחיד ר\"ל תפלה מפני שענין זה הוא בשל ראש יותר על של יד ר\"ל שאם עשאה עגולה בקציצתה היא סכנה שמא יכנס בפתח נמוך ויכה בראשו אל הפתח ותכנס בראשו ואין בה מצוה כלומר שאין יוצא בה ידי חובתו דתפלין מרובעות בעינן נתנה של ראש על מצחו ושל יד על פס ידו הרי זה דרך המינות שאין מאמינים בדברי קבלה ומפרשים בין עיניך ממש ועל ידך ממש וכבר למדנו מגזרה שוה במס' מנחות ל\"ז ב' בין עיניך זה קדקוד מקום שמוחו של תינוק רופס ועל ידכה בגובה של יד והוא קיבורת הזרוע שתהא שומה כנגד הלב צפה זהב ר\"ל שצפה קציצת התפלין בזהב הרי זה דרך החיצון כלומר שאינה מינות גמורה אלא שיצא מכלל מצוה דכתיב למען תהיה תורת יי' בפיך מן המותר בפיך כלומר שכל עניני התפילין הן קלף שלהן הן תיק שלהם הן חוטין הן רצועות הכל של בהמה טהורה לא של טמאה ולא של זהב נתנה על בית אונקלי ר\"ל על בית יד לבושו מבחוץ כדי שיהא לאות לכל הרואי' וכבר דרשו לך לאות ולא לאחרים לאות שצריך להניחם במקום המוצנע ומ\"מ אפי' במקום המוצנע אין לו להניחם על שום מלבוש אפי' על חלוקו שאין ראוי להיות דבר חוצץ בין הזרוע לתפלין וכן של ראש על כובע שבראשו כך פירשו רבים וראיה לדבריהם מצאנו בתלמוד המערב ר' יוחנן בסיתוא לא הוה מנח תפלין דלא הוה חזיק רישיה ואלו היה רשאי לנשאם על כובעו אין כאן חולשה וכבר כתבנו מזה במסכת יומא פרק ראשון:",
+ "זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ובגמ' פי' שצריך להשמר בתפירתן שלא תקלקל את הרבוע וכן שיהא עור התפור תחת הקציצה מרובע ג\"כ ושיהיה רבועו שוה מכל צד עד שימצא באלכסונו כנגד רבועו לפי חשבון כל אמתא בריבועא אמתא ותרין חומשי באלכסונא אפי' היה עגול ושטוח כעין עגול של עדשה או של גבינה שאין כאן סכנה פסולין רבוע גמו�� בעינן:"
+ ],
+ [
+ "המשנה השמינית האומר יברכוך טובים וכו' הכונה בה כשלפניה לבאר שצריך האדם להזהר בתפלתו ולשמור פתחי פיו משגיאה ואמר על האומר יברכוך טובים שהוא דרך מינות ופרשוה המפרשים בהרבה פנים מהם שפרשו על ברכת המזון ופירשו במלת טובים שבעים כענין ונשבע לחם ונהיה טובים ומכוין לומר שעל השבעים לברך על המזון דכתיב ושבעת וברכת ואמר שזה דרך המינים שאין מאמינים בדברי קבלה וכמו שאמרו והם דקדקו על עצמן כזית וכביצה ואין הפירוש נראה לי שלא נתכוין עכשו אלא בעניני תפלה וילמד דבר מענינו ואפשר לפרש לשיטה זו שמלת טובים רומזת על השלוים והשקטים נקיים משבט הדאגות ומצער האנחות כענין ונהיה טובים שהזכרנו והוא מכוין לומר יברכוך אותם שהנחלת להם בכדי לברכך אבל העניים שכל עניניהם בדאגה ושממון במה יברכוך וזה דרך המינות וכן י\"מ יברכוך טובים הצדיקים אבל הרשעים לא תכנס תפלתם לפניך והוא אינו מאמין שהקב\"ה חפץ בתשובתן של רשעים ואם דוד אמר וחסידיך יברכוכה הרי צירף עמו יודוך יי' כל מעשיך וגאוני הראשונים פירשו בו שענין טובים רומז על המלאכים ואומר לחבירו יברכוך טובים והרי הענין כשתי רשויות ויראה לי בפירוש דבר זה על שיטה זו ר\"ל מה שהוא קורא טובים השלמים והנקיים מכל דופי ר\"ל השכלים הנפרדים ושאר הבריות העליונות שזה מכוין לומר שיברכוהו הם שמקבלים תכלית התועלת בהשגחתו התדירה עליהם ויראה מדבריו כאלו אין השגחתו נשפעת בתחתונים או שמא כוונתו ליחס ממשלה לעליונים:",
+ "על קן צפור וכו' שאמר כשם שהגיעו רחמיך על קן צפור שלא ליקח האם על הבנים כך תרחם עלינו משתקין אותו ונראה לי מפני שהוא מיחד השגחה פרטית בבעלי חיים וכבר אמר [הנביא] כמתרעם ותעשה אדם כדגי הים הורה שאין השגחה פרטית בבעלי חיים רק על האדם לבד ובגמרא נחלקו בטעם הדבר ונאמרו בה שני טעמים האחד מפני שהוא מטיל קנאה במעשה בראשית וזה אצלי רמז למה שבארתי והקנאה תסור בהיות כל דבר מושגח כפי הראוי והאחר אמר שאין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים אלא גזרות וזה נראה כנמשך לדעת האומר שפעולותיו יתברך נמשכות אחר הרצון והוא דעת יחיד ומ\"מ אפשר לפרשו שאין הכונה לרחם על קן צפור שאם כן לא התיר לנו השחיטה אלא שהיא גזרה מוטלת על האדם להקנותו מדה טובה על דרך מה שאמרו בדרש מה איכפת לו להקב\"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף אלא כדי לצרף בהם את הבריות:",
+ "על טוב יזכר שמך כלומר הא על רע לא יזכר שאין ברע כדי להללו והוא אינו יודע שכשם שאדם חייב לברך על הטובה כך חייב לברך על הרעה מודים מודים שהוא מקום הודאה וחזקה על כל אדם לכוין בו וזה הורה בעצמו שלבו נוטה לשתי רשויות עם מה שהיו הרבה בזמנם טועים בכך:",
+ "זהו ביאור המשנה וכולה הלכה ופי' בגמ' עליה שאם אמר שמע שמע אם כפל תיבה תיבה גמגום לשון הוא ואין לשתקו אע\"פ שהוא מגונה אבל אם אמר הפסוק כלו וכפלו אף בזו יש בו כדי לחשדו ומשתקין אותו ונראין הדברים דווקא בשליח צבור שהוא מצוי לכוין ביותר ועליו אמרו מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה אבל יחיד לא שמא מחמת שלא כיון הוא שכל שלא כיון בפסוק ראשון צריך לחזור לדעתנו כמו שכתבנו בשני של ברכות אבל אם הי' כופל משם ואילך פסוק פסוק אף ביחיד יש בו מקום חשד שהרי אינו צריך לחזור:",
+ "כבר בארנו בפרק שני שאין לו לאדם להאריך בשבחיו של הקדוש ברוך הוא יותר מדאי שמא יכשל בדבריו ויבוא לתארו במה שאין בו מעשה באחד שירד לפני התיבה ואמר האל הגדול הגבור והנורא העזוז והאדיר היראוי והאמיץ ושתקוהו חכמים ואמרו לו משל למלך שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב וקלסוהו בשל כסף והלא גנאי הוא לו וכבר נודע ביאורו מספרי קדמונינו ז\"ל:",
+ "המשנה התשיעית המכנה בעריות וכו' הכונה בה כשלפניה לבאר שיזהר ג\"כ בדברי תורה שלא להפסיד כוונתה בביאורו ואמר שהמכנה בעריות משתקין אותו ופי' בגמ' קלון אביו וקלון אמו ר\"ל שמתרגם קלנא דאבוך וקלנא דאמך וכוונתו לומר שלא לגלות שום דבר שהוא קלון לאביו ולאמו ולא לשון ערוה ממש והרי זה מחייב כרת במזיד וחטאת בשוגג למי שאינו מחויב בכך וכן המתרגם מזרעך לא תתן להעביר למולך מזרעך לא תתן לאעברא לארמיותא כלומר שלא לבא על הגויה שמא יוליד ממנה בן לע\"ז והרי הוא מחייב לבועל ארמית מיתת ב\"ד במזיד וחטאת בשוגג בכל אלו משתקין אותו בנזיפה:",
+ "זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:",
+ "המשנה העשירית והכוונה בה לבאר בה איזו פרשה אנו חוששין בה שלא לפרסמה ואיזו אין חוששין בה ואמר שמעשה ראובן והוא ענין וישכב את בלהה וגו' נקרא ולא מתרגם שלא ידעו הכל בסרחונו ויש גורסין נקרא ומתרגם וענין מתרגם ר\"ל בבית הכנסת שהוא הפרסום הגדול הא כל אחד בביתו אין לך דבר שאינו מתרגם מעשה יהודה ותמר נקרא ומתרגם שאין כאן גנאי לאחד מהם ולא עוד אלא ששבח הוא לו על מה שהודה מעשה העגל הראשון והוא מוירא העם כי בושש משה עד ויאמר משה לאהרן מה עשה לך וגו' נקרא ומתרגם ואין חוששין לכבודן של ישראל אדרבה ראוי שנבייש עצמנו בכך ונחזור למוטב מעשה עגל שני והוא מה שסיפר אהרן למשה מן ויאמר אהרן עד לשמצה בקמהם אינו מתרגם מפני כבוד אהרן ויש שמוסיפין בדין זה פסוק ויגף יי' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן ברכת כהנים לא מתרגם פי' בגמ' משום ישא שלא יבואו לומר שיש לפניו משוא פנים מעשה דוד ואמנון לא מתרגם מפני כבוד דוד ובגמרא אמרו מעשה אמנון נקרא ומתרגם ומתרץ כאן באמנון בן דוד כאן באמנון סתם אין מפטירין במרכבה מחשש גלוי סוד ור' מתיר והלכה כדבריו ור' אליעזר אומר אין מפטירין בהודע מפני כבוד ישראל ואין הלכה כדבריו:",
+ "זהו ביאור המשנה ומה שנתחדש עליה בגמרא כך הוא מעשה בראשית נקרא ומתרגם ולא נחוש שמא יבואו לשאול מה למעלה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מעשה לוט ובנותיו נקרא ומתרגם ואין חוששין לכבוד אברהם כי אין קורבה לפחותים עם הנכבדים כלל ברכות וקללות נקראין ומתרגמין ואין חוששין להחליש טבע הצבור בכך אזהרות ועונשים נקראין ומתרגמין ואין חוששין שמא יבואו לעשות מיראה מעשה אבשלום בפלגשי אביו נקרא ומתרגם ואין חוששין לכבודו של דוד מעשה פילגש בגבעה נקרא ומתרגם ואין חוששין לכבוד שבט בנימין הודע את ירושלם נקרא ומתרגם ואין חוששין לכבודן של ישראל:",
+ "כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח ישגלנה ישכבנה בעפולים בטחורים חריונים דביונים לאכול את חוריהם ולשתות את מימי שיניהם לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם אבל וישימה למחראות קורין אותה כמות שהיא מפני שגנאי היא לעכו\"ם ולאליליה שעובדיה אדוקין בהם וכל ליצנות אסורה וליצנות של עכו\"ם ואליליה מותר מי ששמועותיו רעות בכלל מותר לבזותו בכל מיני בזוי אף לחלל מולידיו מותר ומי ששמועותיו טובות ינוחו לו ברכות על ראשו:",
