json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Chagigah/Hebrew/merged.json

{
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Chagigah",
    "language": "he",
    "versionTitle": "merged",
    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Chagigah",
    "text": [
        [
            [
                "בפרשת הקהל וילפינן ראיה ראיה. ומתניתין דקתני חרש סתם והתנן בפ\"ק דתרומות מ\"ב חרש שדברו כו' אינו לא שומע ולא מדבר אמרי' בגמרא דמתניתין ח\"מ וה\"ק כו':",
                "ורבותא נקט דלא מבעיא מעירו דלא מצי סליק לעזרה והה\"נ אם אינו יכול לעלות מעירו לירושלים. תוספ'.",
                "ובגמרא שנאמר יראה יראה כדרך שבא ליראות (לפני המקום) בב' עיניו (של מקום) כך בא לראות (המקום) בב' עיניו:"
            ],
            [
                "דנאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה האמור להדיוט בראוי לו אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו. גמרא דף ז':",
                "משמע שאתם תהנו ממנו. ומנלן דקרבן בהמה היא פירש\"י דכתיב לא ילין חלב חגי עד בוקר במידי דאית ליה חלב הקרב לגבוה:",
                "פסוק זה אינו כתוב בחג אלא גבי הר עיבל ומשם ילפינן דסתם שמחה הוי בזביחת שלמי' ומינה דושמחת בחגיך היינו בזביחת שלמים. תוספ':",
                "והאי קרא במעשר שני כתיב. וצריך לומר דיליף ממעשר. תוספ'."
            ],
            [
                "דרשות היא ולא חובה:",
                "אבל בעולת ראיה לא תנן מן המעשר דלמה טופלה יביא מעה כסף. רש\"י:"
            ],
            [
                "בנדרים כו'. שהתנדבו כל השנה וכשעולין לירושלים ברגל מביאין אותן ומקריבין אמוריהן והבשר נאכל לבעלים יוצאין בהן משום שמחה אם יש בהן בשר לשובע. ומשום דבעי למתני סיפא והכהנים בחטאות כו' נקט ברישא ישראל רש\"י:"
            ],
            [
                "אוכלים. שם התואר. כמא דאת אמר ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל:",
                "בגמרא הא לית ליה. וקאמר דטופל מעות חולין למעות מע\"ש ומביא פר גדול דלא בעינן אלא שתהא שעור דמי אכילה ראשונה מהחולין:",
                "ועולות. ראיה. רש\"י:",
                "עולות מרובות. דכתיב איש כמתנת ידו. רש\"י:"
            ],
            [
                "אבל שלמי שמחה כל הימים חייבים בשמחה ולפיכך לא שייך לומר בהם שהם תשלומי הראשון:",
                "כל הרגל. בגמרא למדוהו מקרא:",
                "דאותו יום ראשון עשאו הכתוב עיקר והשאר תשלומין לו:",
                "האחרון. בגמרא למדוהו מקרא:"
            ],
            [
                "איזהו כו'. דדרשא דלעיל מסיפיה דקרא נפקא לה דכיון שישב ובטל ממ\"ע שייך ביה חסרון ולא מעוות ולאו לאפלוגי אתא:",
                "אבל שאר עבירות רוצח וגוזל (נ\"ל שצ\"ל ועבודה זרה. תוי\"ט) אין עדיו לפניו. תוספ':"
            ],
            [