+ "בתוספתא התבאר שכל הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד ליחיד אין מכנין אותו לרבים ופירשו הדבר בפסוקים שבתוך תפלה קבועה כגון תפלת ראש השנה שאמרו בה שאין לזכור בה פסוקים של יחיד אפילו לטובה שאין לו להזכירם אף בלשון רבים כגון זכרה לנו אלהינו לטובה וי\"מ כגון אלו שמתפללין פסוקי דרחמי שאם יארע להם פסוק הנאמר ליחיד כגון בקראי ענני לא יכנה אותו לרבים כגון שיאמר בקראנו עננו אע\"פ שמכוין לכך לכלול כל הצבור עמו וכן של רבים ליחיד אם הוא מתפלל בינו לבין עצמו ולי נראה לפרשה בקריאת התורה שאע\"פ שהוא קורא ברבים לא יאמר בפסוק ערות אמך לא תגלה ערות אמכם לא תגלו וכן כל כיוצא בזה הקורא פסוק כצורתו ר\"ל שאינו קוראו דרך נקודו אלא כעין מי שקורא להגיה וכן המתרגם פסוק כצורתו בלא שום תוספת במקום הראוי לתוספת כגון וזבחת פסח ליי' אלהיך צאן ובקר שמשמעו שהפסח הוא בא מן הבקר הרי זה בדאי והמוסיף בה מדעתו שלא במקום הראוי לכך ושלא מדרך הקבלה או מדרך העיון הרי זה מחרף כמו שיתרגם ויאמר אלהים ואמרו מלאכייא די\"י ואף במתרגם כצורתו נעשה בקצת מקומות מחרף ומגדף שאם תרגם ויראו את אלהי ישראל כצורתו נמצא מחריב את העולם וכן כל כיוצא בזה והכל לפי הענין תורגמן העומד לפני חכם להשמיע דבריו לעם אינו רשאי להוסיף על דבריו של חכם או לגרוע מהם אא\"כ היה החכם אביו או רבו של תורגמן שאינו מתקנא בו אמרו חכמים שנים אין אדם מתקנא בהם בנו ותלמידו בנו שנאמר ייטיב ה' את שם שלמה משמך ויגדל כסאו מכסאך ותלמידו דכתיב ויהי נא פי שנים ברוחך אלי:",
+ "הרבה דברים מפוזרים בתלמוד בענין קריאת התורה שראוי לגלגלם בפרק זה ואלו הן במסכת ר\"ה ל\"א א' התבאר על פ' האזינו שקורין שירה שלה ששה בחשבון הזי\"ו ל\"ך והוא שקורא הראשון מן האזינו עד זכור והשני מזכור עד ירכיבהו והשלישי מירכיבהו עד וירא יי' וינאץ והרביעי מוירא יי' עד לו חכמו והחמישי מלו חכמו עד כי אשא והששי מכי אשא עד סוף השירה:",
+ "במס' מנחות ל' א' התבאר ששמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן בבית הכנסת ופסוקים אלו הן מוימת משה עד לעיני כל ישראל ודבר זה מתפרש בכמה ענינים יש שפירש יחיד קורא אותן שאין מפסיקין אותם לשנים מפני שהם ענין אחד וסיפור מיתתו של משה וי\"מ יחיד קורא אותן ולא שליח צבור עמו ואין נראה כן שאף בשאר התורה לא היה שליח צבור קורא כלל אלא שהאחרונים נהגו כן שלא לבייש מי שאינו בקי כל כך על הדרך שאמרו בבכורים בראשונה היה יודע לקרות קורא לא היה יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא התקינו שיהיו מקרין את הכל שלא לבייש את מי שאינו יודע וי\"מ יחיד קורא אותם בלא עשרה ואין זה נראה כלל שיהא אדם קורא בברכה לאחריה שלא בעשרה וכן שאחר גמר הקריאה צריך לקדיש ואין קדיש אלא בעשרה וי\"מ יחיד קורא אותן אותה פרשה ואין רשאי לחבר בה פסוקים שלמעלה הימנה וי\"מ שמיוחד שבצבור קורא אותם וראשון ואחרון שניהם עיקר:",
+ "במס' יומא ע' א' התבאר שאין מוציאין ספר תורה אחר ספר תורה לקרות בהם שתי פרשיות לאדם אחד מפני שיבואו לומר על ספר ראשון שהוא פסול אבל לשני בני אדם או שלשה לשלשה כגון ראש חדש טבת שחל להיות בשבת אין כאן חשש וכן התבאר שם שאין קורין לאדם אחד שתי פרשיות רחוקות בספר אחד שאין גוללין ספר תורה בצבור הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן שמא יאמרו תרגום כתוב בתורה בתלמוד המערב התבאר שאין הקורא רשאי לתרגם אפי' חתם [פסוק אחד] כשם שנת��ה על ידי סרסור כך אנו צריכין לנהוג בה על ידי סרסור אסור לתרגם מתוך הספר אלא על פה כלל גדול בתורה דברים שנאמרו בכתב בכתב ושבעל פה על פה בתוספתא התבאר שהקטן מתרגם על ידי גדול ר\"ל שהקורא גדול והקטן מתרגם אבל אינו כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן לא יקרא אחד מבית הכנסת מראש הכנסת שהוא הגדול עד חזן הכנסת שהוא הקטן עד שיאמרו לו אחרים קרא שאין אדם ראוי שיבזבז עצמו ומכאן נראה שנהגו להיות שליח צבור קורא והיחידים עולים על פי קריאתו שליח צבור שרצה לקרות בברכה צריך שיהיה אחד מן הכנסת מחזן עליו שיענה על ברכותיו ברוך יי' כעין שעושה שליח צבור לשאר הקוראים ובשם תוספתא שמעתי הרגיל לירד לפני התיבה אין אחר רשאי להקדימו עד שיפייסוהו בני הכנסת כיצד יושבין בבית הכנסת זקנים יושבין פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקדש ר\"ל שהם יושבין בכותל ששם מקום הקודש וכן כשהכהנים נושאין את כפיהם וחזן הכנסת וכל העם פניהם כלפי הקדש אין פותחין פתחי בית הכנסת אלא למזרח שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח ולי נראה שלא נאמר דבר זה אלא בדורות הראשונים שהיה ארון הקדש במערב וכשהפתח במזרח תכף שאדם נכנס אדם רואה את הקדש ומשתחוה וכן הדין אצלנו במערב לדעתי ולא שיפתחו במקום אחר אלא שהוא מכווין לומר שאין פותחין הפתחים שרוב צבור נכנסין בהם אלא בדרך זה:",
+ "במס' גיטין נ\"ט א' התבאר שהכהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ואמרו שם בתלמוד המערב שבעיר שכולה כהנים ישראל קורא בה ראשון מפני דרכי שלום ומ\"מ כשיש שם הרבה ישראלים כהן קורא ראשון ואין ישראל קורא במקומו אלא על הצדדין שכתבנו בפרק זה אף לכל דבר שבקדושה צריכין אנו להקדימו לפתוח ראשון בתורה או בכל דבר ולברך ראשון בסעודה ברכת המזון וליטול מנה יפה ראשון בכל מה שיש לו לחלוק עם אחרים לא היה שם כהן אפילו הי' שם לוי נתפרדה חבילה כלומר שאין הלוי קורא כלל וי\"מ שאינו קורא לא במקום כהן ולא במקום לוי אבל קורא שלא מתורת לוי באיזה מקום שירצה וכן נהגו עכשו לצורך וקורין אותו יעמוד ר' פלוני אע\"פ שהוא לוי היה שם כהן ולא היה שם לוי כהן קורא במקום כהן וחוזר וקורא במקום לוי ודוקא אותו כהן שקרא הוא שחוזר וקורא במקום לוי אבל כהן אחר לא שמא יאמרו הראשון פסול היה ואינו מן המנין אבל על פגם שני אין כאן חששא שהרי מה יאמרו עליו אם יאמרו שכהן פסול הוא היאך קורא במקום לוי אלא לשני אין בו חשש כלל לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם שיאמרו לוי הראשון נמצא שאינו לוי וחוזר וקורא לוי זה או שמא שני אינו לוי וקורא במקום ישראל קראו כהן ולוי קורין אחריהם תלמידי חכמים הממונים על הצבור ואחריהם תלמידי חכמים הראוים למנותם על הצבור ואחריהם בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים וכו' ואחריהם ראשי כנסיות וכל אדם ומ\"מ אנו נוהגים לחזר במסיים אחר אחד מן הגדולים שבבית הכנסת גדולי קדמונינו שבנרבונאה כתבו בשני כהנים חתנים בשבת אחת שאין להקרותן ביחד בשני ספרים ושני חזנים כמו שעשו בקצת מקומות שהרי אמרו לא יהיו שנים קורין וכהן אחר כהן לא יקרא והילכך מקדימין את הראוי וקורא ואחריו לוי ואחריו ישראל ומפסיק בקדיש ומעמיד כהן אחר כדין תחלת שורה ואחריו לוי ואחריו ישראל וכן בכמה וכן כתבו בעיר שאין בה ישראל כי אם מעט והיא מרובה בכהנים שקורא כהן ולוי וישראל ומפסיק וקורא כהן אחר וחוזר הישראל וקורא כמה פעמים אין קורין בחומשין בבית הכנסת ר\"ל שכתב התורה בחמשה חלקים ח��מש אחד בכל ספר ואין קורין בהם בבית הכנסת אע\"פ שעשוי בגליון ותפירה כהלכתה ופי' שם הטעם מפני כבוד הצבור הא מן הדין כשר הוא ואע\"פ שאמרו ספר תורה שחסר יריעה אחת פסול והוא הדין לשיטתינו אף באות אחת כבר תירצו שם התם מיחסר במילתיה הכא לא מיחסר במילתיה ומכאן ראיתי לגדולי הדור שכתבו שאף ספר תורה שחסר אות אחת או תיבה אחת אם הוא קורא בספר בראשית והחסרון בספר ויקרא וכיוצא בזה כשר לקרות בו:",
+ "במס' ברכות מ\"ה א' התבאר שלא יגביה העונה אמן קולו יותר מן המברך וכן המתרגם יותר מן הקורא:",
+ "במס' סוטה ל\"ט א' התבאר שאין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה מפי הצבור אמן שעונין אחר ברכתו ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה פסוק מפי הקורא ואין הקורא רשאי לחזור ולקרות פסוק אחר עד שיכלה תרגום מפי התורגמן אין המפטיר רשאי להתחיל בהפטרה עד שיגלגל הספר ופירשו עד שיתחילו לגללו וי\"מ עד שיסגר כדי לגללו והכונה שלא יתחיל עד שיודע לכל שכבר נסתיימה קריאת הספר:",
+ "יש מקומות שאין מניחין ספר תורה בבית הכנסת אלא שאחר תפלה מוציאין אותה משם ומניחין אותה בבית הסמוך לו וכל שהוא בדרך זה אין הצבור רשאין לצאת עד שינטל ספר תורה כדי להוציאו ויש אומרים עד שיצא ויעשו לו [הדור] עד שיגיע הספר למקום המוכן לו ואם יש שם פתח אחר מותר ויש חולקין בזו:",