                "שדרשו לא יחל הוא אינו מיחל אבל אחרים מיחלין לו. גמרא:",
                "בגמרא מכתב כתיבי צריכי להא דאמרינן מלאכת מחשבת אסרה תורה. לא כתיבא בשבת אלא במשכן כתיב. ומדסמיך פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין. וחגיגות דהא דילפינן מחלב חגי דדוקא בהמה איכא למידחי דללאו תניין אתי לקרבנות הבאין בחג כו' וחגותם נפרש מלשון מחול כמו יחוגו וינועו אלא אתיא מדבר מדבר כו' וכיון דמדברי קבלה יליף הוי כהררים כו'. מעילות דתנן נזכר בעה\"ב ולא נזכר שליח שליח מעל ואע\"ג דלא הוי ליה למידע וקרוב לאונס. גמרא:",
                "הדינין כו'. לכדתניא נפש תחת נפש ממון. ויליף לה נתינה נתינה מדמי ולדות. גמרא:",
                "והעבודות. להולכת הדם דאע\"ג שהיא עבודה שאפשר לבטלה שישחוט בצד המזבח וזורק אפ\"ה דין עבודה יש לה לפגול כו' וילפינן מדכתיב והקריבו וזו קבלה כו' ואפקיה בלשון הולכה לומר לך דהולכה עבודה היא. גמרא:",
                "הטהרות. דתניא ורחץ את בשרו כו' מים שכל גופו עולה בהן כו':",
                "והטומאות. לכעדשה מן השרץ ויליף דכתיב הנוגע בהם וגו' מהם כו' עד שנגע במקצתו שהוא ככלו כו'. גמרא. ועיין ריש פ\"ז דנדה:",
                "ועריות. לבתו מאנוסתו לא כתיבא ואתיא הנה הנה, זימה זימה. גמרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "בג'. לשון הר\"ב לג'. והכי מפרש בגמרא דאל\"כ היכי קאמר ולא במרכבה ביחיד וכיון שהוא יחידי ואינו שומע מרב הרי הוא מבין מדעתו ואפ\"ה אמרת לא. והדר קאמר אא\"כ היה חכם ומבין כו':",
                "והתוספ' פירשו שהוא שם של מ\"ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק שלאחריו. ואין ספק אצלי שהמכוון מה שאסרו מללמדו הוא על כח פעולתו ומעשה שע\"י נעשה. דאלו ידיעת אותיותיו ומלותיו בלבד, הרי נודע, וחלילה למחברים הקדושים שהיו כותבין אותו ומפרסמין אותו, אלו היה זה בכלל האיסור. אלא האיסור הוא על ידיעת הפעולה והמעשה ומעכשיו יפורשו במעשה שבבראשית ושבמרכבה בענין אחד:"
            ],
            [
                "בתי דינין. אע\"ג דהלל נשיא, הואיל ושמאי נכנס במקום מנחם, אין לטעות בו, דמנחם השני שבזוג, הרי שהיה אב\"ד. תוספ'. ועתוי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "כדכתיב במ\"ו פ\"ק. ואחר השבת דתנן לפי שכל שנוכל להקדים זמן התשלומין מקדימין ולא חיישינן משום צדוקים. תוספ':",
                "גמרא. כלומר ול\"ק דהא דאפליגי בה חדא זימנא. ופרש\"י דקמ\"ל דלא אמרינן מתוך שאתה מתיאש מהן אתה בא לפשוע שלא תקריבו עוד. ואי אשמעינן בהא בהא קאמ' ב\"ה כו'. גמרא:",
                "אחר השבת. דעולת ראיה אינה דוחה את השבת. וכ\"ש שלמי חגיגה. וצריך טעם למה. ובשלמא שלמי חגיגה. ילפינן מקרא אלא עולת ראיה מ\"ט לא ומ\"ש ממוספי יו\"ט דה\"נ קבוע להם זמן כו'. והר\"מ כתב (לפי גירסתו) דלא דמי למוספין דאם אינו חוגג היום חוגג למחר כו'. ומיהו לדעת התוספ' נ\"ל דטעמיה משום דכל עצמה של ראייה שהוא קרבן עולה במה מצינו מחגיגה ילפינן לה הלכך כחגיגה היא:",