+ "במס' ברכות ח' א' התבאר שאסור לו לאדם להניח ספר תורה ולצאת אא\"כ בין קורא לקורא וכיון שנפתח ס\"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה ויש בדבר זה תנאים ידועים מפי המפרשים וכבר בארנום במס' ברכות פרק א' כהן קטן פירשו הגאונים שקורא ראשון במקום שאין גדול הואיל וקטן קורא בתורה אף הוא קורא ראשון ופירשו עוד שכהן קטן מפטיר ובלבד שיעלוהו אחר השבעה הואיל וקריאת שמיני אינה בכלל השבעה הא בתוך השבעה לא יעלה אלא ראשון: ונשלם הפרק תהלה לאל:",
+ "בני העיר וכו' מתוך שנתגלגל בפרק הקודם לבאר עניני קריאת התורה בזמן קריאתה ובמנין הקוראים ובתכונת הברכה היתה הכונה בזה הפרק לבאר ענייני הפרשיות שקורין בכל השנה ומתוך שהקריאות הן בבית הכנסת ובספר תורה רצה לבאר תחלה דין בתי כנסיות ודין ספרי תורה ומטפחותיהם ולהודיע ענין קדושתן וזו היא כונת הפרק דרך כלל ורוב הפרק יסוב על שלשה ענינים האחד איזה דבר שבקדושה רשאין למכור ואיזה אין רשאין למכור ולבאר בכל עניני בתי כנסיות וספרי תורה ותשמישיהם איזה מהם קדוש ואיזה אינו קדוש והשני על אותם שהם רשאין למכור על איזה צד רשאין למכרן ועל איזה תנאי והשלישי לבאר ענין הפרשיות שבכל שנה דבר יום ביומו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו דברים שלא מן הכוונה על הדרך שיתבאר בפרטים:",
+ "והמשנה הראשונה ממנו באה בענין החלק הראשון לבאר ענייני דבר הקדוש על איזה צד אפשר למכרו ואמר על זה בני העיר שמכרו רחבה של עיר שיש בה צד קדושה מצד שמתפללין בה ומוציאין בה ספר תורה בתעניות כמו שביארנו במסכת תענית לוקחין בדמיו בית הכנסת שיש בה צד קדושה חמורה מזו שהרי מתפללין בה כל יום וכן בכלם לעולם אין מוכרין אא\"כ מעלין את דמיהם לקדושה חמורה ממנה ספרים י\"מ נביאים וכתובים וספרי משנה ולוקחין תורה פי' תורת משה וי\"מ ספרים אף על תורת משה וכגון ספר שאין עשוי כהלכתו בעבוד ובגליון ובתפירת גידין ולוקחין תורה ר\"ל ספר העשוי כהלכתו:",
+ "אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים וכו' יש לדקדק במשנה זו שבתחלתה יש הוראה שאין מוכרין אלא על דעת לעלות בקדושה חמורה ממנה הא כי הדדי אסור ולא יצא קדושת הבית לחולין ביד הלוקח ואסור להשתמש בו ובסופה יש הוראה שכל שאינו מוריד מקדושתו די לנו בכך ופירשו רוב גאונים דרישא עיקר וכי הדדי אסור וסוף המשנה נגררת היא אחר הראשונה ואיידי דתנא רישא ספרים לוקחין תורה תנא סיפא אבל תורה לא יקחו ספרים וכן בכלם או שמא מתוך שלא יכול לומר בתורה לא יקחו תורה שמאחר שאי אפשר לעלות בה בתורה מיהא בדיעבד מה שעשה עשוי והיה לו לומר לא יקחו ספרים דאפילו בדיעבד נמי לא נקט נמי ספרים לא יקחו מטפחות שאף בדיעבד אינו כלום והוא הדין לספרים בספרים הואיל ואיפשר לעלות בהם ולא יצאה קדושתם לחולין ביד הלוקח והביאו ראיה לדבריהם ממה ששאלו בגמ' מהו למכור ס\"ת ישן כדי ליקח בו חדש כיון דלא מעלי ליה אסור או דילמא כיון דליכא לעלות שפיר דמי אלמא כל דאיכא לעלויי כי הדדי אסור והוא שהשיבו בו תא שמע תורה לא יקחו ספרים הא תורה בתורה שפיר דמי והשיבו מתני' בדיעבד פי' אף תורה בתורה כי קא מיבעיא לן לכתחלה ר\"ל תורה בתורה וי\"מ שאם מורידין מן הקדושה אף בדיעבד אסור והיינו סיפא וכי הדדי לכתחלה אסור והיינו רישא הא בדיעבד מיהא מותר וכן הדברים נראין לי והשמועה שהזכרנו אף היא אפשר לפרשה בשיטה זו וכן נראה מתלמוד המערב במשנה שניה כמו שיתבאר שם:",
+ "וכן במותריהן ר\"ל שאם מכרו רחבה ולקחו ברוב דמיה בית הכנסת אף המותר צריך ליקח בו בית הכנסת וכל הדמים נתפשים לקדושה חמורה:",
+ "זהו ביאור המשנה ובקדושת רחוב מיהא אין הלכה כמשנה זו ואין לה קדושה כלל אחר שאין תפלה שבה אלא אקראי בעלמא וכן פי' בגמ' ומתוך כך צריך להזהר שלא לגרוס בגמ' הואיל ומתפללין בה בתעניות ובמעמדות שהרי מעמדות בכל יום מתפללין ולא עוד אלא שבעזרה היו מתפללין אלא אין גורסין בה אלא בתעניות וכן כתבוה בתוספות ומ\"מ יש גורסין כן ולדעתם היו אנשי מעמד מאריכין שם בבקשות ובסליחות ומה שאמרו שם כ\"ו א' וישראל שבאותו משמר מתכנסין בעריהם היה ברחבה של עיר ושאר הדברים שבמשנתנו הלכה הם ובתנאים ידועים כמו שיתבאר בסמוך ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הם:"
+ ],
+ [
+ "בית הכנסת שאמרו שאפשר למכרה דוקא בית הכנסת של כפרים שהיא נדונת כשל יחידים אבל של כרכים שכל העולם חוזרין ובאין לשם והיא מוקדשת על דעת כלם אי איפשר למכרה בשום פנים ר\"ל אפי' על דעת עלוי ואפי' על ידי שבעה טובי העיר ובמעמד אנשי העיר ואע\"פ שלא נעשית אלא מדמי אותו הכרך שמאחר שהוקדשה זכו בה כלם ואין מעמד אנשי העיר וטובי העיר מועיל בביטול זכות בני העולם ואף על דעת עלוי הא של כפרי' שלא הוקדשה אלא לעצמם רשאין למכרה בעילוי וטובי העיר רשאין למכרה במעמד אנשי העיר אף לדברי חול כמו שיתבאר ומ\"מ יראה לי שאם נתנו הצבור לכל אחד מקום לפי מה שהוציא בבניינה הרי היא כשל כפרים שהרי לא הוקדשה לגמרי הואיל ויש לכל המקומות בעלים לפי הוצאתם ומ\"מ אם אינו כרך גמור ואין בה יוצא ובא מצד מעלת העיר אלא שיש שם חכם שקובע לשם ועל ידי פרקו מתקבצין שם מכנפות הארץ הואיל ולא ממעלת העיר הם באי' אלא מצד קביעות אותו פרק הרי זו נמכרת על דעת אותו חכם עם שאר בני העיר בני אומנות אחת או שאר יחידים שעשו להם בית הכנסת אף בכרכים רשאין למכרה לכל מה שירצו והוא מה שאמרו מעשה היה בבית הכנסת של טרסיים שהיה בירושלם ומכרוהו לרבי אלעזר בן עזריה ועשה בו כל צרכו לא נאסר הדבר בבית הכנסת של כרכין אלא בבית הכנסת הכללית שבה שהיא מוקדשת על דעת הכל:",
+ "בתי כנסיות ובתי מדרשות וכל מקום המקודש ואין צריך לומר בית המקדש אין מטמאין בנגעים ויש מי שפסק כן אף בירושלם והוא על דעת האומרים ירושלים לא נתחלקה לשבטים ואם כן אינה בכלל אחוזתכם וכן אין כאן ובא אשר לו הבית ועל דעת זו אמרו בעולי רגלים שאין משכירין להם בתים אלא שעורות קדשים קלים שהם לבעלים בעלי אושפיזן נוטלין אותן דרך כלל אמרו מדרך כלל המוסר אורח ארעא למישבק אינש גולפא ומשכא באושפיזיה:",
+ "בית הכנסת של כפרים שביארנו במשנה שאינה נמכרת אלא על מנת שיהיו מעלין בדמיה דווקא שמכרוה שבעה טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר ומן הסתם כל שמצד עלוי מתרצים הם להם הא כל שאינו בעלוי מסתמא לא נתרצו וכן הדין אם מכרוה אנשי העיר שלא בברירת טובי העיר אבל אם מכרוה שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר יצאה לחולין אפי' מכרו אותה על מנת להוריד את דמיה לקדושה קלה ואפי' להוציאם לדברי חול וכן יצאה קדושת הבית לחולין ביד הלוקח לכל מיני תשמיש שעל דעת כן הקדישוה ובשלהם נסכמו ומה שאמרו למשתי ביה שכרא משמש לשתיהן אם להוציא הדמים בכך והוא לשון הבאי כלומר לאיזה דבר שירצו אף לדברים קלים אם שישתו השכר בבית הכנסת עצמה הואיל ויצאה לחולין בכך ומתוך כך יש גורסין למשתי בהו ויש גורסין למשתי ביה והכל אמת ושמא תאמר ובעלוי מיהא מה צורך אף לטובי העיר או לכלל אנשי העיר ימכר' מי שירצה אין זה כלום שכל שבצבור אין מכירת כל מי שירצה מכירה אלא או טובי העיר או כלל אנשיה וכל שמכרוה אלו בלא אלו צריך עלוי וכל שמכרוה טובי העיר במעמד ההמון מכירתם מכירה אף לדברים קלים וזהו שאמרו רבינא הוה ליה ההוא תילא דבי כנישתא בארעא ובעא למיזרעה ואמר ליה זיל זבנא משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר מפני שהיה הוא סבור הואיל וחרב היה וכמו שקראה תילא שיהא די בו במעמד טובי העיר בלא מעמד אנשי העיר ולמדו שצריך הוא אף למעמד אנשי העיר:",
+ "ומ\"מ אפי' כשנמכרת על יד טובי העיר במעמד אנשי העיר צריך להתנות בה שלא להשתמש בה בתשמיש מכוער כגון מרחץ ובורסקי ובית הטבילה ובית המים ואח\"כ הלוקח יעשה מה שירצה ויש בזו חולקין לומר שאין לך דבר שעומד בפני מכירת טובי העיר במעמד אנשי העיר וכן דעת גדולי המחברים כמו שיתבאר למטה:",
+ "שבעה טובי העיר שאמרנו הם אותם שרגילין לעשות כל צרכי צבור בלא מנוי והוא שאמרו עליהם בתלמוד המערב שבעה מבני העיר ככל העיר שלשה מבית הכנסת ככל הכנסת ומ\"מ אם נתמנה על כך וקבלוהו הצבור עליהם הרי הוא כשבעה וכן התבאר בתלמוד המערב ונוסח דבריהם במה אנן קיימין אם בקבלו עליהם אפי' אחד אי בלא קבלוהו עליהם אפי' כמה כינן קיימין בסתם ומ\"מ י\"מ אם קבלו שנתרצו בדבר אחר שידעו המכירה ואם לא קבלו שמיחו בדבר ובסתם כגון ששתקו ואין הדברים נראין:"
+ ],
+ [
+ "ציבור או יחיד שרצו לסתור בית הכנסת ולעשות אחרת חדשה אין סותרין אותה עד שיבנו את האחרת שמא יתרשלו ונמצאו עומדין בלא בית הכנסת אפי' בנה את החדשה ולא השלים קרויה עדין וחסרו לו קורות ולבנים ורוצה להסיר קורות של זו כדי להשים על זו אינו רשאי ומ\"מ יתבאר בבבא בתרא ג' ב' שאם רואה בה בקעים וחושש לה שמא תפול סותרה לאלתר ויגמור בלבו למהר בנינה ומגדולי החכמים הוזכר שם על אחד מהם שבא מעשה לידו ולא הוציא מטתו מתוכה עד שגמר ��ת הבנין מכל וכל ואע\"פ שאין נוהגין קלות ראש בבית הכנסת יראה שבבית הסמוך לה היה או שמא הואיל ולכבוד בית הכנסת ולמהר את בנינה עשה אין זה נקרא קלות ראש:",
+ "בית הכנסת שבארנו שהיא נמכרת על מנת לעלות או אף על מנת שלא לעלות אם היו שם שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר דווקא כשנסתלקה קדושת בית הכנסת זה לגמרי במכירה זו כגון שהחליפה או מכרה אבל להשכירה או למשכנה לא יצאה לחולין ביד השוכר או ביד מקבל משכונה ואין רשאין להשתמש בה ויש מתירין להשכירה או למשכנה לתשמיש בית הכנסת לבד וכן הדין אפי' בחלקיה כגון אם סתרו בית הכנסת ורצו למכור הלבנים או הקורות שרשאין בכך אבל להשאילם אסור ודווקא בלבנים או קורות של בית הכנסת ישן שכבר חלה קדושה עליהם אבל אם רצו לבנות בית הכנסת ולקחו לבנים לצרכה והותירו או שנתחרטו בבנינה לא קדשו כלל וטובי העיר מוכרין אותם להדיא אפי' למ\"ד הזמנה מילתא היא דוקא כגון אורג בגד למת שמשנארג לשמו הוא נאסר בהנאה הואיל ותכף שנארג ראוי לכרוך בו את המת אבל זה אינה בדמיון בגד שנארג אלא בטווי על מנת לארוג וכלם מודים בזו שאין הזמנ' זו אוסרתה הואיל ואין הטוויה עושתהו ראוי לכרוך בו את המת ומ\"מ אף באורג בגד למת הלכה פסוקה הזמנה לאו מילתא היא כמו שיתבאר במסכת סנהדרין הסכימו טובי העיר לתת בית הכנסת במתנה הרי הוא כמכר ורשאין לנתנה במעמד אנשי העיר ואע\"פ שאי אפשר להפקיעה מקדושתה בלא כלום אי אפשר שהסכימו במתנה אלא א\"כ קבלו ממנו הנאה ואין צריך להביא ערך אותה הנאה ולהגיעה ליד כלם או להקדישה כמו שכתבו קצת מפרשים ויש מי שמתיר שלא במעמד אנשי העיר אע\"פ שאין כאן דין עלוי ופירשו שלא הסכימו במתנה אא\"כ קבלו ממנו הנאה בדבר שהיתה בו קדושה גדולה הימנו ואין זה כלום:",
+ "תשמישי מצוה נזרקין תשמישי קדושה נגנזין ואלו הן תשמישי מצוה שופר סוכה ולולב וציצית שישיבת הסוכה ושמיעת קול השופר ונטילת הלולב והבאת הציצית הם הם גופי מצוה והם עצמם תשמישי' של מצוה ואחר שעבר זמן המצוה ובציצית אחר שהותר הציצית ונפסל נזרקין ואתה לומד מכאן על פתילות ושמנים הנשארים בנר חנוכה שאפשר לזרקן ומאחר שאפשר לזרקן רשאי הוא להדליקן לצרכו וכן הדין בפתילות של שבת ובשאלתות אסרו בשל חנוכה ומזהירין לעשות מדורה לשרוף הכל לשם ואף קצת חכמי האחרונים מודים בה ומפני שתחלתם לכך הוא מקצה אותן ר\"ל להדלקה ושריפה ודעתו בהדלקתם שישרפו מתוך האור הנתלה בהם וכן בשל שבת ואין דעתי נוחה בכך שאין דעתו של אדם מסתכלת במה שהנסיון מכחישו בכל יום וודאי לא הקצם אלא להדלקה לא להיותם כלים שם מכל וכל ומה שנשאר ודאי מותר כמו שביארנו במקומו כשאר תשמישי מצוה אבל תשמישי קדושה והוא מה שהוא תשמיש לדברי תורה אע\"פ שהוסרה הקדושה ממנה נגנזין ואין הן תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים ומזוזות ר\"ל שקים המיוחדי' לגנוז הספרים בתוכם וי\"מ הלוחות שעל הספרים וקנים חלולים שגונזים המזוזות לתוכן ותיק של ספר תורה ונרתיק של תפלין ורצועותיהם שהם תשמיש לקציצתן או משום שאותיות יו\"ד ודל\"ת מצויירות שם וכן אותו לוח שמניחין ספר תורה עליו והוא הנקרא כאן כורסייא ואע\"פ שהיה לנו לומר שאינו אלא תשמיש דתשמיש שהרי אדם סודר המפה עליו והספר על המפה מ\"מ הרבה פעמים אדם כופל מפה ומניחה לצד אחד ופורס הספר על הלוח ואין מכאן טענה לאסור ספסלים שאדם יושב בהם בבית הכנסת במקומות שאדם קורא בהם ספר תורה בט' באב שזה אינו א��א אקראי בעלמא וכן טעונה גניזה היריעה שפורסין בתוך ההיכל לפני ס\"ת והיא הנקראת כאן פריסה אע\"פ שאינה אלא תשמיש לארון והארון תשמיש לספר מפני שפעמים כופלין אותה ושוטחין אותה על שולי הארון להושיב עמודי הספר עליה וכן שלפעמים פורסין הספרים עליה כששליח צבור מסדר את הספרים לקריאת מחרתם שלא היה מוציא את הספרים מן ההיכל אלא פורס את היריעה ופותחם עליה סוף הדברים כל שנעשה לכבוד הספרים או לשמירת גופן הוא קדוש וטעון גניזה ארון שמניחין [בו] ספר תורה שנרקב או שנפרדו חלקיו זה מזה והוא הקרוי כאן תיבותא דאירפט מותר לעשות ממנו ארון קטן ואין צריך כאן לעילוי שהרי לתשמישו הראשון הוא מעמידו אבל אין עושין ממנו לוח להושיב ספר תורה עליה שאין מורידין אותה מקדושתה וכן לוח זה שנרקב מותר לעשות ממנו לוח קטן אבל אסור לעשות ממנו מעלה או מדרגה ללוח אחר וכן בכל הדומה לזה וכן יריעה שהזכרנו שבלתה עושין ממנה יריעה קטנה לפני ארון קטן או מטלית תחת עור [תיק] של ספר תורה אבל לא לחומשין ר\"ל שאינו ספר תורה שלם אלא שכתובין ספר לחמשה חלקים ואע\"פ שהם בגליון ובתפירת גידין ומ\"מ התיק שעל הספרים האלו והם הנקראים זבלי דבי חומשי וי\"מ בהם מסגרות שבעור שעושין סביב הספרים מלשון יזבלני אישי שהוא ענין מדור וכן קומטרי הספרים ר\"ל תיקין של עור שמצניעים הספרים לתוכם כלן תשמישי קדושה שכל העשוי לשמירת גופן הרי הוא כנעשה לכבוד כמו שבארנו ואין אומרין בה אינדרונא בעלמא הוא ר\"ל חדר קטן שמצניעין שם את הספרים שלא נתפשטה קדושתן על החדר:",
+ "מטפחות ספרי תורה שבלו הואיל וטעונין גניזה עושין אותן תכריכין למת מצוה שצרכיו מוטלין על הצבור וזו היא גניזתן וכן ס\"ת עצמו שבלה מניחין אותה בתוך כלי חרש וגונזין אותו אצל תלמיד חכם בתוך הקבר ואפילו אינו אלא שונה הלכות:",
+ "בית המדרש קבוע והוא של רבים קדושתו גדולה מבית הכנסת ואין עושין ממנו בית הכנסת אבל עושין מבית הכנסת מדרש כמו שביארנו:",
+ "כל בית הסמוך לבית אחר שיש בו מת אם אין שם פותח טפח מותר הכהן ליכנס בתוכו ואם יש שם פותח טפח אסור ואם הניחו כלי גדול שאינו עשוי לטלטל מלא וריקן על פני הכותל שבו אותו הטפח ונסתם הפתח בכלי זה אע\"פ שיש בכלי בית קבול הואיל ואינו עשוי להטלטל מלא וריקן אינו מקבל טומא' וחוצץ בפני הטומאה ואם היה שם עשוי להטלטל הרי הוא מקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה ובמס' בבא בתרא התבאר שאין דבר חוצץ בפני הטומאה אפי' בכלי שאינו מקבל טומאה אא\"כ דעתו של אדם מבטלו מן הסתם שכל שהוא מבטלו הרי הוא כקבוע לשם וכמי שאינו עומד ליטלו וחוצץ הא כל שאינו מבטלו אינו חוצץ אע\"פ שאינו מקבל טומאה והוא מה שאמרו שם המניח קופה של תבן או של גרוגרות בחלון חוצץ והקשה תבן הא חזי לבהמה ותירץ בתבנא סריא ונמצא ממשמען של דברים שכל שראוי לו ואינו מבטלו אינו חוצץ ואפי' היה דבר שאינו מקבל טומאה ומתוך כך פירשו רבי' שכלי זה שאמרנו שכשאינו מיטלטל חוצץ בפני הטומאה דוקא בכלי שאין אדם צריך לו במקום אחר ודעתו של אדם מבטלו מן הסתם ולעמוד שם הא אם צריך לכלי זה במקום אחר לא נתבטל ואינו חוצץ וגדולי המפרשים תירצו שאין אנו מצריכין בטול אלא בחלון שיש בו ד' טפחים שהמת יכול לצאת משם אבל בפותח טפח אין צריך בטול וזו שבכאן בפותח טפח או בכל פחות מארבעה טפחים ואף הם חזרו ותירצו בענין אחר שלא נאמר דין בטול אלא כשאין סותמין כל אותו הפתח אלא שממעטין אותו משיעור טפח אבל בסותמו מכל וכל אין אנו צריכין לבטול וגדולי הדורות שלפנינו פירשו שלא נאמר דין בטול אלא בדבר שהונח שם מקודם הטומאה שלא לדעת סתימה וכשאירע אח\"כ טומאה לשם אם אינו דבר שהוא מבטלו מן הסתם אינו חוצץ אבל כל זמן שהוא מניחו לשם על דעת סתימה אין אנו צריכין לבטול ואפי' עשה כן קודם שתהא שם טומא' הואיל ועל דעת כן הוא עושה כן כדרך שאמרו במסכת שבת קנ\"ז ב' שסתמו את המאור בטפיח ר\"ל כלי חרס שאינו מקבל טומאה שלא ליכנס טומאה לשם והדברי' נראין:"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו שספר תורה אסור למכרו ואפי' ליקח חדש אסור אע\"פ שיש בו עלוי דמים הואיל ואין שם עלוי קדושה ובדיעבד מה שעשה עשוי הואיל ואי אפשר לעלות בה ויחיד שיש לו ס\"ת וצריך ללמוד תורה ולישא אשה מוכרה אף לכתחלה ואע\"פ שאף תורה בתורה אסור ללמוד שאני שהתלמוד מביא לידי מעשה ולישא אשה שנאמר לא תהו בראה ומ\"מ אף לאלו יעכב את הדבר בכל מה שאפשר לו ולשאר הדברים מיהא אמרו דרך כלל אפי' אין לו מה יאכל ומכר ס\"ת או בתו אינו רואה סימן ברכה לעולם אלא שכל שביחיד אם עשה עשוי ועושה מן הדמים מה שירצה ובמסכת בכורים אמרו מוכר אדם ספר תורה ללמוד תורה ולישא אשה ומפני חיי נפש:",