                "כלומר בביתו ובשוק. והתוספ' הקשו דהול\"ל בכלים מאי בכליו. ועוד מאי אריא כה\"ג אפילו שאר אדם נמי. ופירשו דאבגדי כהונה גדולה קאמר דלא היה מתלבש והביאו ראיה מהירושלמי:",
                "ואנן סבירא לן שהפסוק קרא יום טוב שבת, כמו שקראו כולם שבתות ה'. הר\"מ. ומה שהכריח קבלת רז\"ל תמצא במשנה ג' פרק י' דמנחות:"
            ],
            [
                "לחולין כו'. והא כדאיתא והא כדאיתא. דהתנן בריש פרק ב' דבכורים דרחיצת ידים בתרומה מה שאין כן במעשר וכל שכן חולין. אלא תרומה בנגיעה והכא למעשר וחולין דוקא באכילה. עוד פירש בגמרא דאידי ואידי באכילה הא באכילה דנהמא הא באכילה דפירי:"
            ],
            [
                "טבל כו'. דוקא בטבילה בעינן כונה למעשר וכל שכן לתרומה, אבל בנטילת ידים כי נטיל לחולין שוב אינו פוסל בתרומה. דאי לא תימא הכי אין לך אדם אף חבר אוכל חולין בטהרה שלא יטמא משקין. תוספות. ועתוי\"ט:",
                "והא אתא לאשמעינן. דאי לגופיה לא איצטריך, דהא ברישא תנן דאפילו הוחזק לחולין אסור למעשר. ועוד י\"ל דאי מרישא הוה אמינא דטפי עדיף לא הוחזק כלל למעשר מהוחזק לחולין דהא עקר דעתו לגמרי ממעשר. תוספ':"
            ],
            [
                "דאלו עם הארץ עצמו אינו עושה מדרס וטעמא דאין רוב הצבור יכולין לעמוד בגזירה זו דלא ימצא לעולם אדם מעביר חבית ממקום למקום מה שאין כן רוקו דעם הארץ דיכולין להזהר. ומהאי טעמא אתי שפיר דקתני בגדי ע\"ה ולא קתני דע\"ה עצמו כזב וכן בכולהו דוקא בגדים אבל אינהו לא. תו' ועתוי\"ט:",
                "וישים אותם חולין כאלו הם בשר חטאת או אשם אבל אוכל חולין בטהרה לא ישמר אלא מכל דבר שיטמא החולין כדי שיהיו אותם החולין טהורים. הר\"מ:"
            ]
        ],
        [
            [
                "לא כו'. לפי שמפרש בו הרבה דינים ביניהם נקט האי לישנא. תוספ':",
                "מתיר. דאי מרישא ה\"א דוקא כובדו של כלי כו'. ואי מסיפא ה\"א דוקא קשר דמיא מהדק ליה אבל רישא מיא מקפי למנה ומגביהין אותו. גמרא:",
                "לשון הר\"מ בכלי שהוא מפוצל ולוחותיו וקירותיו מקושרות כגון מפה וכיוצא בה:"
            ],
            [
                "דאז נותנין לב עליהן לשומרן בטהרה ולהכי לא תני נעשים אלא נגמרים. תוספ':",
                "טבילה. ולא הערב שמש:",
                "כ\"פ הר\"מ. והר\"א השיג דבלא נגיעה מה יעשה המשקה. והכ\"מ מישב דכל הני מעלות דרבנן אמרינן דכיון דע\"י משקה מטמאה את היד טומאה גמורה לכל דבר. גזרו בקודש למעלתו גם בלתי נגיעה:",
                "שהיד כו'. לאתויי אם נגע יד חבירו. גמרא:"
            ],
            [
                "ופירש\"י שהן פשוטי כלי עץ ואינן מקבלין טומאה וכן פירשו התוספ'. וקשה דלא מצינו שהידים יטמאו לכלים אלא אורחא דמלתא נקט. ולשון הר\"מ במלקחים ודומיהן:",
                "והסיחו דעתן ושמא נטמאו והם לא ידעו. הר\"מ:",
                "וכ\"פ הר\"מ. טעמם מדריש פי\"ב דזבחים תנן האונן נוגע. אבל שם פירשו והוא שטבל ולא הסיח דעתו. וא\"כ שוים הם. והר\"מ בחבורו פירש דבשניהם הנגיעה מותר. וכ\"מ שם בגמרא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וא\"ת ויביא ע\"י שידה תיבה ומגדל כדאמרינן פ\"ג דעירובין מ\"א אמרינן בגמרא דהאי תנא סבר אהל זרוק לא שמיה אהל שמעינן מהכא דלמ\"ד שמיה אהל היינו אפילו במהלכת. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "נאמנים כו'. אם הקדישו למזבח בשעת הבציר כל ימות השנה נאמנים בשמירה. רש\"י. דאי בלא הקדישו בשעת הבציר הו\"ל חולין ונטמאת בטומאת ע\"ה וכי משום דאקדשה פקע ליה טומאה מיניה. א\"נ מצינו למימר אפילו בייחד חולין לנסכים ומאימת קודש אמרינן מעיקרא היה נזהר לשמרו וכבסמוך גבי מניחה לגת הבאה. תוספ':",
                "אבל אח\"כ נשתלחו ב\"א ופשעו בטהרה ומפני שהן מקילין בתרומה אין שומרים אותה שימור גמור. הר\"מ:",
                "ואע\"פ שהוא יודע שהוא משל אשתקד שלא גזרו עליהם טומאה בשעת הגיתות והבדים. הר\"מ:",
                "דגנאי הוא למזבח שתהא התרומה המחוברת לו בחזקת טומאה והקדש יקרב למזבח. רש\"י:",
                "פירש\"י שאע\"פ שלא גזרו על תרומתן בשעת הגתות מפני הפסד כהנים חברים דנמצאת מפסידן מרוב תרומות א\"י. על הקנקנים לא האמינום ואין הכהנים חברים מקבלין מהן הקנקנים עם התרומה. אבל מערין אותן לכליהן. ודכותה אמרינן לקמן. ואל תתמה שהרי לגין טמא טומאת שבעה והמשקין טהורין:",
                "וכתב התוספ' ותימא דא\"כ אפילו בשאר ימות השנה נמי, דהתנן אם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן. ותירצו דהכא מיירי שייחדו לנסכים כשיצטרך ממנו אבל התם מיירי שכבר הקדישו לכך:"
            ],
            [
                "ולפנים. י\"ל דלא תנן וכמדתם לכל רוח כדתנן בשאר דוכתי. ונראה בעיני שכן היו מוכרי הקדירות חונים ושוכנים באותו מחוז שהדרך שממנה לירושלים עובר על המודיעית ואלו לרוח אחרת לא היו מצויין מוכרי קדירות:",
                "ולפנים. הא מודיעית עצמה לא מהימן. ומוקי בגמרא כשהקדר והחבר שניה נכנסים או שניהם יוצאין. ופירש\"י שניהם נכנסין דימתין עד שיהיה מן הכרך ולפנים. אי נמי כששניהם יוצאים הואיל ומצאו לפנים ושם לא לקח ממנו לא יקח עוד. וכל שכן קדר נכנס וחבר יוצא הואיל וסוף הקדר לכנוס לפנים יחזור החבר הצריך ליקח ויקח:",
                "כלי חרס. כולה מתניתין אחומר בתרומה מבקדש קאי והכי תני בגמרא. נאמנים בכלי חרס הדקים לקדש:",
                "ולחושן. הא מודיעית כלפנים ומוקי בגמרא בקדר יוצא וחבר נכנס. פירש\"י שהקדר לא יחזור עוד לאחוריו ואם לא עכשיו יקח אימתי:"
            ],
            [
                "נאמנין. ולקדש נאמנין אבל לא לתרומה דכולה מתניתין אחומר בקודש ובתרומה קאי ובהדיא שנינו בתוספ' נאמנין על טהרת חטאת ואין נאמנין על טהרת תרומה והאי חטאת בשר קודש ולא אפר חטאת. רש\"י ועתוי\"ט:",