+ "גוללין ס\"ת במטפחות חומשין וחומשין במטפחו' נביאי' וכתובים שהרי עכשו מעליו בקדושת מטפחות אבל לא נביאים וכתובים במטפחות חומשין ולא חומשין במטפחות ס\"ת מניחין תורה על גבי תורה ותורה על גבי חומשין וחומשין על גבי נביאים וכתובי' אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין ולא חומשין על גבי תורה הא נביאים וכתובים בענין זה שוים ויש שנוהגין להניח נביאים על גבי כתובים אבל לא כתובים על גבי נביאים ומצד שהם פוסקים כרבי יהודה שאמר בראשון של בתרא שאסור לדבק תורה נביאים וכתובים כאחד אלא תורה בפני עצמה נביאים בפני עצמן כתובים בפני עצמן אלמא שאף נביאים וכתובים אינם במדרגה אחת ואינה טענה שלא נאמרה שם לענין קדושה אלא שמצד שהם עניינים חלוקים אין ראוי לדבקם והראיה שהרי חכמים אמרו שם כל נביא ונביא בפני עצמו וכן שלרבי מאיר מותר לדבקם אף בתורה ואף אנו פסקנו שם כרבי מאיר ר\"ל שמדבקין תורה ונביאים וכתובים כאחד ממה שהוזכר שם שבא לפני ר' כרך אחד שהכל בו והכשירו ומ\"מ בספרים שלהם שהיו עשויין בגליון צריך להזהר לגללו בדרך שתהא תורה מונחת על נביאים כתובים והוא שיכתוב התורה תחלה ואחריה נביאים וכתובים ונותן עמוד בסוף וגולל מסוף הספר לתחלתו ואינו נותן עמוד בתחלתו ולא אמרו תורה לאמצעיתה נגללת ר\"ל שיגלול שני העמודי' אחד מכאן ואחד מכאן עד שיגיע אל האמצע אלא במקום שבו תורה בפני עצמה:",
+ "כל מה שנא' באיסור מכירת דברים הקדושים אינו אלא בשל רבים אבל של יחיד מותר חוץ מספר תורה ואף בס\"ת יחיד בדיעבד יעשה מן הדמים מה שירצה כמו שכתבנו:",
+ "כבר ביארנו במשנה שאם מכרו והותירו אף המותר בכלל קדושה וכל שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אינו כלום כמו שביארנו ומ\"מ אם התנו טובי העיר במעמד אנשיהם בכך רשאין אנשי העיר למכרה אף בלא טובי העיר או טובי העיר בלא הם וכמו שאמרו כאן במה דברים אמורים בשלא התנו וכו' וי\"מ דהאי התנו מכרו קאמר וראשון עיקר ומ\"מ אם נמלכו וגבו מס לבנות בית הכנסת או לכתוב ס\"ת ובנו בית הכנסת או כתבו ס\"ת והותירו מדמי הגוביינא אם נמלכו שלא לבנותה עושין מן הדמים מה שירצו ואף לצרכי צבור שבדב��י חול שהרי לא בא מותר זה עדיין לכלל קדושה ופרשא דמתא הנזכר כאן פירושו פרש' המוכן להם לשלחו למושל בעת הצורך והוא הדין בכלן אלא דרבותא קמ\"ל במותריהון אע\"פ שכבר החלו בקדושתן ומ\"מ גדולי המחברים כתנו שכל בכדי מה שצריך לדבר שעליו גבו אין יכולין לשנותו וא\"כ דוקא נאמר כן במותריהן ודבר זה יש בו מחלוקת גדולה בין המפרשים ושיטת מה שביררנו בענין זה הוא שכל נדבה או הקדש שהקדישו הצבור לאיזה דבר יכולין לשנותה לכל מה שירצו ואפילו קופה של עניים ובלבד שלא יפסידו עניים אלא לשעה שכל שהוא הקדש עניים צריך שלא יפסידו עניים אלא שמה שהוקדש לאיזה דבר של עניים מותר לשנותו לדבר אחר של עניים ג\"כ אבל הקדש יחיד אם לא בא ליד גבאי מותר לשנותה ואם בא לידי גבאי אסור לשנותה אא\"כ התנה ואם מת אותו יחיד יכולין גזברין לשנותה על דעת בני העיר אא\"כ היה דבר מסוים כגון מנורה או נר או עטרה עד שלא נשתקע שם בעליו ממנה הא אם נשתקע שם בעליו מותר אף לדבר הרשות ואין צריכין להחזיר ובלבד שיהיה צורך העיר ולדבר מצוה מותר אף מיד ואמרו בתלמוד המערב שאם היה שם בעליו כתוב עליו כמי שלא נשתקע דמי דברים אלו אינן אלא בהקדש שאינו אלא כהקדש לעניים אבל אם התנדב או הקדיש לצורך עניים אין יכולין לשנותו אלא לשעה ובלבד שלא יפסידו עניים אלא שישלימו להם וכך היא שנוייה בתלמוד המערב כך היא שטה זו ויש בקצת דבריה חולקין אלא שקצרנו בה בכאן מפני שכבר הרחבנו הדרך בפסק זה בבבא בתרא פרק ראשון:",
+ "בני העיר שהם רבים שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהם צדקה נותנין אותה ליד גבאי העיר שלא יחשדו בנודרין ואינן נותנין ואח\"כ חוזרין ונוטלין אותן מהם לצורך עניי עירם ושוב אין בהם חשד אחר שהפרישוה אבל יחיד שהלך לעיר אחרת ופסקו עליו צדקה בטל הוא אצל המקום וצדקתו עומדת לשם כשאר צדקות של בני אותה העיר ורבים שאמרו יש שפרשו עד עשרה היה באותו מקום שנדרו לשם חכם המתעסק בצרכי צבור ודאי נדרו לעשות בה כדעת אותו חכם ואינה חוזרת להם כלל ויש אומרים שהחכם צריך לחלקה בין שתי העיירות:",
+ "התבאר בתוספתא במסכת בבא קמא פי\"א ה\"ג שהאומר תנו מנה או ס\"ת לבית הכנסת והיו שם שנים או יותר ינתן לאותה שהוא רגיל בה ואם היה רגיל בשתיהם ינתן לשתיהן:"
+ ],
+ [
+ "המשנה השניה והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר אין מוכרין של רבים ליחיד וכו' הרבה מפרשים נתחבטו בפירוש משנה זו ולעיקר הדברים נראה לי בה שכוונת המשנה לבאר דין שלישי במה שבארנו מענין מכירת בית הכנסת והוא מצד שכבר בארנו שאם מכרוה על דעת עלוי מותר בלא מעמד כל העיר ובלא עלוי צריך שימכרוה שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר בא להשמיענו עכשיו שאם מכרוה טובי העיר בלא מעמד אנשי העיר ודעתם להשתמש במעות בדברים קלים שרשאים בכך ובלבד שימכרוה לצורך תשמישה הראשון ר\"ל לצורך בית הכנסת ועל דבר זה הוא אומר שאין מורידין בית הכנסת של רבים להעמידה ברשות יחיד אע\"פ שרוצה אותה לבית הכנסת ליחד לו מקום לתפלתו ולאסוף שם עשרה לפעמים הילכך אין מוכרין אותה ליחיד אמרו לו א\"כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה ר\"ל קהל של עיר גדולה לקהל של עיר קטנה כגון שבאו בכרך זה קהלות מפה ומפה וכל אחד מהם מיחדין בית הכנסת לעצמן או שמא מעיר לעיר ממש ובתיבה שהיא מיטלטלת אלא אף ליחיד מוכרין אותה הואיל ולצורך בית הכנסת מוכרין אותה וכן הלכה ויש בה חולקין ואף גדולי המחברים לא הביאוה בחבוריהם ובתלמוד המערב פירשו משנה זו בספר תורה והוא שאע\"פ שהתירו תורה בתורה בדיעבד דוקא של רבים לרבים או של יחיד ליחיד הא של רבים ליחיד לא ולדעת חכמים אף של רבים ליחיד:",
+ "המשנה השלישית אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי וכו' אע\"פ שרוב המפרשים נתבלבלו בפירוש משנה זו זה בכה וזה בכה נראה לי שבמשנה זו חזר להשמיענו חומרה יתירה על אותם שני הדינין שיצא בהם בית הכנסת לחולין והם שמכרוה טובי העיר על דעת עלוי או טובי העיר במעמד כל העיר שלא על דעת עילוי שפרשנו בהם שיצא הבית לחולין לכל מיני תשמיש ביד הלוקח ולא חזרה משנה זו לענין מכירת רבים ליחיד האמורה בשלפניה כמו שפירשו רבים עד שהוקשה להם מדרבי מאיר אדר' מאיר שמאחר שלדעתו אין מוכרין של רבים ליחיד מה צורך לתנאי והרי בקדושתה היא אלא על שני הדינין הראשונים היא חוזרת ובא ללמדנו עכשיו שמ\"מ צריך שישיירו לעצמם במכירה זו שאם ירצו יחזירוהו ואע\"פ שאין לבם כך כדי שיחוש הלוקח שלא לעשות בה דבר הבזוי דברי רבי מאיר ותמהו עליו בגמרא היאך מותר ללוקח לדור בה על דרך זה שהרי ריבית הוא שכל שמתנה בחזרה הרי הוא כאומר הלויני ודור בחצרי ותירץ בה מאחר שהיא על צד מכירה צד אחד ברבית הוא שאפשר שיחזירוה ואפשר שלא יחזירוה ועל שיטת רבי יהודה שאמר צד אחד ברבית מותר או שהתנה להחזיר את השכירות ועל דעת האומר ברבית ע\"מ להחזיר שמותר ואין הלכה כן לא בצד א' ברבית ולא ברבית ע\"מ להחזיר כמו שיתבאר במקומו וחכמים אומרים שמוכרין אותה ממכר עולם בלא שום שיור אלא שמתנין עם הלוקח שלא ישתמש בה לד' דברים אלו שהם בזויים ביותר והם מרחץ ובורסקי ר\"ל מקום שמעבדין בו עורות ובית הטבילה ר\"ל בתי מקואות ובית המים ר\"ל בית הכביסה ורבי יהודה אומר שהם מוכרין ממכר עולם ומזכירין בה לשום חצר ר\"ל שאין בה תשמיש ואח\"כ יעשה לוקח מה שירצה והלכה כרבי יהודה ויש שפוסקין כחכמים וגדולי המחברים העמידו משנה זו בשבעה טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר ועל תנאי עלוי הא שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר לכל תשמיש יכולין למכרה:",
+ "ועוד אמר רבי יהודה בית הכנסת שחרב נוהגים בו כבוד כאלו הוא קיים אין מספידין בתוכו מספד של יחיד ר\"ל שהיה מנהגם שהיו מספידין על כל אדם ומ\"מ מספד של רבים ר\"ל של תלמיד חכם מותר ואין מפשילין בתוכו חבלים פירוש והוא הדין לשאר מלאכות אלא שגדילת חבלים צריך לחזר בהן אחר מקום רחב ופנוי ושאר מלאכות אין דרך בני אדם לצאת מביתו בעשייתן ואין פורשין בתוכו מצודות לצוד העופות או החיות ואין שוטחין על גגו פירות ליבשן ואין עושין אותה קפנדריא כאדם שרוצה לילך משביל זה לשביל שאחריו וצריך לו להקיף שורת הדרך על פני כלה ונכנס לבית הכנסת שהוא פתוח לשני השבילים ויוצא לו מיד ומ\"מ פי' בגמ' שאם נכנס הוא על דעת שלא לעשות קפנדריא מותרין לעשות קפנדריא וכן אמרו שם שאם היה שביל מעיקרו מותר עלו בו עשבים לא יתלושו ופי' בגמ' לא יתלושו על דעת להאכיל לבהמתו הא לתלוש ולהניח מותר:",
+ "זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודינין שבאו עליה בגמרא אלו הן:",
+ "מאחר שבארנו מצד אחד ברבית על מנת להחזיר אסורין מי שהיה נושה בחבירו ועשה לו שדהו מכר ר\"ל שתהא קנויה לו מעכשיו אם לא יפרענו לזמן פלוני אע\"פ שאם לא פרעו לזמן שהתנה הרי הוא שלו אסור ללוקח שיאכל הפירות שמא יפרענו ויבטל הקנין ונמצא שאין הקנין קנין גמור אף בתוך הזמן והרי יש בו צד אחד ברבית והוא אם יחזיר לו מעותיו אפילו היה הלוקח אוכלם על מנת שאם יחזיר הלה מעותיו יחזיר הוא פירות שאכל אסור מ\"מ כל רבית אף על מנת להחזיר וכבר בארנוה במקומה במציעא פרק נשך:",
+ "המטיל מים ורצה להתפלל ירחיק ארבע אמות ממקום שהטיל שם מים וישהה עוד כדי הלוך ד' אמות משום ניצוצות ויתפלל ומי שהתפלל והוצרך להטיל מים ישהה כדי הלוך ארבע אמות וישתין שכל ארבע אמות דמדומי תפלה בפיו אבל אינו צריך להרחיק ארבע אמות שמאחר שהמקום שהתפלל אינו קדוש מצד עצמו לא קדשה תפלתו את המקום אלא שכיון שסיים תפלתו הרי מקומו חול גמור וכבר בארנו דבר זה במס' ברכות כ\"ב ב' ומ\"מ ממדות חכמים שלא להטיל מים בתוך ארבע אמות של תפלה ואע\"פ שמותרין בכך ראוי לתלמיד חכם לקדש עצמו אף במותר לו:",
+ "הרבה דברים היו תלמידי חכמים משתבחין במדותיהם מהם מי שהיה אומר שלא הטיל מים בתוך ד' אמות של תפלה ושלא היה מכנה שם לחבירו אף בכנוי שאין בו פגם משפחה ואין צריך לומר במה שיש בו פגם משפחה שנאמר עליו בפרק הזהב נ\"ח ב' שיורד לגיהנם ושלא בטל קדוש היום על היין אלא אע\"פ שהיה עני ואין לו פרוטה לקנות בה היה ממשכן ומביא יין לקדוש אע\"פ שהיה אפשר לו בפת ומהם שלא היה מפסיע על ראשי עם הקדש אלא כשהיה צריך לעבור דרך לפניהם היה מעקם את הדרך וכן לא היה עושה קפנדריא בבית הכנסת אף במקום שמותר כגון שהיה שביל מעיקרו או שנכנס על מנת שלא לעשות קפנדריא ומהם שהיו משכימין לבית המדרש עד שלא היה אדם קודמם בכך ושלא היה מברך לפני כהן ושלא היה אוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה ר\"ל זרוע ולחיים וקיבה ואע\"פ שמותר לעשות כן מ\"מ ברכת כהן דוקא כשהכהן ת\"ח אבל אם היה זה ת\"ח והכהן עם הארץ אסור להניח לו לברך ומהם שהיה כהן והיה משבח את עצמו שלא נשא כפיו בלא ברכה וי\"מ בה שאע\"פ שנשא את כפיו פעם אחת כל שהלה מזדמן לו לישא פעם אחרת אף באותו היום היה חוזר ומברך וברכה זו היא אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה ואין זה נראה דמאי רבותיה ודאי כך הוא הדין לברך כל זמן שנושא את כפיו כמו שביארנו אלא נראה שהיא אמורה על מה שאמרו בשעת עלייתו אומר יהי רצון שתהא ברכה זו כתקנה וכד מהדר אפיה אומר רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו וכו' והיה משבח את עצמו שהיה מוסיף בה בברכה ארוכה עד שמראה מתוך דבריו חבה יתירה ואהבה עזה לעם ומהם שהיו אומרים שלא נתכבדו בקלון חביריהם לעולם והוא מדה מגונה עד למאד וביאורה בשני פנים אחד בדבור ואחד במעשה בדבור כגון שיאמר איני בעל עבירה זו כפלוני ובמעשה כגון שהיה זה מביא בידו או בכתיפו דבר שאינו כבוד לו ונותנו לזה האחר שיביאנו אחר שזה אדם הגון ג\"כ ושאין זה מכבודו ומקצת חכמים היו מעטרין עצמן במדת הענוה עד שלא היתה קללת חביריהם עולה עמהם על מטתם אלא מוחלין מיד לכל מי שציערם ואע\"פ שאמרו יומא כ\"ב ב' כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם ההיא כשהקילוהו מתוך תוכחתו ומתוך דברי שמים וכל שלכבוד תורה וכן שהיו ותרנים בממונם ושלא היו מקבלים מתנות וכל שכן שלא היו עומדים על מדותיהם אלא מעבירין על הכל ומהם מי שלא היה מסתכל באדם רשע כלל כל שכן שהיו נזהרין ממשאו ומתנו כדרך הנביאים והחסידים וכמו שאמר אלישע לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך ומהם מי שלא הקפיד אפילו בתוך ביתו לעולם ושלא היה הולך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין והיה נזהר עם כל זה שלא להרהר במבואות המטונפות ולא היה ישן בבית המדרש ולא היה שש בתקלת חבירו כל שכן שלא היה מקלהו בהזכרתו לקראו בכנוי כל אלו וכיוצא בהם מדות החכמים ותלמידיהם וראוי לאדם ללמוד מהם כמה שאפשר לו ובספרי המוסר לחכמים נאמר ממדות החכם צהלתו בפניו ובלבו אבלו לבו רחב ונפשו שפלה איננו חומד ולא נוטר ואינו מספר בגנות מואס בגדולה שונא את השררה אם ישחק לא ירבה ואם יכעס לא יתקצף מחלקתו נאה תשובתו נכבדת הסכמתו חזקה בריתו נאמנה אם יכעס יחמול ימשול ביצרו וירצה בדין אלהיו לא ידבר עתק למי שיזיקהו ולא ייגע במה שלא יועילהו לא יתנקם ולא יזכור רעה משאו קל ועזרתו רבה הודאתו נמצאת בעת רעה וסבלו ארוך בעת הנזק אם ישאלוהו יתן ואם יחמסוהו ימחול אם ימנעו ממנו יתנדב ואם ירחיקוהו יתקרב רך מחמאה מתוק מדבש לא יגלה סוד ולא יחשוף מסתור צרותיו רבות תלונתו מועטה כשיראה טוב יזכרנו וכשיראה רע יכסנו מלמד לסכל מזכיר למשכיל כל אדם בעיניו נכבד ממנו אב ליתום בעל לאלמנה מכבד הדלים מיסר לעשירים וראוי לכל מי שייחס עצמו בשם תלמיד חכם להתנהג על דרך אלו המדות ובדומיהם:"
+ ],
+ [
+ "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש אין אוכלין בהם ואין שותין בהם ואע\"פ שבמסכת פסחים ק\"א א' יתבאר שמקדשין בבית הכנסת להוציא האורחים האוכלין שם פירושו שאוכלין בבית הסמוך לבית הכנסת ולא ימנע זה אמרם אין קדוש אלא במקום סעודה הואיל ומתחלה על דעת כן מקדשין לשם כמו שיתבאר במקומו:"
+ ],
+ [
+ "ואין נאותין בהם כלומר כאדם המתיישב בה כעומד בביתו אלא שעומד בה באימה וכמי שבא להתפלל ואין מטיילין בה ר\"ל לילך בה מפנה לפנה דרך טיול ואין נכנסין בה בחמה מפני החמה ולא בגשמים מפני הגשמים אבל קורין בהם ושונין בהם ומספידין בהם הספד של רבים ולא סוף דבר הספד תלמיד חכם אלא כל הספד שיושב בתוכו ת\"ח שכל בני העיר מכבדין אותו ובאין לכל הספד שהוא בתוכו ומכבדין אותן ומרבצין אותם בד\"א בישובן אבל בחורבנן מניחין אותם לעלות בהם עשבים מפני עגמת נפש:",
+ "בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויות כלומר שמתנין בהם ליכנס לקצת הנאה אם מפני חמה אם מפני גשמים ומ\"מ דברים שיש בהם קלות ראש כגון חשבונות שבין אדם לחבירו אין עושין בהן וחשבונות של צבור יש מתירין שכל שהוא צורך צבור אין בו קלות ראש אע\"פ שאין נאותין בבית הכנסת חכמים ותלמידיהם אם היה המקום דחוק להם מותרין בכך שבית הכנסת ובית המדרש ביתן של תלמידי חכמים הוא מי שצריך לקרוא לחבירו והוא בבית הכנסת וצריך לו ליכנס בה כדי לקראו אם תלמיד חכם הוא יכנס וישב ויאמר שמועה אחת ואם בעל שמועות הוא יאמר הלכה אחת ואם הוא בעל פסוק יאמר פסוק אחד ואם אינו בקי בכל זה יאמר לתינוק של בית הכנסת פסוק לי פסוקך ואח\"כ יקראהו או ישב וישהא מעט ויקראהו ויצא שלא יכנס לבטלה לבית הכנסת אסור להשתמש בתלמיד חכם ואפילו במי שאינו שונה אלא הלכות ומכל וכל צריך להזהר שלא ישתמש כלל במי ששנה לאחרים שהוא תכלית השלימות:",
+ "בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות דם טפה כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים וכבר ביארנו ענין זה במס' ברכות:"
+ ],
+ [
+ "מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת לקבורה ולהכנסת כלה מבית אביה לבית בעלה בד\"א כשאין לאותו המת כל צרכו אבל יש לו כל צרכו אין מבטלין וכמה כל צרכו בכדי שיש שם כדי לכבדו בכבוד הראוי לו ובשני של כתובות פסקנו בה דרך אחרת שעליה אנו סומכים יותר והארכנו שם גם כן בקצת דברים שקצרנו בהם כאן בד\"א למי שקרא ושנה לעצמו אבל מי שהשפיע לזולתו אין בו שיעור והכל מבטלין נשים ועמי הארץ מ\"מ בעשרה לבד דיים ואין האחרים מבטלין ויש מי שאומר שהנשים הכשרות וזריזות במה שנצטוה להן דינן כמי שקרא ושנה ובבטול מלאכה מ\"מ לכל מבטלין אותה כמו שהתבאר במסכת מועד קטן מ\"מ אף אנו פסקנו שם שאף היא תלויה בדין זה בית הקברות אין נוהגין בה קלות ראש ואין מרעין בו את הבהמות ואין מוליכין בו אמת המים כדי להשקות שדותיהם ואין מלקטין בהם עשבים מפני כבודן של מתים ואם לקט שורפן במקומן ולא די להם בתולש ומניח שלא ליהנות ממה שיינק מגוף המתים וגדולי המפרשים מיחו במקומותיהם שלא לקיים בהם אילנות לאכול פירותיהם ודוקא במקום הקברות ויש שמתירין לקיימן אלא שמוחין שלא ליטע ושלא לזרוע וקצת רבני צרפת כתבו שלא נאסר אלא בעשבים וזרעים וירקות שהם בקרקע עולם אבל באילנות מותר:",