                "ומיהו בדקים הוצרך לאנשי ירושלים דכל יחיד ויחיד נסכו בביתו לכן הוסיפו להן טהרה ליחידים מגבול מודיעית. אבל בעלי הלשכה המספקים נסכים לצבור די להם בנכנסים לחוץ העיר ולשם בלבד האמינום על החביות. א\"נ יחידים צריכין לדקים אף לבישול שלמיהם יום יום. רש\"י:",
                "והר\"מ כתב מפני שהכל מטהרין עצמן ועולין לרגל. טעמו דפשיטא דהך קרא אינו אלא אסמכתא ואי לאו דהכל מטהרים לא היו עוקרין לגזירתן שגזרו בעם הארץ. ולא היו דורשים האי אסמכתא לטהרם ברגל:"
            ],
            [
                "גמרא. ומש\"ה בטהרת העזרה מודה דמטהרין דהא לא פליג אלא בה':"
            ],
            [
                "ובכהנים איירי ההולכים להיכל להשתחות דאלו ישראל לא היו ראויין לילך אלא בע\"כ לצרכיהם. רש\"י:",
                "ובמנורה. בגמרא מוכח דל\"ג, משום דתמיד האמור במנורה לא יומם ולילה קאמר אלא מלילה ללילה. ועתוי\"ט:",
                "ותטמאוהו. אע\"ג דצפויו בטל לגביה, דרחמנא קרייה עץ כדכתיב המזבח עץ וגו' ויאמר אלי זה השולחן אשר לפני ה' וכלי עץ העשוי לנחות נמי לא הוי דכתיב השלחן הטהור מכלל דטמא. מלמד שמגביהין אותו ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום, סילוקו כסדורו שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו. גמרא:",
                "(שמות כ). וקשיא לי דלמאי צריך לזה דהא מזבח הנחשת לא היה בו אלא מקש' דאבנים וסיד כו' והרי הוא כשאר חומת אבנים שלא מצאנו בה טומאה אלא הנגעים ולא מגעות, ואפשר דה\"ק אלו היה מזבח הנחשת כמו בימי מרע\"ה א\"נ אם לעתיד יעשוהו משל נחשת יהיה דינו ג\"כ שלא יהיה טעון טבילה מדקראו מזבח אדמה ואי לאו הכי הוי טמא מפני צפויו:",
                "דדומיא דשק בעינן דמיטלטל מלא וריקן כדיליף בגמרא מקרא:",
                "משמע דאי לאו מצופין הוי טמא וכו' והדר קאמר והוי כלי עץ דמשמע דמשום כך הם טהורין ולא משום הצפוי. ובגמרא רבנן לר\"א קאמרי מאי דעתך משום דמצופין בטל צפויין גבייהו. ופירש\"י מאי דעתך דילפינן טעמא מדקרינהו אדמה הא לאו הכי טמאין. אע\"ג דעשויין לנחת מפני שהם מצופין ובעי למימר שהצפוי מבטלן וה\"ל ככלי מתכות. מבטל בטל צפויין לגבייהו דרחמנא קרא עץ לכולהו ובלאו האי קרא נמי לא מקבלי טומאה ע\"כ. ולדבריו האי מפני שהן כו' הוא נתינה טעם לדר\"א דאצטריך לקרא משום דאל\"ה ס\"ל דהוו טמאין. וטעמיה מפני שהם מצופין ומאי דמהדרי רבנן אינו אלא בכח המאמר וכמתמיהין מפני שמצופין קאמרת אתמהה הא בטל גבייהו. וז\"ש הר\"ב בשם הר\"מ היינו שהר\"מ פסק כו'. (ע\"ש בשם הכ\"מ כמשמעות תחלת לשון הר'ב דע\"י הצפוי הם טהורין ומסיק) ודברי הר'ב סותרין זא\"ז דתחלת דבריו דטעמא דטהורין מפני הצפוי וסוף דבריו דטעמא שהן כלי עץ העשוי לנחת:"
            ]
        ]
    ],
    "versions": [
        [
            "On Your Way",
            "http://mobile.tora.ws/"
        ]
    ],
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה חגיגה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Moed"
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}