+ "המשנה הרביעית והכוונה בה עם כוונת המשניות שאחריה עד סוף הפרק בענין החלק השלישי לבאר ענייני פרשיות של קריאת כל השנה והתחיל בפרשיות של אדר מתוך שעיקר המסכתא בעניינים של חדש אדר והוא שאמר ר\"ח אדר וכו' והוא שכבר ידעת שבאחד באדר משמיעין על השקלים כדי שיכינו כלם את שקליהם באחד בניסן שנאמר זאת עולת חדש בחדשו חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה כלומר בחדושו ר\"ל במה שנתחדש בו ועכשיו הוא אומר שעושין לה השמעה אחרת והיא קריאת פרשת שקלים ואמר על זה שאם חל להיות בשבת קורין בו ביום בפרשת שקלים ואם חל באמצע שבת קורין אותה קודם אדר בשבת שעברה שהיא שבת אחרונה של שבט ומפסיקין לשבת הבאה שאין אומרים בה פרשת זכור שהרי יש שתי שבתות עד פורים ואלו נאמר זכור בשבת שניה נמצא שבת מפסיק בין זכור לפורים ואנו רוצים לסמוך זכור לפורים כדי לסמוך מחיית זכר עמלק בשל המן בשניה זכור פי' לא שניה דוקא שהרי לפעמים יש בה הפסקה אלא שבת שיש בה פרשה אחר פרשת שקלים הוא שבת של פרשת זכור בשלישית פרשת פרה אדומה להעיר את הטמאים ליטהר לעשות פסחיהם בטהרה ברביעית החדש הזה ששם פרשת הפסח ובתלמוד המערב אמרו בדין שתקדום פרשת החדש לפרשת פרה שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה על ידי אלעזר ולמה הקדימוה מפני שהיא טהרתן של ישראל בחמישית חוזרין לכסדרן פי' בגמ' לסדר הפטרות והוא שבאותן שבתות של ארבע פרשיות מניחין הפטרה של סדר היום ומפטירין בהפטרות של פרשיות מפני שבהפטרה הולכין אחר קריאת ספר האחרון והוא ענין דסליק מינה ואין יוצאין מכלל זה אלא במחר חדש שמפטירין בה אע\"פ שלא קראו בה אלא בסדר היום מטעם הכרזה ואומר עכשיו שבחמישית חוזרין לסדר הפטרות של סדר היום ואותן שהנחנו הלכו להם אבל סדר פרשיות לא הניחו כלל אלא שמוציאין שני ספרי תורה באחד קורין פרשת היום ובשני פרשת שקלים וכן בחברותיה:",
+ "לכל מפסיקין פירושו לכל ענין שאירע בשבת מפסיקין בהפטרות סדר היום ומפטירין בענין המאורע לראשי חדשים שמפטירין בהשמים כסאי או במחר חדש ולחנוכה בנרות של זכריה ואם יש בה שתי שבתות מפטירין בראשון בנרות של זכריה ובשניה בנרות של שלמה ומ\"מ מקדימין בשל זכריה שהם עיקר מפני שהיתה המראה לבית שני שבו היה הנס ומ\"מ פורים ותעניות ומעמדות אין בהם הפטרה והפסקה שלהן היא של פרשיות שמפסיקין בסדר השבוע וקורין במאורע וכן בימי המועדות שלא הוזכרו כאן אבל ראש חדש וחנוכה אין בהם הפסק פרשה אא\"כ באו בחול בשני ובחמישי וכל המשנה מתבארת כן בקריאת שלשה:"
+ ],
+ [
+ "זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:",
+ "באחד באדר משמיעין על השקלים פי' שמכריזין בהכרזת בית דין שיביאום ועל הכלאים ר\"ל שיצאו ויעקרום שמזמן זה הם נכרין בין התבואה בחמשה עשר בו שולחנים יושבים ר\"ל בירושלים בשוקים שבה שהשלחנות בתוכם כדי להמציא שקלים למבקשיהם בפרוטות או באיזה מטבע שיביאו והיו מחליפין להם בלא שכר בעשרים וחמשה בו יושבין במקדש שמעטין היו אותן שלא החליפו ולא היו צריכין לישב בשלחנות והיו יושבין במקדש בקצת מקומות של חול שבו פרשת שקלים היא מכי תשא עד ועשית כיור וההפטרה שלו ביהוידע הכהן ואע\"פ שאותן שקלים שבכי תשא לאדני המשכן היו שלשה פעמים הוזכרה שם תרומת ה' וזהו שאמרו שלש תרומות אחת לתרומת אדנים ואחת לתרומת שקלים לקרבנות ושתיהן היו בחצי שקל והשלישית לבדק הבית והיא היתה כפי נדבת כל אחד ואחד שניה זכור את אשר עשה לך עמלק והפטרה שלה פקדתי שלישית פרה אדומה ומפטירין וזרקתי עליכם וכו' רביעית החדש הזה לכם ומפטירין בראשון באחד לחדש:",
+ "ראש חדש אדר שחל להיות בשבת [מוציאין שלשה ספרי תורה וקורין] אחד בעניינו של יום ואחד בראש חדש ואחד בכי תשא וכן הענין בראש חדש טבת שחל להיות בשבת אחד בענינו של יום ואחד בראש חדש ואחד בחנוכה וכן בראש חדש ניסן שחל להיות בשבת אחד בסדר היום ואחד בראש חדש ואחד בהחדש הזה:"
+ ],
+ [
+ "ראש חדש אדר שחל להיות בואתה תצוה שהיא סמוכה לכי תשא שהיא פרשת שקלים לפי סוגית ההלכה קורין חמשה בפרשת תצוה וששי בכי תשא ושביעי חוזר וקורא בכי תשא ומתוך כפילתו ניכר לכל שהיא פרשת שקלים ומ\"מ שני ספרי תורה אין כאן הואיל והפרשה סמוכה ואין צריך גלילה ועכשו נוהגין להוציא שני ספרי תורה וקורין ששה בואתה תצוה ושביעי בכי תשא והוצאת הספר נותן היכר לכל על ענין הפרשה ויש נוהגין בזו בספר תורה אחת וקורין שבעה בואתה תצוה ומפסיקין בקדיש וקורא מפטיר בפרשת שקלים והקדיש מודיע הפרשה וכן נוהגין כשחל להיות בכי תשא עצמה ולפי ההלכה חל להיות בכי תשא עצמה קורין ו' כל הפרשה ואחר חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית כיור לפי מנהגינו שאנו עושין פקוד ופסח בפשוטה סגור ופסח במעוברת אין פרשת שקלים באה לא בואתה תצוה ולא בכי תשא אלא בפשוטה או במשפטים או בתרומה ובמעוברת או באלה פקודי או בויקרא אבל בגלילות פורווינצא שעושין פקוד ופסח אף במעוברת וחולקין הסדרים לשנים באה לפעמים בואתה תצוה ולפעמים בכי תשא ודין קריאתה על הדרך שהזכרנו ומפשוטה של סוגיא אתה למד שכל שיש שני ספרי תורה קורין ששה בראשונה ושביעי בשניה ולא שיוציאו את השניה בשביל מפטיר כמו שנוהגין בהרבה מקומות אלא שיש אומרים שבאותם הזמנים היה המפטיר מכלל השבעה ואין נראה כן שהרי שאלו בו אם עולה למנין שבעה אם לאו ואע\"פ שנהגו כן במקצת מקומות אינו מנהג נאה וכל שכן כשהמפטיר קטן אף גדולי הדורות למדו מסוגיא זו שכל שבת שיארע בו ראש חדש קורין בשניה מתחלת פרשת צו וביום השבת ובראשי חדשיכם ממה שאמרו בה אלא למאן דאמר פרשת צו מאי שני ואם לא כן הא שני שבכל שבת שיארע בו ראש חדש קורא מוביום השבת ובשקלים קורא מצו אלא שאף בכל שבת קורא מפרשת צו ואין זה הכרח שמ\"מ הנכנסין חושבין שבתחלת הפרשה התחילו ואף אותם שעמדו הואיל ופרשה אחת הי�� אין כאן הוכחה:",
+ "ארבע פרשיות אלו לעולם אין קורין אותן בארבע שבתות רצופין אלא בהפסקה פעמים בהפסקה אחת פעמים בשתים והדבר תלוי בדברים אלו לעולם אם חל ראש חדש אדר בשבת קורין פרשת שקלים בו וכן בראש חדש ניסן שחל בשבת קורין פרשת החדש בו ביום ואם הגיעו באמצע שבת קורין פרשה בשבת הסמוכה להם ר\"ל של שקלים בשבת הסמוכה לאדר ושל חדש בשבת הסמוכה לניסן ופרשת זכור לעולם אין קריאתה אלא בשבת שלפני פורים ופרשת פרה אין לה זמן קבוע אלא שלעולם סומכין אותה לפרשת החדש ואין מפסיקין בין שתיהם ר\"ל בין פרה לחדש אחר שתדע הקדמות אלו צריך שתדע שאין אדר הסמוך לניסן בא באג\"ה שלא יבא פסח בבד\"ו ונמצא שאין אדר בא אלא בזבד\"ו כשבא בשבת קורין שקלים בו ביום וזכור לשבת שניה שהרי יחול פורים בששי שבה ומפסיקין לשבת של מחרת פורים שהוא יום ט\"ו בחדש בין זכור לפרה שאלו היינו קורין פרה ביום ט\"ו היה יום כ\"ב באדר זמן קריאת חדש הואיל ואין מפסיקין בין פרה לחדש ואינה שבת הסמוכה לניסן שהרי יום כ\"ט של אדר שבת ומחרתו ר\"ח ניסן נמצא שהוצרכנו להפסיק בט\"ו ובשבת כ\"ב קורין פרה ובשבת של כ\"ט קורין חדש וסי' זט\"ו ואם חל ר\"ח ביום ב' הרי קראו שקלים בשבת שעברה והרי יש מכאן ועד פורים שתי שבתות והוצרכנו לשבת הסמוכה לפורים בקריאת זכור נמצא שהוצרכנו להפסיק בין שקלי' לזכור שבת ראשונה של אדר שהוא יום ו' בו ושבת שלאחריה שהוא י\"ג לאדר קורין [זכור] ומחרתו פורים וסי' ב\"ו ואם חל ר\"ח אדר בד' הרי קראו שקלים בשבת שעברה ויש מכאן ועד פורים ב' שבתות שבת ד' באדר ושבת י\"א באדר וא\"כ צריכין להפסיק בשבת ד' ולקרוא זכור בשבת י\"א שהיא סמוכה לפורים ושבת שהוא י\"ח קורין פרה ושבת שהוא כ\"ה קורין חדש ויום ה' שבאותו שבוע ר\"ח ניסן וסי' ד\"ד ואם חל ר\"ח אדר בו' כבר קראו שקלים בשבת שעברה ויש מכאן ועד פורים שבת ב' אדר ושבת יום ט' בו וצריכים אנו להפסיק בשבת יום ב' כדי לקרוא זכור בשבת יום ט' שהיא סמוכ' לפורים שיחול ביום ה' שהוא י\"ד לחדש וכן אנו צריכין להפסיק בשבת שאחר פורים שהוא י\"ו לאדר שהרי ניסן בא בשבת ואין בו הקדמה לקריאת חדש ונמצא שבת כ\"ג באדר בין שבת שאמר פורים לשבת שבו ר\"ח ניסן ומפני זה חוזרין ומפסיקין בשבת שאחר פורים שהוא י\"ו לאדר ושבת שהוא כ\"ג באדר קורין בפרה ושבת שהוא יום ל' והוא ראש חדש ניסן קורין חדש וסימן ובי\"ו:"
+ ],
+ [
+ "מנהג חכמים בתעניותיהם שהיו מתפללין שחרית כדרכן ואח\"כ מפשפשין במעשי העיר עד חצות היום מחצי היום ואילך רביעית היום קורין ומפטירין ורביעית הנשאר מאריכין בתפלה עד הערב:",
+ "המשנה הה' בפסח וכו' כוונת המשנה לבאר מה שכיון בשלפניה ואמר שבפסח קורין בפ' מועדות שבתורת כהנים ר\"ל שור או כשב בעצרת שבעה שבועות בכל הבכור בר\"ה בחודש השביעי ואין זו הלכה ביה\"כ אחרי מות ביום ראשון של חג בפרשת מועדות שבתורת כהנים והוא שור או כשב ושאר ימות החג בקרבנות החג שבפרשת פנחס בחנוכה בנשיאים שבפרשת נשא בפורים ויבא עמלק ואע\"פ שאין בה אלא תשעה פסוקים הואיל וסליק עניינא מותר כמו שהתבאר בראשי חדשים ובראשי חדשיכם במעמדות במעשה בראשית על הדרך שבארנו במסכת תענית בתעניות ברכות וקללות פירוש שבתורת כהנים ופרשוה בתענית צבור של גשמים ואינו אלא בא\"י כמו שהתבאר במסכת תענית והוא שנוהגין עכשו לקרות בויחל משה:"
+ ],
+ [
+ "ואין מפסיקין בקללות אלא א' קורא את כולם ופרשוה בגמ' דוקא בשל תורת כהנים כמו שיתבאר וכן פי' הטעם מפני שאין אומרי' ברכה על הפורענו' אלא כשהוא מתחיל מתחיל בפסו' שלפניהם וכשהוא מסיי' מסיים בפס' שלאחריהם ובהגדה פי' למה אין מפסיקין בקללות על שם אל תעמוד בדבר רע רבי יהושע אומר על שם עמו אנכי בצרה אמר הקדוש ברוך הוא אינו בדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן ר\"ל כסדר השבוע ואין עולה להם מן המנין כלומר שיקרא בב' ממקום שסיים בשבת במנחה ושיקרא בה' ממקום שסיים בשני אלא מקום שמתחיל במנחה מתחיל בב' וה' ובשבת הבאה שנאמר וידבר וגו' כלומר מה שאנו מזקיקין לקרוא בכל זמן מעניינו של יום הוא מטעם מ\"ש וידבר משה את מועדי יי' אל בני ישראל:",
+ "זהו ביאור המשנה וזהו מה שבא בגמרא להשלים ענין המכוון בה:",
+ "בימות הפסח שהם ח' בגולה קורין מש\"ך תור\"א קד\"ש בכספ\"א פס\"ל במדבר\"א של\"ח בוכר\"א וסדר זה כשחל פסח באג\"ז אבל אם חל בה' צריכין לקרות בשבת שבחול המועד שהוא יום ג' ראה אתה אומר אלי וכו' וקבעו בה הגאונים שהסדר משתנה מש\"ך תור\"א פס\"ל במדבר\"א קדש בכספא שלח בוכרא שלא להפריד אחת מהן מבת זוגה ויש נוהגין בה משך תורא פסל קד\"ש בכספ\"א במדבר\"א וכו' ביום א' מפטירין בפסח גלגל ומחרתו בפסח יאשיהו ביום ז' בשירת דוד כנגד שירת הים ויום אחרון בעוד היום שמפלתו של סנחריב בפסח היתה בעצרת יום א' בחדש השלישי ומפטירין במרכבה יום שני בכל הבכור ומפטירין בחבקוק בראש השנה יום א' וה' פקד את שרה ומפטירין בחנה [יום שני והאלהים נסה את אברהם ומפטירין הבן יקיר לי אפרים וכו' ביה\"כ שחרית אחרי מות ומפטירין סולו סולו] במנחה בעריות ומפטירין ביונה בחג בשני ימים הראשונים קורין שור או כשב ומפטירין ביום א' הנה יום בא ליי' ויום שני ויקהלו אל המלך שלמה ובחולו של מועד בקרבנות החג והתבאר במס' סוכה שמדלגין בהם ופרשו הגאונים בענין זה שבשני ימי' הראשונים קורין בספר שני ובחמשה עשר יום בלבד וביום ג' שהוא ראשון לחה\"מ והוא ג' ספק שני קורא כהן וביום השני ולוי קורא וביום השלישי וד' קורא וביום השני וביום השלישי ועל פי סדר זה עד יום שביעי ושביעי בכלל ונמצא שלא קראו אלא הלכת היום או ספקו וגדולי הרבנים מסדרין שבראשון של חה\"מ קורא כהן ביום השני ולוי ביום השלישי וישראל קורא בשל מחר ביום הד' ורביעי חוזר וקורא שני ושלישי וכן בכל הימים חוץ מיום אחרון שא\"א לקרוא של קדש בחול ומסדרין בו שיהא כהן קורא בחמישי ולוי בששי וישראל בשביעי ורביעי בששי ושביעי ואין זה סדר נכון כלל והיאך יקרא בכל יום בהלכת מחר וכן היאך קורא ביום השביעי בשל חמישי והעיקר כדברי הגאונים וכן יש שמשנין את הסדר בדרכים אחרים שאין נראים וכבר כתבנום בפירושנו ושמיני עצרת קורין בכל הבכור ובספרים ישנים ראיתי מצות וחוקים ובכורות ור\"ל שמתחילין בעשר תעשר שיש שם מצות וחוקים וכל הבכור ולא נהגו כן אלא כשחל בשבת ומפטירין ויהי ככלות שלמה ולמחר וזאת הברכה ומפטירין באחרי מות משה שבת שחל להיות בחה\"מ בין בפסח בין בסוכות קורין ראה אתה אומר אלי ומפטירין בפסח היתה עלי ובתשרי ביום בא גוג בחנוכה בנשיאים ומפטירין בנרות זכריה ואם יש בה ב' שבתות מפטירין בא' בנרות זכריה ובב' בנרות שלמה בפורים ויבא עמלק בר\"ח ובראשי חדשיכם ואם חל בשבת מפטירין בהשמים כסאי ור\"ח שחל להיות בא' בשבת מפטירין בשבת שלפניו מחר חדש:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ח אב שחל בשבת מפטירין בחזון ישעיהו ועכשיו נהגו להפטיר כן בכל שבת שלפני ט' באב וט' באב עצמו קורין בכי תוליד בנים ומפטירין באסוף אסיפם במעמדות קורין במעשה בראשית שאלמלא קרבנות לא נתקיימו שמים וארץ ומ\"מ יי' יראה ללבב וכשאין קרבנות זכירתן עולה לנו במקום הקרבתן שלא הקרבן מכפר אלא התשובה הבאה בסבתו והרי אף הזכירה משמשת כך ואף התפלה עומדת להם בזו:",
+ "לעולם יהא אדם רך ואל יתמיד בשררה וילמד אדם ממדת קונו שכל מקום שאתה מוצא גבורתו שם אתה מוצא ענותנותו ודבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים:",
+ "מה שביארנו במשנה שאין מפסיקין בקללות דוקא של ת\"כ אבל משנה תורה פוסק מה בין אלו לאלו הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן [והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרו] ר\"ל בלשון עצמו מ\"מ עכשו נהגו שלא להפסיק אף באלו עזרא תקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבת\"כ קודם עצרת ושל משנה תורה קודם ר\"ה כדי שתכלה שנה וקללותיה:",
+ "לעולם יהא אדם שומע לעצת גדוליו אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה ראיה לדבר רחבעם בן שלמה:"
+ ],
+ [
+ "העולה לדוכן כדי לקרות בתורה פותח ספר תורה ורואה היכן צריך להתחיל ומברך כשהוא פתוח וקורא שאין חוששין שמא יאמרו ברכות כתובות בתורה והקורא לא יסייע למתורגמן שבזו הואיל ומצינו תרגום בכתבי הקדש יאמרו תרגום כתוב בתורה ואחר שקרא אם צריך לגלגל קודם שיברך לא הוזכרה בגמרא אלא שגדולי המחברים כתבו שצריך לגלגל קודם שיברך הואיל ואינו צריך לקרות בו שבראשונה הואיל וצריך לפתוח קודם שיברך לראות היכן הוא צריך להתחיל לא הטריחוהו לגלגל ולברך ולחזור ולפתוח אבל באחרונה ודאי צריך לגלגל ואח\"כ יברך ויש אומרים שאף בזו אין צריך לגלגל אלא מברך אע\"פ שהוא פתוח הואיל ומ\"מ הוזכר בו טעם שאין חוששין לומר ברכות כתובות בתורה בתלמוד המערב התבאר במס' ברכות שאם היה אחד קורא ונשתתק עומד אחר תחתיו ואינו מתחיל ממקום שפסק זה אלא ממקום שהתחיל שא\"ת ממקום שפסק הרי הראשוני' נתברכו לפניהם ולא לאחריהם והאחרוני' נתברכו לאחריהם ולא לפניהם וכתיב תורת יי' תמימה שתהא כולה תמימה וי\"א שמאחר שצריך להתחיל במקום שהתחיל ראשון שהוא כמי שלא קרא ראשון כלל ומברך זה לפניהם ועיקר הדבר שאין זה מברך אלא לאחריהם:",
+ "הלוחות שמניחין בהם ס\"ת שלא בשעת קריאה והבימות שבעזרה אין בהם קדושה ופי' בתלמוד המערב שאין להם קדושת ארון אבל קדושת בהכ\"נ יש להם וי\"מ הלוחות הנסרים שעל הספרים שלנו:",
+ "הגולל ס\"ת יעמידנו על התפר שאם יהדק יותר מדאי יתבונן בהרחבת התפר קודם שיקרע הגולל ס\"ת כשהוא גולל גולל מבחוץ וכשהוא מהדק מהדק מבפנים ופי' הדברים לדעתי שהוא מתחיל לגלול מבחוץ כנגד החזן וכשהוא מהדק מהדק מבפנים כנגד עצמו שאם יכרוך מצד עצמו ויהדק מצד אחורי הספר כלפי החזן יתפרדו שני צדדי הספר זה מזה והוא שכבר נהפך הספר להיות הכתיבה כנגד הגולל כדי שיכוין יותר את הגלילה ויתבונן היאך מתחברים שני צדי הספר זה בזה כך יראה לי וי\"מ בה פירוש אחר לומר כשהוא גולל כמו שבארנוהו אבל ענין כשהוא מהדקה פירושו שכשהוא בא להדק כריכת קשר ראש המטפחת שיכרכנה כלפי הכתב ולא מאחוריו כדי שימצאנה החזן עליונה בשע' שיוציא את הספר פעם אחרת ולא יצטרך להפוך את הספר גדול שבכל הקוראין הוא נו��ל כבוד הגלילה והגולל נוטל שכר כנגד כלם והאוחז ס\"ת יאחזנה בכריכת איזו מפה עליה והאוחז אותה ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה כלומר שאין מצות הגלילה עולה לו לכלום כשגולל אדם ס\"ת גולל המטפחת עלי' כדרך שאנו עושין שאין הספר זז ממקומו אלא שכורכין את המטפחת סביב הספר לא שיגלול הספר בתוך המטפחת וכן אני אומר בכריכת תפלין לכרוך את הרצועות סביב התפלין ולא שיגלגלו התפילין בתוך הרצועות:",
+ "אלו שמשתמשין בבת קול ועושין איזה דבר או נמנעים מעשותו על פי אותו הקול אין כאן בית מיחוש מסרך לא תנחשו והרי מצינו בו רמז בכתוב דכתיב ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר ומה שנאסר מטעם זה כבר בארנוה בארוכה בז' של סנהדרין:",
+ "שני ת\"ח היושבים בעיר א' ראוי להם שיהיו נוחים זה לזה בהלכה ולא יחלקו זה עם זה מצד נצוח וקטרוג ואם עשו כן עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים:",
+ "ומשה תקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בעניינו של יום הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג ונאמר בתורה וידבר משה את מועדי יי' אל בני ישראל מצותן שיהיו קורין כל א' בזמנו וזהו שיעור מה שראינו לכללו בדיני מס' מגילה [ולאל אתן תהלה והוא ברחמיו יקבץ עמו עם סגולה לירושלים בחדוה וגילה בנויה על תלה]:",
+ "תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו בדיני מסכת חגיגה בעזר הצור."
+ ]
+ ]
+ },
+ "versions": [
+ [
+ "Meiri on Shas",
+ "http://www.sefaria.org"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "מאירי על מגילה",
+ "categories": [
+ "Talmud",
+ "Bavli",
+ "Rishonim on Talmud",
+ "Meiri",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "schema": {
+ "heTitle": "מאירי על מגילה",
+ "enTitle": "Meiri on Megillah",
+ "key": "Meiri on Megillah",
+ "nodes": [
+ {
+ "heTitle": "הקדמה",
+ "enTitle": "Introduction"
+ },
+ {
+ "heTitle": "",
+ "enTitle": ""
+ }
+ ]
+ }
+}
\ No newline at end of file